פלא החינוך הפיני

זו לא פעם ראשונה שאני שומעת על מערכת החינוך הפיני. נתקלתי בשנה האחרונה בהמון פיסות מידע על החינוך הפיני והשבוע  קיבלתי סקירה נרחבת על החינוך הפיני מהגן עד התיכון. בשנה שעברה במסגרת השתלמות מפקחים ומדריכים בשלומי, הציגו את תוכניות הלימוד במדעים בכל העולם ושם הכרתי את תוכנית הלימודים בפינלנד. תלמידי פינלנד במקום הראשון בהישגי הלומדים במדעים ורצינו לבחון את תוכנית הלימודים שלהם. בתוכנית הלימודים במדעים שמנו לב ששלוש שעות הוראה מוקדשות לתחום התוכן מדע, ושעות הוראה נוספות לתחומים הנושקים למדע כמו חקלאות, בריאות, איכות הסביבה, טכנולוגיה ועוד. בתוכנית הלימודים בישראל לומדים התלמידים בבית הספר היסודי כשלוש שעות מדע וטכנולוגיה הכוללות את כל התחומים הנושקים למדע. באותה השתלמות ראינו גם שלמורה יש המון שעות לתכנן את הוראתו והתכנון נעשה בצוות. 
בלימודי במכללה במסגרת הקורס "סוגיות במדיניות החינוך" שמרצה פרופ' עמי וולנסקי גם אוזכרה מערכת החינוך הפיני לא מעט פעמיים, ובאחד השיעורים הבאים תינתן למערכת חינוך זו סקירה בהרחבה.
בינתיים תוכלו לקרוא את דעתו של פרופ' עמי וולנסקי בנוגע למערכת החינוך הפינית במאמר הבא: http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=4539
השבוע במסגרת תוכנית התחקירים שבערוץ 10 "המקור" יצא הכתב "מיקי רוזנטל" לבדוק מדוע מערכת החינוך הפינית משגשגת בהישגיה בכל תחומי הליבה. מיקי הציג דברים נהדרים על המערכת:
הם לא נותנים לתלמידיהם שיעורי בית, אין אצלהם מבחני הישגיים, והם מלמדים הכי פחות שעות לימוד בעולם -  לומדים רק 4-5 שעות ביום בבית הספר היסודי. אז אני שואלת את עצמי מה בחינוך הפיני גורם לתלמידיהם להיות בעלי הישגיים הכי גבוהים בעולם, איך מערכת החינוך הפיני הכי טובה בעולם?
אז הנה התשובות:
א. מבחינה ארגונית - כל מורה מלמד את אותם התלמידים מספר רב של שנים וכך נוצרת מערכת הכרות טובה מאוד עם כל הלומדים. בכל כיתה 3 מורות, יחס של מורה לחמישה עשר לומדים. סדר היום של הלומדים כולל שעתיים הפסקה מחוץ הכיתה. לאורך כל הכתבה נראים התלמידים בבית הספר מרוצים, מחויכים ושמחים, האווירה בבית הספר רגועה, שקטה. 
בועדות החינוך במדינה יושבים רק אנשי מקצוע ולא פוליטיקאים (מזכירה לכם את הפוסט שכתבתי בעניין בעקבות כתבתו של פרופ' דן חן: מי מקבל ההחלטות) המומחים וחוקרים בתחום החינוך. במערכת החינוך הפינית אין כלל מפקחים, אלא רק מורים ומנהל בניהול עצמי, מה שחוסך המון כסף וכמו כן גורם לתחושה של אמון בין המורה - מנהל - הורים ולהיפך.
ב. אסטרטגיות הוראה - במערכת החינוך בפינלנד לא מחפשים הישגיים לימודים וגם לא בוחנים את הלומדים כלל.  במערכת החינוך הפינית עברו מפרדיגמה של הוראה לפרדיגמה של למידה: מלמדים את הלומדים כלים ללמוד, לחשוב להיות יצירתיים, סקרניים וספקניים. מפתחים אצל הלומדים כישורים, כדי שהם יגיעו לחיים ויתקלו בבעיה הם ידעו לפתור אותה. הלומדים מבנים את הידע, בדיוק כפי שמציגה השיטה הקוסטרוקטיביסטית אותה כל מורה בישראל מכיר!
תוכניות ההוראה מתמקדות בעיקר: ללמוד איך ללמוד. כל לומד מקבל הרגשה שהוא זה שאחראי על הצלחתו, אין לחץ מצד גורמי החינוך, ואין תחרות בין לומדים. במהלך לימודיהם בבית הספר הלומדים מפתחים את הביטחון העצמי מגיל צעיר. ללומדים אין כלל שיעורי בית, רוב התרגול נעשה אך ורק בכיתה. בבית נאמר בכתבה הילדים צריכים לשחק ולא לנבור בספרים והמחברות...
ג. תפקיד המורה - למורה אוטונומיה לתהליכי הוראה ולמידה, הוא האחראי על תכני הלימוד, אין תוכנית אחת סטנדרטית שמתאימה לכול (מחזירה אותכם לפוסט משבוע שעבר סטנדרטים ושונות מהו הקשר?). המורים מפעילים כלים קוגניטיביים להערכת לומדיהם. צוותי מורים מפתחים תוכניות בית ספריות בשיתוף פעולה - הצוות הוא זה שיוצר בעצמו תיאוריות להוראה טובה. כל המורים חייבים להיות בעלי תואר שני, ותהליכי הכשרת המורים איכותיים - כל מורה מתחיל לומד תיאוריה יחד עם התנסות בהוראה בכיתה וקבלת משוב, וחזרה ללימודי התאוריה במשך כל תקופת ההכשרה. ההתנסות של מורים מתחילים נעשית בזוגות לשם שיתופיות ועבודת צוות. 
יש עוד המון דברים מעניינים לכתוב על מערכת החינוך הפינית אך מה שחשוב בעיני זה שכולם נותנים אמון במערכת החינוך: גם השלטון המדיני, גם ועדות החינוך, גם ההורים ובטח המנהל במוריו, אף אחד לא מפקפק ביכולתה, אף אחד לא מודד ומלחיץ אותה, מה שגורם לי לחשוב האם גם פה בישראל נוכל להנהיג מערכת חינוך שכזו???


לסיכום, אני מצרפת את הקישור לסרטון של פרק מתוכנית "המקור", כדי שתוכלו לצפות ולראות במו עינכם על מה דיברתי בפוסט זה: http://10tv.nana10.co.il/Category/?CategoryID=400008


אני בסוף הצפייה בתוכנית כמעט וארזתי את חפצי במזוודות ועברתי לגור וללמד בפינלנד!
תהנו...

סטנדרטים ושונות, האם יש קשר?

במסגרת לימודיי דנו בשבוע האחרון בשני נושאים מאוד מעניינים בתחום החינוך.

האחד, נושא השונות הבין אישית בשיעור שהעביר פרופ' דוד חן, והשני עליית תנועת הסטנדרטים והמחיר שגבתה שהעביר פרופ' עמי וולנסקי. שני הנושאים מעניינים מאוד ואשתף כאן בתובנותי משיעורים אלו ואתייחס לקשר בין הנושאים.

שונות בין אישית – כמורה, תמיד אמרו לי תחשבי על התלמיד האחר, תחשבי על השונה. פרופ' דוד חן הבהיר את הנקודה בצורה כה בהירה שכן מטבע הדברים, אנו שונים אחד מהשני , זאת בעיקר בשל התורשה. כן, גם הסביבה משפיעה על האדם אך תורשה היא הליבה העיקרית – יש בכל אחד מאיתנו תכונות התנהגות המשפיעות על הלמידה, אלו תכונות מורכבות שנשלטות על הרבה גנים ששונים אצל כל אחד ואחת מאיתנו.

בגופנו קיימים תאים שמתמחים בקבלת מידע מהסביבה, הכוונת התנהגות אלו הם תאי העצב שבראשם עומד המוח. המוח זהו גוש שתפקידו לנהל את הידע, לתקשר עם הסביבה ולכוון את התנהגותנו.

פרופ' חן תיאר שכל נתוני המחקרים האחרונים אומרים שמורה צריך לקחת בחשבון שהלומד לא לוח חלק, הוא מגיע יחד עם מטען גנטי מלידה. אם ילד מצליח/לא מצליח זה לא דווקא בשל המורה טוב/ לא טוב. בין 50-70 אחוז מההתנהגות, ביצועים והישגים של הלומדים מוכתבים על ידי התורשה. מכך ניתן ללמוד שמרחב ההשפעה שלנו כמורים הוא מוגדר בין 30-50 אחוז, המורה משפיע על לומדיו כחלק מהסביבה שלו, את הידע, המיומנויות, כישורי למידה והיצירתיות יכול הלומד ללמוד גם ממוריו. מורה טוב יכול להשפיע על עולם הילד ולקדם אותו. אם מורה יודע שתלמידיו שונים עליו להתאים להם את תוכנית הלימודים כדי שכל לומד ולומד יצליח.   

השיעור גרם לי לחשיבה מרובה בעניין השונות הבין אישית, אם לי כמורה, כסביבה של הלומד יש השפעה כה רבה על הלומד, עלי לשים לב יותר לעניין השונות. אך בשטח, במסגרת שעות ההוראה המעטות שיש לתחום התוכן שלי ומבחן המיצ"ב שנושק שעורפי, נשאלת השאלה איך אפשרי לתת מענה לשונות???

לקראת השיעור של פרופ'  עמי וולנסקי קראנו את המאמר שהוא עצמו כתב " עליית תנועת הסטנדרטים והמחיר שגבתה". במאמר מתואר כיצד החליטו במדינות שונות בעולם להציב סטנדרטים אחידים לכל הלומדים במדינה. בעקבות ביקורת רבה שהוצגה במדינות השונות על ההישגים אליהם הגיעו לומדים החליטו בממשלות השונות להציב רף של סטנדרטים אליהם כל תלמידי המדינה יגיעו. כל בתי הספר ימדדו על פי אותו הרף, כולם ילמדו אותן תוכניות וחדל ליצירתיות, ללימוד הערכים, ולניהול העצמי של מנהלים ומורים. הצבת הסטנדרט יאפשר על פי המאמר אחידות בהצגת ידע בכל בתי הספר, קביעת מיומנויות נדרשות ועמדות בכל מוסדות החינוך ויקבע סדר וארגון בחינוך.

לדעתי, קביעת סטנדרט אחיד לכל הלומדים הינו דבר לא הגיוני, שכן שמענו מפי פרופ' דוד חן על כל המחקרים שנעשו התומכים בשונות הבין אישית, כל תלמיד בכיתה שונה מהשני ואין אפשרות להתבונן על כל הלומדים רק מנקודת מבט הדורשת הישגיים. חוץ מהשונות בין אישית הנובעת מתורשה, חייבים להתייחס גם לשונות התרבותית בין הלומדים, במיוחד בחברה האמריקאית. נתון שלא נראה במאמר שנלקח בחשבון. במדינת הגירה כמו ארה"ב המון לומדים בעלי תרבות שונה, כיצד ניתן לדרוש מכולם אותם כישורים, הישגיים והצלחה באותן המיומנויות?

אני מסכימה עם כותב המאמר שמצד אחד הסטנדרט קובע רף אחיד לכולם, סדר וארגון ואין מקום לכישלונות, אך אל לנו לשכוח את החוויה, היצירתיות וההנאה של הלומדים.

האם בית ספר אמור לדאוג רק להישגים גבוהים בלבד?, היכן כל תחומי החיים האחרים?

אם כן אסכם ואומר, יש קשר בין שני הנושאים עליהם שמעתי היום הרצאה: שונות בין אישית וסטנדרטים ולצערי הקשר הוא שלילי. לא ניתן להציב סטנדרטים ובנוסף לדרוש להתייחס לשונות בין הלומדים וליצור הוראה מותאמת בכיתות. אנו מנסים ליצור קשר בין שני המושגים בכיתות, בהדרכות אך זהו קשר מלאכותי, בסופו של דבר כל לומדינו נדרשים לעבור את אותה בחינת מיצ"ב!!!

ראיתי בשבוע האחרון המון דוגמאות בשטח של מורים מצוינים שנותנים למורים המון הנאה ויצירתיות בשיעורים, אך כשיש להם שנה ובה לומדיהם ניגשים לבחינה חיצונית הם מתחיילים ללמד באופן אחר – הוראה פרונטלית, לא חוויתית ולא מהנה ובטח לא נותנת מענה לשונות, וכל זה בגלל הסטנדרטים.

מקווה מאוד שההתבוננות על מערכת החינוך בישראל תשתנה בקרוב,

נחכה ונראה...

כתובת התמונה: http://www.add-syndrome.co.il/wp-content/uploads/resized_skd256524sdc-300x300.jpg

מי מצטרף לחבר'ה?

בדרך כלל שקבוצת אנשים נמצאת בקבוצה סגורה אחרים מאוד רוצים להצטרף כדי לדעת מה מתרחש בה. כך חשתי כשהתחילו לשאול אותי מורות מה זו הקבוצה הזו???

הרגשתי לא בנוח שחלק מהמורות כן בקבוצה וחלק לא בקבוצה, לכן החלטתי לפתוח את הקבוצה לכל מורות האזור ומי שתרצה מוזמנת להצטרף.

ביום שנשלחה ההודעה שלחו בקשת הצטרפות שלוש מורות. מהכרות מוקדמת עם מורות אלו, אני יודעת שאלו מורות בעלות אורנטצייה גבוהה למחשב ומחוברות מאוד לשילוב התקשוב בהוראה. הרגשתי שאני כמדריכה יכולה לשלוט במה שקורה בקבוצה, אני יכולה לבחור מי מצטרף אליה ומי לא. המורה/ המדריך/ המנחה שפתח את הקבוצה הוא השולט בה.

לאחר הצטרפות שלושת המורות האחרונות לקבוצה נרגעו בקשות ההצטרפות, דיי התאכזבתי מכך. באזורנו 35 מורות מקצועיות וחשבתי שתהיה יותר הענות, ובקשות נוספות יופיעו על מסך הקבוצה באותו היום שנשלחה ההודעה. אני שואלת את עצמי ממה זה נובע. להלן השערותיי:

א. האם זה נובע מחוסר ידע טכנולוגי: מורים לא יודעים כיצד להשתמש בכלי "פייסבוק", ו/או אין להם ידע רב בנושא קבוצה סגורה בפייסבוק.

ב. האם זו נובע מחשש מהפרסום בקבוצה. או שהדבר נובע מעומס – בעקבות הצטרפות כל בתי הספר באזורנו ל"אופק חדש" הם חשים עומס רב ומעט זמן חופשי.

ג. האם זה נובע מהבדל מגדרי – אני שואלת את עצמי אם היו לנו יותר מורים באזור היתה יותר הענות לקבוצה?

עדין לא התייאשתי ואני אמשיך לנסות לצרף מורות לקבוצה בכל מפגש הדרכה עימם פנים מול פנים.

בזמן ששרה ואני הכנו את שאלון הפתיחה למורות שחברות בקבוצה, אלו חיפשו מענה לשאלות שונות במייל. החלטתי לא לענות להן מיד כפי שהן היו רגילות עד כה, אלא להפנות אותן לקבוצה הסגורה בפייסבוק למתן תשובות.

אחת המורות כתבה שהיא מחפשת אתרים נבחרים שישרתו אותה בהוראת מדע וטכנולוגיה בבית הספר ואחרת כתבה שהם בונים אתר בית ספרי בתחום המדעים והיא מחפשת אתרים נבחרים . הבנות הגיבו לשאלות המורות והתקבלו קישורים לאתרים שונים ומעניינים שיתרמו להוראת המדע והטכנולוגיה (20 תגובות!!!). אני חושבת שהמורות שהצטרפו לקבוצה וקראו את הכתובות נתרמו והכירו דרך החברות בקבוצה אתרים שהן טרם הכירו.

מורה אחרת ביקשה עזרה במתן הערכות לתעודה. היא שלחה לי מייל בעניין והפנתי אותה לכתיבה בקבוצה. כשהיא העלתה את השאלה לקבוצה חיכיתי יומיים לתגובה וכשזו לא הופיעה עניתי לה אני. השאלה היא למה אף אחת לא הגיבה, ממה זה נובע (שוב אותם מניעים: חוסר ידע, פחד, עומס).

חשוב לי שהמורות יכירו בקבוצה כבית חם להתייעצות ולשיתוף בנושאים שונים: כתיבת שאלות, מחשבות, רעיונות חדשניים ושיתוף בחומרי למידה. השאלה היא איך אני גורמת להן כל יומיים- שלושה להכנס לקבוצה ולהגיב לדברי האחרות. אני מודעת לכך שזה שינוי ולא קל להתרגל לשינויים, אך בטוחה אני שאמצא את הדרך להביא את השינויי למורות האזור.

בנוסף השאיפה שלי היא לגרום לקבוצה להכיר אחת את השניה דרך המסך אך במקביל גם במציאות.

כיום המורות עובדות באותו אזור שהגדיר המשרד, והן כולן משתתפות כבר זמן רב בהשתלמויות ומפגשי מורים משותפים לאזור, אך עדין אני לא מגישה אווירה של שיתוף, גיבוש, עזרה ונתינה לכל המורות באזור ואולי דרך ההכרות בקבוצה נצליח ליצור זאת.

במהלך השבוע הקרוב אנו מעבירות את השאלון למורות בקבוצה,

אעדכן בתוצאות ובנעשה בקבוצה בפוסט הבא!

מי ומה בקבוצה?

לפני כמה חודשים התבקשתי לחשוב על נושא למחקר הקשור לתחום התקשוב. לאחר התנסותי בקבוצה סגורה בפייסבוק בקורס של ד"ר חגית מישר טל במרכז ללימודים אקדמיים "שילוב טכנולוגיות תקשוב בלמידה: היבטים בינלאומיים " בערה בתוכי המוטיבציה להתנסות בכלי עם המורים שאני מדריכה.

ביקשתי אישור לנושא מראש המגמה, ד"ר גילה קורץ, ויצאתי לדרך...

בשלב הראשון צריך לפתוח את הקבוצה בפייסבוק. לקח לי למעלה מחודש, לגייס את עצמי למשימה. אולי משום שמדובר בכלי חדש, שעד לפגישה שלי עם הקבוצה בקורס של חגית לא נגעתי בו כלל, אולי משום שחששתי מהחשיפה, לעמוד בראש הקבוצה.

את הדחיפה לפתיחת הקבוצה  קיבלתי משני מקורות:

האחד, חברתי ללימודים, שרה פיש, שהצטרפה אלי לביצוע העבודה ודחפה אותי לפתוח את הקבוצה כדי שנוכל להתקדם בעבודתנו.

השני, המורים בשטח. סיפרתי לכמה מורים שבהדרכתי על הרעיון שלי לפתוח קבוצה סגורה בפייסבוק והיו הדים חיובים מאוד.

נפתחה הקבוצה, והראשונות שצירפתי כדי להתחיל את הפעילות בה היו שרה פיש עמיתתי לעבודה ואירית כהן, המדריכה שעובדת עימי במחוז בהדרכת המורים.

עכשיו נותר רק  לצרף את המורים לקבוצה.

במסגרת ההדרכות בבית הספר ביקשתי מכל המורים לחפש את הקבוצה בפייסבוק ולבקש חברות. תוך כדי מהלך זה גיליתי שלחצי מהמורות שבהדרכתי אין כלל פייסבוק והן מתנגדות לפתוח אחד כזה. כמובן שלא רציתי להכריח אף אחת ורק מי שמעונינת בהדרכה דרך הקבוצה תשתתף. לחלק שהיו מעוניינות עזרתי לפתוח דף בפייסבוק וחלק אמרו שהתחברו בבית – הקושי שנוצר הינו חוסר רשת אלחוטית בבתי הספר כך שלא תמיד יכולנו לבצע זאת באינטרנט. לאחר שבוע- שבועיים ראיתי שלא קורה דבר ומורים לא ממהרים להצטרף לקבוצה. בעקבות מייל אישי ששלחתי לכמה מהמורות התחברו עוד כמה מורות לקבוצה. התהליך היה איטי משתיארתי לעצמי. כשחשבתי על רעיון העבודה הייתי בטוחה שבתוך שבוע אני מגייסת את כל המורות, אך לא כך הדבר ותהליך גיוס המורים לקח למעלה מחודש. כעת שרה ואני עורכות שאלון פתיחה למורה במטרה לדעת את נקודת הפתיחה שהם בעת תחילת הפעילות של הקבוצה בפייסבוק ומשם נקווה לראות רק התקדמות.

המון שאלות עולות בתחילת הדרך: האם הקבוצה הזו תצליח להתפתח מקצועית כפי שאני שואפת שיקרה?, האם המורות ישתפו פעולה עימי למרות שלא הכרחתי אותן להשתתף בקבוצה?

בעת ההשתלמות בשלומי נגשה אלי מורה מהמחוז ושאלה אותי על הקבוצה. כששאלתי אותה מהיכן היא שמעה עליה, היא סיפרה שיש לה חברה שהיא מורה למדעים והיא סיפרה לה על הקבוצה. המורה שאלה אם גם היא יכולה להצטרף וכמובן שעניתי בחיוב.

השיחה בינינו נתנה לי תחושה טובה, אני עושה משהו שמאחד את המורים למדעים באזורנו ויכול לקדם אותם.

זה גורם לי לחשוב אולי אני צריכה לשלוח בקשה לכל המורים למדעים באזרנו, כדי ליצור קבוצה סגורה שמתפתחת מקצועית יחד וכך נחליף את המיילים המטרידים.

בשאלה זו שרה ואני עדין צריכות להתחבט

אעדכן בפרטים לכל אורך התהליך

מיכל

חקר מדעי, ההמשך...

ברכבת, בדרך חזרה מהשתלמות משלומי. אני ממשיכה את הפוסט הקודם, זה שכתבתי בנסיעה ברכבת לכיוון נהריה.

הסתיימה ההשתלמות. היה ממש מרתק.

למדתי איך אפשר לעשות חקר עם לומדים בשילוב אין ספור טכנולוגיות חדשניות ושונות שתורמות לתהליך החקר.

ראשית נפגשנו עם חוקר, ד"ר שמעון שטיינברג, מנהל מחקר ופיתוח בחברת "ביו בי – מערכות ביולוגיות". להלן קישור המתאר את החברה ופעילותה:

http://www.biobee.com/site/Heb/in_page.asp?pa_id=149&page_id=248

ד"ר שטיינברג  תיאר בצורה מדהימה את תהליך החקר שהוא וצוותו עורכים לפני פיתוח מוצר חדש. מבלי להקשיב לו כלל שפת הגוף שלו במהלך ההרצאה הציגה את התלהבותו והנאתו מעבודת החקר שהוא מבצע, וזה לדעתי הדבר שצריך להניע את כל הלומדים שעורכים חקר. הסקרנות, החשיבה, הפליאה והמוטיבציה לגלות דברים חדשים הם אלו שצריכים להניע את הלומדים והמורים לחקר מדעי.

בהמשך נחשפנו לאתר ובו המון סימולציות שעוזרות בהליך החקר המדעי. שם האתר: phet.

 באתר ניתן לחזות בניסויים שונים בתחום המדע והטכנולוגיה בנושאים שונים בו הילדים מתנסים בסימולציות שונות ומסיקים מסקנות בעקבות הפעילות.

האתר מדהים ואני ממליצה עליו לכל מורי המדעים, במהלך החשיפה לאתר חשבתי לעצמי כיצד לא נחשפתי אליו בעבר, איזה כלי מצוין בידי המורה למדע. כיום ישנה בעיה במספר רב של בתי הספר של אי ציוד מדעי בשל חוסר תקציב ובאתר זה אפשר לערוך ניסויים ללא כל בעיה תקציבית. כל ילד יכול להיכנס לאתר ולהתנסות, מתוך זה ללמוד מתוך סקרנות ומוטיבציה, להבין ידע חדש. כאן באופן מובהק הטכנולוגיה עוזרת לפדגוגיה להסביר תופעות, תהליכים ועקרונות מדעיים. בעזרת ההתנסות הלומדים יכולים להגיע לתובנות חדשות ולבד לנסח מסקנות. אם המורה ידריך אותם כיצד להשתמש בסימולציה כראוי ויכוון אותם ללמידה עצמית, יעודד את המוטיבציה ואת ההרפתקה בלחקור נושאים שונים תתקיים רכישת ידע.

חברתי גילה לוי עצמון, כתבה באחד הפוסטים שלה בבלוג, על למידה בסביבה הרפתקנית.

בזכות גילה הכרתי מושג חדש שכל כך מתאים לשיעורי המדעים - פדגוגיה דיגיטלית.

גילה הסתמכה בכתיבתה על מאמר שנכתב בכתב עת אאוריקה למורי מו'ט ע"י פרופסור חנן יניב, להלן הקישור למאמר: http://www.matar.ac.il/eureka/newspaper32/docs/03.pdf

אני רוצה להודות לגילה על החשיפה למאמר זה. הוא כל כך מתחבר לדברים שכתבתי כאן. חקר מדעי זהה בעיני להרפתקה. פרופ' יניב טוען כי "הנחת היסוד הטמונה בחובו של מודל למידה בסביבה הרפתקנית היא שכל תהליך הלמידה, כל תוכן ובכל גיל, יכול להפוך להרפתקה אותה מפענחים התלמידים או אפילו מעצבים בעצמם". אנו המורים צריכים ליצור ללומדים את ההזדמנות להשתתף בהרפתקה, בחקר. והכלים הטכנולוגים, כפי שכתבתי יכולים רק להועיל ולקדם את הלמידה העצמית של הלומדים. פרופ' יניב טוען "שהעולם הטכנולוגי מציע כיום לעולם החינוכי מגוון כלים ושירותים נגישים לכל נפש המספקים הזדמנויות לשינוי משמעותי של סביבת הלמידה" ואכן בהשתלמות הכרנו כלי שיכול לשינוי, שינוי ההוראה ושינוי בלמידה.  

בחזרתי הביתה הדבר הראשון שעשיתי זה לשלוח לכל המורים בהדרכתי קישור לאתר PHET.

מקווה שישתמשו בו וישלבו אותו ברוב שיעוריהם...http://phet.colorado.edu/en/simulations/category/new

מה בין חקר מדעי לטכנולוגיה?

אני כעת יושבת ברכבת, בדרך להשתלמות מדריכים ומורים בשלומי. הדגש בהשתלמות הינו חקר מדעי בשילוב טכנולוגיה חדשנית.

אחד מהיעדים של הפיקוח על הוראת המו'ט לשנת הלימודים הוא קידום החקר המדעי, אחת המיומנויות הכי חשובות בלימודי המדעים.

ההשתלמות מיועדת למורים מובילים בהוראת המדע והטכנולוגיה ולמדריכים ממחוז ירושלים. כל הנוכחים בהשתלמות מכירים את תוכנית הלימודים וכל מסמכי העבודה של המשרד.

כחלק מההשתלמות תכננו כך שהמורים המלמדים את החקר המדעי יכירו כלים טכנולוגים חדשניים שיעזרו להם בכל תהליך החקר.

במיומנות החקר המדעי התלמידים שותפים בגילוי חדש על תופעה כלשהיא, תוך שימוש במיומנויות מסדר גבוה (שאילת שאלות, העלאת השערות, זיהוי הקשרים ורכיבים והסקת מסקנות).

ברכבת בנינו את המצגת לפתיחת ההשתלמות וסיומה. הצגנו במצגת את כל שלבי החקר המדעי ובסוף המצגת ציינו כיצד בכל שלב בחקר המדעי ניתן לשלב טכנולוגיות חדשניות.

חיפשנו רעיון לסיכום המצגת, היגד, משפט, אמירה שיניעו את המורים לשימוש בטכנולוגיות חדשניות בעת  ביצוע חקר עם תלמידים.

במקרה היה לי ביד את הספר תקשוב, למידה והוראה שערכו פרופ' דוד חן ודר' גילה קורץ, מהמרכז ללימודים אקדמיים- אור יהודה. תוך כדי שיחה עם עמיתתי ועיון בספר נתקלתי בפסקה, מתוך המאמר שכתבה ד"ר גילה קורץ "הטמעת טכנולוגיות תקשוב בישראל: אתגרים ומימושם" (2010), שגרמה לי לעשות קישורים להקשר של ההשתלמות. להלן ציטוט של הפסקה ( עמוד 18 בספר): " סימנס וטיטנברגר מונים דרישות סף מהותיות ממורה, לשם יצירת הוראה משולבת תקשוב אפקטיבית:

"ישנן דרישות סף מהותיות ממורה, לשם יצירת הוראה משולבת תקשוב אפקטיבית:

א.         נפש חקרנית, שאינה חוששת מהתנסויות חדשניות.

ב.         נכונות לשתף לומדים ביצירת מקורות למידה (שיתופיות ביצירת תוכן לימודי).

ג.          נכונות לוותר על שליטה בתהליך ההוראה.

ד.         סובלנות כלפי אפשרות של כישלון."

אז מהו הקשר?

הקשר הוא שכדי לבצע חקר חייבים להתנסות ולא לחשוש, לחשוב שאון יצירתי, כך גם לגבי השימוש בטכנולוגיות חדשות. כדאי להיות פתוח לשינויים וחידושים טכנולוגים ולא לחשוש ממנה. אנחנו רוצים לקדם את לומדינו לעבוד באופן שתופי. גם מדען בשטח עובד באופן שיתופי ולכן חשובה ההכרות עם טכנולוגיות חדשניות לעבודה שיתופית (מסמכי דוקס שונים, סימולציות, גרפים וחיתוכים באקסל, עריכת סרטים ועוד).

גם השינוי בתפקיד המורה ניכר לעין בתהליך החקר, המורה לא במרכז אלא הלומד. המורה מתווך, יועץ, מנחה וגורם ללומד לסקרנות, לחשיבה ולהבניית ידע חדש, כמו כן הוא מפתח  מיומנויות שונות אצל הלומד בזמן החקר. תפקיד המורה שונה, המורה לא שולט בתהליך אלא התלמיד מכוון את התהליך.

וסובלנות, סובלנות חשובה ונחוצה לכל מי שעוסק בחינוך וכמובן שאנו תלויים במכשירים טכנולוגיים שלעיתים לא פועלים כפי שהיינו רוצים.

מורה צריך להיות יצירתי בכל עת, וגם בעת כישלון של חקר מדעי, או של הטכנולוגיה עליו לתפוס את המושכות ולהמשיך לקדם את לומדיו.

מאחלת הצלחה לכל המורים שבהדרכתי בביצוע חקר מדעי עם תלמידיהם.

מי מקבל ההחלטות?

במסגרת עבודתי במשרד החינוך זה כשתים עשרה שנים, יצא לי לא פעם ולא פעמיים לחשוב מי מקבל את ההחלטות הקשורות לחינוך במדינה. ההחלטות החשובות שאנו המורים, המנהלים, המדריכים אמורים להמשיך ולעבוד תוך כדי קבלת החלטות אלו. לפעמיים אני מרגישה שההחלטות שמתקבלות לא מתאימות כלל למה שמתרחש בשטח העבודה ומי שמקבל אותן לא חושב בהגיון.
בשבוע שעבר במהלך השיעור עם פרופ' דוד חן, דקאן בית הספר לחינוך, במרכז ללימודים אקדמיים הועלה הנושא כשדוד אמר שפרסם כתבה בנושא. הרגשתי סקרנות רבה ומיד מצאתי את הכתבה  באינטרנט. הנה לפניכם הקישור לכתבה: http://www.themarker.com/news/1.1559994


בקריאת הכתבה הרגשתי תחושת הזדהות עם כל מילה שנכתבה, חשתי תחושת הערצה לכותב הכתבה שמתאר את מחשבותיו האמיתיות ללא כל חשש.
בכתבה פרופ' חן מציג את העובדה שבכל הועדות הלאומית לחינוך יושבים אנשים שאין להם כל קשר לעולם החינוך וזה מעלה שאלות לא מעטות:
ראשית, איך הם יכולים להבין את מה שקורה בשטח: בבתי הספר, בקרב תלמידים ומורים, איך הם יכולים לבצע שינוי, רפורמה בחינוך ללא הכרות עם עולם החינוך ללא התייעצות עם מפקחים, מנהלים ומורים שעובדים יום יום בחינוך!
אם מקבלי ההחלטות לא שהו יום בבתי הספר בתקופה האחרונה, איך הם יכולים להציע רפורמה למען קידום החינוך בישראל, למען שיפור ההישגים במבחנים הבילאומיים.
כולנו הרי יודעים שאת החינוך בישראל יש לקדם במהרה, נושא החינוך בארץ בעיני מטופל באופן לא מקצועי, ללא משאבים ויש בי תחושה מאוד חזקה שבעוד כמה שנים כל המערכת "תתפוצץ" ואז נשאל את עצמו מדוע.
פרופ' דוד חן כבר עכשו מסביר בכתבתו מדוע, ואף מציע פתרונות: כדי לקדם את החינוך בישראל צריך לקיים שיח עם המורים והמנהלים שחיים את החינוך יום יום, ולא עם כלכלנים שאין להם כל קשר לחינוך. צריך להפסיק לדבר בסיסמאות אלא להתאים את עולם החינוך למאה ה21. עלינו לקחת בחשבון את התלמידים השונים והמגוונים ולהפסיק לקבוע סטנדרטים בחינוך, עלינו להגדיר תכנים שילמדו במקצועות הליבה ולא שעות הוראה. אהבתי מאוד את הביטוי שכתב פרופ' חן בכתבתו לעניין הזה : "קליפה ריקה". אם הגדירו במקצוע הליבה מדעים שעתיים שבועיות או שלוש שעות להוראת תחום התוכן זה לא משנה, הרי בסוף כולם נמדדים על פי אותו המבחן (מיצ"ב), השעות אין חסרות תועלת, מה שחשוב זה התוכן, חשוב מה עושים בשלוש או בשעתיים האלו...


בסמסטר זה  בשיעורים עם פרופ' עמי וולנסקי אנו דנים ברפורמות בחינוך שמתרחשות בעולם ואני מצפה ומחכה לשיעור על הרפורמות הישראל. מסקרן אותי לשמוע על ניהול הרפורמות מקום המדינה ועד היום, מי ניהל אותם ומה היו המטרות.
מקווה לעתיד ורוד יותר בחינוך בארצנו
מיכל

הנעה והנאה

בשבועות האחרונים מנהלי בתי הספר מקבלים את תוצאות מיצ"ב תשע"א במדעים לבית ספרם. חלק מהמנהלים שמחים מאוד על התוצאות וחלקם מאוכזבים. השנה הממוצע הארצי בהישגי הלומדים  במיצ"ב במדעים נמוכים ביחס משנה שעברה ומנהלים רבים מאוכזבים. כולם פונים אלי בשאלה: "למה קיבלנו הערכה כזו נמוכה? מה קרה? נתנו המון שעות למורה להכין אותם למיצ"ב.... ואני, חוזרת כל הזמן על אותה התשובה - המורה!
המורה שמלמד את התלמידים הוא האחראי על תוצאות המיצ"ב, אם המורה מקצועי בתחום התוכן והפדגוגיה, מתוכנן ומכיר את כל מסמכי העבודה שיצאו מהמשרד, מחזק אצל לומדיו מיומנויות חשיבה מסדר גבוה ומשלב תקשוב בהוראתו, הלומדים יהנו ויגיעו להשגים גבוהים.
אך אל לנו להפיל הכל על מורה אחד. כל המורים שמלמדים את התלמידים מדעים מכיתות ג-ו חייבים להיות מורים מקצועיים למדעים. שכן למיצ"ב לא מכינים את הלומדים בשנה אחת. בבית ספר בו כל המורות למדעים הן מקצועיות ועובדות בשיתוף פעולה יצליח ויגיע לממוצע הארצי במיצ"ב ואף יעבור אותו. את הנושאים למיצ"ב הלומד רוכש במהלך במהלך לימודיו בכיתות ג' - ה' ההנאה בשיעורים, החוויה בשיעורים אותה הלומד זוכר. אם תהליכים, עקרונות ותופעות ילומדו באופן חוויתי לילדים, הם יזכרו את התופעות ואת הסברן המדעי כראוי, אם הלמידה של תופעות תתבצע באמצעות קריאת טקסט בספר הלומד לא יזכור כלל את התופעה.
במסגרת הדרכתי אני מדריכה בית ספר שיש בו רק שתים מדעים לכל כיתה בשבוע. ביחס לדרישות המשרד וביחס לשאר בתי הספר זה מעט שעות, אך ההישג אליו הגיעו לומדיו במיצ"ב גבוהים בהרבה מהממוצע הארצי. משמע, המורה היא זו שהובילה את לומדיה להישג זה. המורה מלמדת את כל הלומדים מכיתה ג', חיברה תוכניות עבודה לכל נושא, מלמדת בהנאה רבה את לומדיה באמצעים מגוונים - ניסויים, תצפיות, בניית מוצרים, תערוכות, משחקים ומשלבת עצמי למידה מספקי תוכן שונים כבר כמה שנים. על פי נתוני המיצ"ב התלמידים מעידים על אהבה למקצוע ונותנים לו חשיבות רבה- חשוב להם להצליח בתחום. מכאן ניתן להסיק שמורה שמגלה רצינות ואחריות על תחום הדעת אותו הוא מלמד, מתכנן ללומדיו הנאה בשיעורים גורם הוא אחד הגורמים לשיפור ההישגים במיצ"ב.
ואיך אפשר לגרום ללומדים להנות?


לפני כשבוע התחלתי ללמוד בקורס "שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים". בשיעור המרצה פרופ' מיקי רונן הציגה מיון של המשחקים לסוגי משחקים, הציגה מהו משחק לימודי ומהו משחק לימודי מוצלח. ובמשך כל ההרצאה חשבתי לעצמי, אם מורים היו יודעים להשתמש יותר במשחקים כדרך הוראה הרי שהלומד היה נהנה יותר, מאותגר יותר וזה היה מניע אותו ללמידה. למידה בהנאה היא בהחלט אחד המימדיים להישגים טובים יותר במיצ"ב. מורה שבקיא בתחום התוכן אותו הוא מלמד, הן ברמת התוכן והן ברמת הפדגוגיה חש בטוח בעצמו לשלב בתכנון שיעוריו פעילויות לימודיות מעניינות ומהנות ללומדיו. הלומדים יחוו הצלחה בפעילויות אלו, המורה תשיג את מטרות השיעור שתכננה והישגי המיצ"ב יעלו.
משחק בעיני זוהי דרך מצויינת לחזור עם לומדים על נושא שנלמד, להעריך לומדים על ידע שרכשו כשהם בונים משחק, משחק מתוקשב יכול לעזור ללומדים לתרגל נושא מסויים באופן חוויתי הקרוב לעולמם.
כל משחק שהוא בעל מטרות מוגדרות מראש הוא בעל ערך רב בכיתה וחשוב לשלב אותו בתוכניות הלימודים, על מנת לקדם את ההישגים.

הילדים אוהבים לשחק, אין גיל שלא אוהבים לשחק. הילדים היום משחקים בכל אמצעי דיגיטאלי שהם רואים מול עיניהם: באייפון, בפלייסטישן, במחשב וכדומה.

עלינו, קהילת המורים, להתאים את הוראתנו לעולם הילדים. אנו יודעים שהמשחק יגרום לילדים הנאה והנעה ,מוטיבציה ללמידה, עלינו למצוא את הדרך והזמן הנכון לשלב את המשחקים בתכנון ההוראה-למידה הערכה שלנו.

כעת אני ממתינה להמשך הלמידה בקורס בכליון עיניים ומחכה לראות מה אני יכולה להביא מהקורס למורים  בשטח.


התמונה נלקחה מהכתובת הבאה: orianit2.edu-negev.gov.il

תקשוב ופדגוגיה, מי לפני מי?

לפני כשבוע יצרה עימי קשר מנהלת שביקשה הדרכה במדעים למורות בצוות שלה. המנהלת ביקשה שאגיע לבית הספר כבר בשבוע הראשון ללימודים כדי שהמורות תוכלנה להיערך לשנה"ל. מהשיחה עימה הבנתי שכל המורות למדעים בבית ספרה הן מחנכות ש"הפילו" עליהן ללמד את תחום הדעת מדעים. תופעה זו מוכרת ומנהלים רבים פועלים בשיטה זו וכך ממלאים למורות המחנכות את מכסת השעות וחוסכים העסקה של מורה נוספת. הבעיה שמסתתרת כאן היא למעשה התוצאה: הלומדים לא נהנים בשיעורים וגם המורות, הלומדים רוכשים ידע לא מקצוע ולעיתים אף שגוי והתוצאות במיצ"ב נמוכות מאוד הן מבחינת ההישגים ואין מבחינת העמדות למקצוע.
השבוע, הגעתי לבית הספר ,שסיפרתי עליו בתחילה, להדרכה. המנהלת הכינה לי מערכת להדרכה וסיימה במשפט "רק תדאגי שתהיה להן תוכנית תקשוב במדעים בסוף המפגש". שמרתי על שתיקה והמשכתי לעבר המורות. לאחר ארבע שעות עם כל המורות שמלמדות מדעים הרגשתי שהן מאוד ממורמרות על כך שנתנו להם תחום דעת זה, על כך שהחליפו ללומדים את ספר הלימוד במדעים ללא התייעצות עימן (יש מורות שזו שנה שניה/ שלישית שהן מלמדות מדעים) ועל כך שהן צריכות להכין תוכנית תקשוב במדעים. במהלך ההדרכה הבנתי שאין למורות תוכנית שנתית במדעים והן להן רצפי תוכנית עבודה מסודרת ושאלתי את עצמי איך המנהלת רוצה שהמורות יבנו תוכנית תקשוב שאין להן בכלל את תוכנית העבודה השנתית, את רצפי ההוראה, הרי זהו הבסיס!, איך הן יכולות לבנות תוכנית תקשוב אם הן בכלל לא יודעות את נושאי הלימוד, המיומנויות אותן מלמדים את הלומדים ואיך בכלל מתכננים ומנהלים שיעור מדעים. ובמידה ואין למורות את הידע הבסיסי בתחום הידע מה עושים?

תוכנית התקשוב שהמנהלת רוצה שהמורות יגישו כל כך מהר, אינה יכולה להיות תלושה מתחום הדעת ואת זה עליה להבין. הרי כל תוכנית התקשוב החדשה נשענת על הפדגוגיה של תחום הדעת ולא על הכלים הדיגיטאלים. בלי שהמורות יכירו את עקורונות תחום התוכן, רצף הנושאים, מספר שעות ההוראה בעיני לא ניתן לבנות תוכנית תקשוב!
ולכן במהלך ההדרכה מיקדתי את המורות בנושאי הלימוד, בנינו שלד של תוכנית עבודה שנתית הכוללת תאריכי יעד, הסברתי מעט על מיומנויות הנרכשות בתחום התוכן בכל שכבה וקישרתי למיומנויות המאה ה21. המורות קיבלו כלים לבנית תוכנית עבודה לנושא הראשון וחשפתי אותם לסביבות למידה העומדות לרשותן כדי שיעזרו בהן לבניית תוכנית העבודה. במפגש הבא נעמיק את המיומנויות, ואת הפעילויות המתוקשבות ונוסיף מעבר לעצמי למידה כלים דיגיטאלים נוספים.
עבודה רבה יש לכל המורים במחוז ירושלים בתחילת שנה זו. המנהלים נדרשים להגיש תוכניות מתוקשבות בכל תחומי התוכן כדי לקבל את הציוד הטכנולוגי שהובטח לכיתות והם מלחיצים את המורים. המורים אובדי עצות, מחפשים עזרה ופתרונות ולשמחתי יש את המדריכים בשטח שתפקידם לשמור על מקצועיות ופדגוגיה של תחום התוכן ובתוכה לשלב את התקשוב.

חשיבה יצירתית

לא פעם טענתי שכל מורה צריך להיות בעל מיומנות חשיבה יצירתית ברמה גבוהה.
השבוע נפתחה שנה"ל תשע"ב וחברתי ללימודים אלה פלג סיפרה בפוסט שכתבה על חוויה יצירתית מעניינת, אספר לכם עליה בקצרה:
אלה נכנסה ללמד שיעור מדעים וביקשה מתלמידיה לספר חוויות מהחופשה. תוך כדי דיון שאל אחד התלמידים את אלה האם היא יודעת מהי פרת ים. המורה והלומדים העלו השערות ולבסוף בחרו לגשת לרשת ולחפש תשובה לשאלה.
אלה מתארת בפוסט שלה באריכות איך ניסו לאתר מחשב פנוי ותקין לחיפוש ברשת, אך כל הניסיונות שלהם עלו בתהו.    לאחר מכן חיפשו הלומדים והמורה תשובה במחשב הנייד של המורה (שמזל שהוא מחובר לרשת) ומצאו אותה, אך אין איך להציג לתלמידים אותה. חיפשו ברקו אך אב הבית לא נכח בחדרו ושם נעול הברקו... ולאחר כל נסיונות החיפוש, העלתה המורה רעיון יצירתי מאוד בעיני והוא: המחשב על כסא, הכסא על השולחן והמחשב מול הלומדים כשהוא מציג סרטון בנושא פרת ים. את כל תהליך החשיבה היצירתית של אלה ותלמידיה תוכלו לקרוא בבלוג של אלה: http://elapelegmla.blogspot.com/


מאחר ואני עבדתי בעבר כרכזת תחום המדעים בבית הספר בו אלה מלמדת מדעים כיום, אני מרגישה שותפה לחוויה ולתחושותיה של אלה. לא פעם ולא פעמיים גם אני נתקלתי בקשיים מסוג זה ואחרים:       אי תקינות מחשבים, אי חיבור לרשת, גניבת עכברים לכל המחשבים, נפילת חשמל בחדר מחשבים ובמעבדה, ברקו שרוף, ברקו נעול בחדר אב הבית והרשימה עוד ארוכה...
גם אני נדרשתי לפתח את החשיבה היצירתית שלי ולחפש פתרונות אפשריים לבעיות שצצו: להושיב תלמידים להצגת מצגת בקבוצות קטנות לצידי כדי לעשות גם תיווך או לצד התלמיד שהכין סרטון/ מצגת בנושא הנלמד, להעביר את התלמידים לספריה או לחדר מורים כדי לראות מצגת, לשלוח תלמידים שיחפשו את אב הבית, להדפיס קבצים ועוד.
כולם מדברים מסביב על מהפכת התקשוב ותוכנית התקשוב הלאומית, אך בפועל אצלנו בבית הספר עדין לא ממש חשים בה. יש מעט ניצנים וזה שבית הספר משתמש לצורך בקרה בסמארט סקול ולצורך למידה באתר אופק מבית מטח (בשיעורי מדעים לרוב), זה עדין רחוק מאוד מלפתח אצל לומדינו את מיומנויות המאה ה21.
אני מקווה מאוד שבמהלך שנה"ל זו, כשבית הספר יציג תוכניות לימודים משלבות תקשוב ויעבור השתלמות בתחום התקשוב ובתמורה יקבל מכשור דיגיטאלי חדיש, נוכל לחפש מידע ברשת עם תלמידינו בלחיצת כפתור מהירה ומהנה.


לסיכום, אני קוראת לכל המורים לא לפחד מאי תקינות המכשור הדיגיטאלי. אם בניתם שיעור מתוקשב טוב ונתקלתם בקושי בשל אי תקינות המכשור, אל תוותרו עליו, השתמשו בחשיבה היצירתית שרכשתם במשך השנים ומצאו את הדרך להעביר ללומדים את התכנים. 
שנת לימודים מהנה.
.

מי כבד יותר?

השבוע התחילה שנת הלימודים תשע"ב במערכת החינוך בישראל.
ההתרגשות עצומה ותחושה של התחדשות באוויר.
התלמידים ארזו ילקוטים מבעוד מועד והעמיסו אותם על הגב או הניחו בעגלה שאותה הם סוחבים ביד אחת.

הילקוטים עמוסי כל טוב: קלמרים עשירים בצבעים מסוגים שונים, חוברות עבודה אצל הצעירים וקלסרים עבים אצל הבוגרים, ספרים רבים עטופים שמחכו שיפתחו אותם, מחברות רבות בצבעים שונים, יומן וכמובן קופסת האוכל ובקבוק המים. כל זאת מסתכם בלא מעט קילוגרמים. 

זה שנים שמחלקת הפיקוח על הבריאות במשרד החינוך נאבקת מול המערכת בנושא משקל הילקוטים.                 
הגברת עירית ליבנה, המפקחת על תחום הבריאות, יחד עם צוות רפרנטיות ארצי ומדריכות, מנסות להיאבק בתופעת הילקוטים הכבדים, מספר לא מבוטל של שנים. עד מתי?, היכן הסוף?, עוד כמה שנים יצטרכו התלמידים להיסחב עם הילקוטים הכבדים הללו?
לתשובות אלו אין תשובה ברורה ומידית אך אפשר אלו לענות עליהן בעזרת מהפכת התקשוב הלאומית שכבר החלה בארצנו. השאלה שמתבקשת הינה: האם מהפכת התקשוב תגרום למיגור תופעת הילקוטים הכבדים, בכך שכל תלמיד ילך לבית הספר עם תיק צד ובו רק מחשב נייד או אייפד, או אולי אפילו סמארטפון?

את שנת הלימודים תשע"ב הגדיר משרד החינוך כשנת הבריאות. שר החינוך, גדעון סער, הצהיר כי שנת הלימודים תשע"ב תעמוד בסימן אורח חיים בריא. בהמשך דבריו הוא הוסיף שליצירת אורח חיים בריא חשיבות רבה במכלול ההיבטים: תזונה נכונה, פעילות ספורטיבית, קידום בריאות (מניעת מחלות), מניעת השמנה, שמירה על היגיינה אישית, חיזוק הדימוי העצמי,טיפוח הגוף, הקפדה על סביבה נקייה ואסתטית.  הקניית ההרגלים מגיל צעיר תבטיח הפיכתם לדפוסים קבועים וליצירת אורח חיים המקדם בריאות. מדבריו של שר החינוך תחום הבריאות יטופל, ואני שואלת את עצמי אם אכן ינתן פתרון לתופעת הילקוטים הכבדים. אני חושבת שאם אותו שר החינוך היה מחבר בין היעדים שהציב לשנה"ל תשע"ב: חינוך לבריאות והטמעת תקשוב וקידום השפה העברית, ומאגם משאבים, אפשר היה למצוא פתרון. ישנם המון ספרים דיגיטליים ברשת וספרי לימוד סרוקים (מבית מט"ח) בהם אפשר להשתמש בכיתה לשם קריאת קטעי מידע, הכרות עם מושגים ורעיונות מרכזים וכדי לבצע משימות שעליהן ניתן לענות בפורום כיתתי, בקישור לאתר בית הספר, או אפילו במחברת שהרבה יותר קלה מספר.  אפשר למצוא פתרונות רבים במקום לסחוב ספרים על הגב. כמו כן העלות הכספית קטנה יותר להורים וכך כולם מרוצים. לסיכום, השאיפה אליה הייתי רוצה שנגיע, היא שלכל לומד יהיה מחשב נייד/ טאבלט כמו בדרום קוראה (קראו פוסט קודם שלי), אך במסגרת התקציב הקיים אפשר לתת מענה לפתרון הילקוטים הכבדים כבר היום.  בשיעור מדע וטכנולוגיה, שברובו אנו עורכים ניסויים, דנים, בונים מוצרים וחוקרים את הסביבה השימוש בספר הוא די מיותר ולדעתי אפילו פגיעה באיכות הסביבה (כריתת עצים...) ולכן אני ממליצה שכל מורה מוביל/ רכז מקצוע למדע וטכנולוגיה, שחושב כמוני, יוביל את מנהל בית הספר לחשיבה, לקראת שנה"ל הבאה, על בריאות תלמידיו ובמקביל על הטמעת התקשוב בבית ספרו והכנת בוגריו למיומנויות המאה ה21.  מאחלת לכל המורים והמורות שנת לימודים פוריה, מעניינת, מאגרת, מסקרנת ומתוקשבת

"מדליק הפנסים"

בכתבה שפורסמה השבוע במוסף ידיעות אחרונות "7 ימים" כתב יאיר לפיד שתפקידו האמיתי של המורה הוא להיות "מדליק פנסים" שמצית אצל הלומד את זיק הסקרנות הראשוני. כשקראתי משפט זה בכתבה, עצרתי רגע וחשבתי על משמעות המשפט וכמה שהוא נכון.
תפקיד המורה השתנה בשנים האחרונות מקצה לקצה והמורה של היום הוא לא המורה של פעם. המורה של פעם לימד מידע, המורה של היום צריך לכוון לידע, לתת ללומדים להתמודד עם בעיות שיובילו אותו לידע, לגרות את הלומד ולעורר אותו לשאול שאלות וכל זה בהחלט מתאים למה שאני משתדלת לעשות כל שנה בעת כתיבת תוכניות עבודה עם מורים.
בתחום המדע הידע הוא רב, המורה לא יכול רק לבוא ולשפוך את הידע ללומד, הוא צריך לגרום ללומד לרצות ללמוד את הידע. בזכות האמצעים הטכנולוגים הרבים שקיימים לרשות המורה הוא יכול לעשות זאת בקלות רבה, הוא יכול ליצור משימות ופעילויות ללומדים שיסקרנו ויגרו אותם, והם ירצו לדעת יותר בכל נושא.
לעיתים הקושי שעומד בפני המורים הוא המכשור הטכנולוגי החסר בבתי הספר, אך מורים שאפתניים ויצירתיים מצליחים לעלות על מכשול זה ולהביא את החדשנות הפדגוגית לכיתה.
המורה כיום צריך לשים לב לייחודיות ולשנות של כל לומד, צריך לתכנון משימות שונות המתאימות לקשת רחבה של לומדים, השונים אחד מן השני ויושבים יחד בכיתה. 36 ילדים בממוצע לומדים יחדיו. למורה קשה להגיע ולקדם את הייחודיות של כל לומד ולומד ובעזרת האמצעים הטכנולוגים הוא יכול לבצע מעקב רציף אחר כל לומד ולראות את התקדמותו. כמו כן המורה צריך לתכנן משימות המותאמות לכל שבעת האינטלגנציות בתיאוריה של דה בונו, כל לומד התחבר לאינטלגנציה הייחודית שבו ויפתח אותה. גילה לוי עצמון, חברתי ללימודים תיארה את השונות בין הלומדים בפוסט שכתבה: "אין דבר כזה ממוצע" ואני ממש מסכימה  איתה. מערכת החינוך של היום לא רואה את היחודיות של כל לומד ואת השונות הבין אישית אלא דורשת הישגים אותם היא מכמתת למספרים וגרפים ונתונים שרוצים להציג.
כדי שייחודיות כל לומד תתבטא, כדי שנוכל ללמד ילדים בהנאה וסקרנות בארץ, אני מתחברת מאוד למה שכתב יאיר לפיד במאמרו: מערכת החינוך שלנו חייבת לעבור שינוי משמעותי. שינוי מן היסוד.
קישור לפוסט של גילה לוי עצמון:
 http://gilaleviatzmon.blogspot.com/2011/08/blog-post_13.html
ילדי עולים בעוד ארבעה ימים לכיתה א' ויסיימו את לימודיהם ב 2024, נראה מוזר אך ההיערכות לפתיחת השנה זהה לזו שאני חוויתי לפני עשרים שנה: תיק גדול, המון ספרים ומחברות...
שלא כמו בדרום קוריאה...
מקווה מאוד שהם יחוו שינוי בדרכי ההוראה-למידה והערכה עד סוף לימודיהם ושכל אחד יפתח במהלך מסלול לימודיו את הייחודיות שלו,
מאחלת להם המון הצלחה!

זהירות, בונים כאן!

האם אתם מכירים את השיר "זהירות בונים כאן" ששרה חוה אלברשטיין , מילים ולחן נעמי שמר? 
אתם מוזמנים לראות את מילות השיר בכתובת:
 http://www.shiron.net/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=383&wrkid=4741


זהו השיר שאני מזמזמת לי בראש בשבועות האחרונים כאשר אני שוקדת על פיתוח יחידת לימוד מתוקשבת אינטרקטיבית. זאת נעשה במסגרת קורס הנלמד במכללה בסמסטר זה " עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות" שמנחה ד"ר אתי כוכבי. 
מה זה פיתוח יחידת לימוד, אתם בטח שואלים את עצמכם ולכן אפרט. בתחילה אנו מציבים מטרות פדגוגיות ומטרות מיומנויות הכוללות מיומנויות מתחום התקשוב, אחר כך מתכננים את רצף ההוראה ולאחר מכן את מוסיפים את שיטות הוראה - למידה- הערכה בכיתה. התהליך מאוד דומה לבניית בנין: לבנה ועוד לבנה היוצרות קיר, קיר ועוד קיר שיוצרים חדר וכך הלאה עד שהבניין מוכן, כולל המעלית שמחברת בין כל הקומות...
כל מורה מקצועי, מיומן שמוכן להשקיע בפיתוח חומרים חדשים יגיד שזה "קלי קלות", "בשעה אני מסיים לפתח יחידת לימוד", אז למה זה לוקח לי כל כך הרבה זמן? 
כשמדובר ביחידת לימוד מתוקשבת ואינטרקטיבית הזמן הוא לא חלק מהמשוואה. הזמן הוא המשוואה. בתחילה אחרי שהצבנו מטרות, מיומנויות שברצוננו לפתח אצל הלומד ורצף הוראה, העבודה רק מתחילה. בתחילה, עלינו לחפש חומרים ברשת האינטרנט שמתאימים לנושא היחידה. אני בחרתי לפתח יחידה בנושא "מערכת הנשימה". כמורה למדע וטכנולוגיה אני יודעת מנסיון שזהו נושא מופשט, קשה ללמדו ואמצעים טכנולוגים יכולים רק לתרום להוראה- למידה, על כן בחרתי באתגר פיתוח נושא זה. ברשת סרטונים רבים הקשורים לנושא, כולם באנגלית עם כתוביות והסברים באנגלית שלא מתאימה לתלמידי כיתה ד', כמו כן רוב הסרטונים לא עוסקים בנושא שהגדרתי: איברי מערכת הנשימה ותפקידם. לאחר מכן חיפשתי תמונות שמתאימות לנושא וגם כאן נתקלתי בקושי רוב התמונות לא ברורות, חלקן עם הסברים באנגלית עליהן וחיצים מכל איבר. מה שאומר שאת רוב החומרים מהרשת עלי לערוך מחדש. כאן מתחילה חשיבה מחודשת, באילו אמצעים טכנולוגים אערוך את הסרטים והתמונות שיתאימו לצרכים שלי. ראשית בדקתי מספר תוכנות עריכה שמתאימות לצורך, בדקתי אותם והתחלתי לערוך כל זה לקח לפחות שבוע ימים. אחר כך חיפשתי מקום אחד את כל החומרים במקום אחד הכולל רצף הלמידה-הערכה לתלמיד. בחרתי בתוכנת ה ActivInspire עליה המליצה ד"ר אתי כוכבי. התוכנה מתאימה לעיצוב משימות אינטרקטיביות- עריכת משחקים והפעלות נוספות. כמו כן, אני לא מכירה את התוכנה כך שעלי היה לשבת וללמוד לתפעל את הפונקציות השונות בתוכנה. כל זה לקח לי שבוע נוסף.
בהמשך חיברתי בין כל הגורמים יחדיו ובניתי כמו בשיר " מגדל שיצמח ויגבה וירקיע אל על , וכשכל מגרדי השחקים בסביבה, רק בקושי יגיעו לו עד הצוואר ". אני כל הזמן חושבת על המורים אותם אני מדריכה. אני רוצה שיהיו להם חומרים מוכנים לעבודה במהלך השנה וככל שאני משקיעה יותר זמן בבנייה, פיתוח, חשיבה ובעריכה של חומרים חדשים כך אני מספקת למורים שלי ולכל מורי מדע וטכנולוגיה חומרי הוראה טובים בעברית.
הזמן שלוקח לפיתוח כפי שקראתם הוא רב, לא סתם נתתי לפוסט את השם זהירות , בונים כאן!


האם במשרד החינוך מצפים שכל מורה ישב כל כך הרבה שעות ופתח כאלו חומרים? אני לא מצפה מהמורים שלי במהלך שנת לימודים לפתח כאלו חומרים. מנסיון במהלך שנת הלימודים העומס רב ומורה לא יכול להתפנות לפיתוח יחידות הוראה- למידה- הערכה מושקעות כל כך ולכן אני מכוונת את מורי לחיפוש חומרים מוכנים שיתמכו בפדגוגיה של הוראת מו'ט ומתאימה למטרות שהציבו לעצמם. אני חושבת שאם משרד החינוך יספק שעות תקן לפיתוח חומרי למידה על ידי מורים מקצועיים, בכל תחום תוכן, היה מאגר רב של חומרים טובים לנחלת כל המורים בארץ. אי אפשר לדרוש מהמורים לפתח חומרים מושקעים במהלך שנת הלימודים ואי אפשר רק לקנות חומרים מספקי תוכן שונים, כי לא כל ספק תוכן פיתח כל כך הרבה פעילויות לכל מטרות ומיומנויות ההוראה. הכל עניין של הקצאת תקציב של המשרד לצורך השינוי, מהפכת התקשוב. 
אשמח לתגובותיכם בעניין זה.

מחט בערמת שחת

בשבוע שעבר כתבתי יחד עם מדריכה שעובדת עימי מסמך עבודה ושמרנו אותו במחשב הנייד שלה.
לאחר מכן יצאנו לאכול וכשחזרנו רציתי להמשיך לעבוד על המסמך עד שחברתי תתפנה לשבת עימי.
חיפשתי את המסמך עליו עבדנו במשך כחצי שעה לערך אך לא מצאתי אותו ב"ים" התיקיות והמסמכים שבמחשבה האישי. לאחר מכן ניגשתי לחברתי וביקשתי שתמצא אותו וכך ישבנו יחד וניסינו להיזכר היכן המסמך.

מה זה אומר עלינו? האם גם ספר בכוננית הספרים הייתי צריכה למצוא במשך זמן כה רב? ומדוע לא מצאנו מסמך שרק לפני שעה כתבנו? כיצד עלינו לארגן את הידע האישי שלנו במחשב כדי שנמצא את הקבצים בזריזות?

בכנס צייס השנה (2011) הציגה שרון הרדוף- יפה ופרופ' רפי נחמיאס מאוניברסיטת ת"א מחקר העוסק במטרות ואסטרטגיות לניהול מידע אישי. מה זה ניהול מידע אישי בכלל שאלתי את עצמי. במאמר טוענים הרדוף- יפה ונחמיאס שניהול ידע אישי הינו מחקר הבודק את הפעילויות שנעשות לצורך בחירה, שמירה, הערכה, מיון ואחזור פריטים. זוהי פעילות הדורשת זמן ומאמץ ומלווה בקשיים.
הגדרה זו גרמה לי לחשוב כמה פעולות אנו עושים ביום מול המחשב, כמה חשיבה אנו מפעילים בשמירת מסמך כדי שנמצא אותו גם לאחר זמן רב. אם שמירה נעשית בחיפזון רב וללא חשיבה מקדימה אנו עלולים "לאבדו" בתוך ים של מסמכים שונים. מה זה אומר על מיומנויות החשיבה שלנו, האם גם הם משתנות? זה נושא לפוסט אחר להערכתי ברור שבשנים האחרונות עם התחזקות הטכנולוגיה הדיגיטאלית מיומנויות החשיבה של האדם משתנות.
כמו כן, עולה השאלה האם ניהול הידע במחשב האישי שלי זהה לניהול הידע האישי של חברתי במחשב האישי שלה? הרי אנחנו מדריכות יחד כבר כמה שנים באותו אזור ורוב מסמכי העבודה שלנו דיי זהים.
התשובה היא לא, לחברתי יש סידור תיקיות שונה לחלוטין משלי, היא מוצאת לנכון לשים את מסמכי העבודה בתיקיות שונות משלי ומכאן עולה שכל אחד מארגן את הידע האישי שלו באופן שונה לחלוטין.
במחקר גילו כי ישנן שלוש אסטרטגיות לניהול ידע אישי במהלך למידה (ארגון קבצים) אצל תלמידים וסטודנטים שנחקרו: 1. יצירת ערמות 2. תיוק לפי קורסים, סמסטרים ושנים. 3. תיוק לפי נושאים.
אני כסטודנטית מארגנת את הידע שאני רוכשת בלימודי לפי קורסים מתוך חשיבה שקל לי יותר לשלוף את המסמך/ השיעור הנכון ברגע המתאים בקלות ובמהירות מירבית. מעניין האם כך זה גם אצל חברי ללימודים, האם אצל כולנו במגמה ניהול הידע האישי מהלימודים מאורגן על פי הקורסים או באופן אחר.
לסיכום, אני ממליצה מאוד, רגע לפני שמירת/עריכת מסמך להשקיע מספר שניות לחשיבה על מיקומו במחשב.

אם הוא חשוב לכם, משמעותי ותרצו לאחזרו, נהלו את הידע האישי שלכם על פי נושאים ואל תיצרו ערמות, שכן קשה מאוד למצוא "מחט בערמת שחת". 


ולמי שמתעניין בנושא, אני מצרפת את הקישור למאמר:http://www.openu.ac.il/research_center/chais2011/download/nachmias_hardof.pdf

התמונה נלקחה מתוך האתר www.efrataghassy.com/?p=646‎

צדק חברתי!

עד אתמול לא הבנתי את המשמעות העצומה שיש לרשת חברתית "פייסבוק" ולכלי התקשורת הטכנולוגית בניהול מהפכות.
אתמול נוכחי בהפגנה בעיר מודיעין, הייתי בהלם מכוחה של הרשת החברתית-פייסבוק, הגיעו להפגנה כל כך הרבה אנשים שבאים לדרוש "צדק חברתי" והכל דרך הרשת. בתי בת השש לא הבינה איך כולם הגיעו ביחד, וכולם שרים את אותה הסיסמא ומנגנים בכלי הנגינה את אותה המנגינה. הסברתי לה את השתלשלות הענינים והיא שאלה האם המארגנים התקשרו לכולם בטלפון ואמרו להם להגיע. אמרתי לה שכיום, בלחיצת כפתור אפשר להגיע אל כולם ללא כל מאמץ. זוהי כוחה של הרשת האינטרנטית ...

השנה, שנת 2011, בוצעו לא מעט מהפכות מהפכניות לשינוי השילטון ברחבי העולם ובמיוחד באזור המזרח התיכון, לדוגמא המהפכה בשילטון בלוב או במצרים. השילטונות לא היו ערוכים לכוחה של התקשורת הטכנולוגית ולרשת החברתית פייסבוק. האזרחים במדינות השונות התקשרו אחד לשני באמצעות רשת האינטרנט, וכל אדם המקושר למספר חברים העביר מסר לעוד מספר חברים וכך ונוצרת רשת עצומה של חברים שדרשו ועודדו מהפכה. דרך הרשת ניתן להתאגד ולהפגין בעד שינוי השילטון או בעד כל שינוי אחר שרוצים בו.
גם בישראל חלה לאחרונה התעוררות והתחיל גל של מחאות חברתיות שמופצות דרך הפייסבוק. כך למעשה מתאגדים קבוצות של אנשים שרוצים למחות על מחירי הדיור, המזון, הדלק, מעונות היום ועוד. בישראל חש העם שיש צורך בשינוי חברתי והתחילו מחאה באמצעות מעבר קבוצה של תושבים בעיר תל אביב למגורים באוהלים (זאת בשל מחירי הדירות הגבוהים) וכמובן דרך הפצת המסר בפייסבוק. מיד, במשך שעות בלבד, המסר הגיע לאלפי תושבים באמצעות סוגי תקשורות טכנולוגיות שונות ונוצרה התארגנות להפגנת מחאה, אוהלים נוספים הוקמו ברחבי הארץ והמסר הגיע לכל תושבי המדינה.
משבוע לשבוע המחאה עולה מדרגה: בפייסבוק צמחו קבוצות רבות העונות לשם "צדק חברתי", שלושה רינטגונים הופצו ברשת במהרה וכל אחד יכול להורידם למכשיר הנייד שלו ולהפיצם, (ראו רינגטונים "צדק חברתי" בכתובת: http://www.nyfiction.org/archives/1568 ) המוני אתרי אינטרנט עמוסי תגובות בנושא צומחים יום יום כמו פיטריות לאחר הגשם, ומספר התושבים בהפגנות בכל עיר גדל.

כולי תקווה שלמחאה זו יהיו תוצאות טובות , ושהמחיה תהיה במדינתנו קלה יותר
לו יהי...

התנתקות!



אנו נמצאים בשלהי חופשת הקיץ. הילדים ואני נמצאים בחופשה ארוכה. זהו זמן טוב לבלות יחד כולנו: זמן איכות משותף. בזמן הפנוי הזה, החלטנו לארגן לנו חופשה משתפחתית בת שבוע למלון בארץ, בו כולנו נוכל לנוח, להנות ולבלות יחדיו. ארזנו תיקים עמוסי בגדים, נעלים, משחקים ועוד, ובראש התיק הנחתי בעדינות מירבית את המחשב וכבל הטעעינה שלו. סגרנו את התיקים ורגע לפני שיצאנו מביתנו החלטתי שאת הקופסא הדיגיטאלית,המחשב, אני משאירה בבית. אם יוצאים לחופש אז עד הסוף, מתנתקים מהכל - גם מהטכנולוגיה!
בדרך למלון נחנו, הילדים שיחקו קצת באייפון, אני כתבתי לעצמי כמה פתקיות במכשיר והתכתבתי עם חברותי דרך הפייסבוק. הכל בטלפון הנייד. הגענו למלון פרקנו את הציוד ומיד יצאנו להנות בברכה עם הילדים. בערב שמתי לב שסוללת האייפון אוטוטו מסתיימת ויש צורך בטעינה מהירה, אך את המטען, כך הסתבר, שכחנו בבית. מה עושים?
הרגשתי שכעת איבדנו כל קשר עם העולם. בלי מחשב עוד הסתדרתי אך בלי הטלפון הנייד, איך אתפקד? בלי להתבונן בתיבת הדואר האלקטרוני, בלי לראות מה חדר בפייסבוק בקורסים השונים. בלי להכנס לאתר המכללה ולבדוק מה חדש השבוע, בלי להתכתב / לדבר עם חברותי שנמצאות הי שם בבית. הרגשתי שחרב עלי עולמי, נמצאתי במשבר התנתקות טכנולוגית ולא ידעתי מה אעשה כך במשך חמישה ימים. האם ניתן לחזור אחרונה ולא להשתמש במשך זמן לא מועט בשום אמצעי טכנולוגי?
חברים, לא היה קל. כנראה שאין דרך לאחור. מי שהרגיל עצמו להיות כל הזמן בקשר עם העולם מחוץ לבית דרך האמצעים הטכנולוגים יתקשה לחזור ולתפקד בלעדיהם. חשתי כאילו בוער לי באצבעות, מן תחושת מחסור במשהו. מצד אחד הרגשתי שאני כל כולי עם משפחתי ואולי גם קצת נחת מהמרוץ אחר ההתעדכנות, אך מצד שני חשתי חוסר רב בהתעדכנות היום יומית שכל אשר קורה סביבי.
כך נראים חיינו כיום של מרבית מהאנשים בארצנו. רבים עברו לניהול הידע בחיים באמצעות הטכנולוגיה וקשה לנו לתפקד בלעדיהם ביום יום. כשהאמצעים הטכנולוגים מנותקים סביבנו אנו חשים בחוסר רב, תחושה של פספוס- מה יכולתי לעשות בזמן הזה...אורח חיינו השתנה לעומת אורח חיי הורינו.
בסופו של דבר, אם כל הקושי עלינו לדעת להציב גבולות לחיבור הטכנולוגי שלנו ולמען הסובבים אותנו לדעת לפעמים גם להתנתק!!!

תוכניות תקשוב לאומיות

במסגרת הקורס "היבטים גלובלים של התקשוב" אנו לומדים על תוכניות תקשוב לאומיות שונות מכל העולם. מעניין לראות בתוכניות שניתחנו עמיתיי ללימודים ואני, את ההבדלים בין התוכניות של כל מדינה ומדינה. מעניין היה לראות מה קורה בעולם ביחס למדינתנו. במהלך הקורס כל קבוצה ניתחה תוכנית תקשוב לאומית של אחת המדינות בעולם והתייחסה לרציונאל ולמטרות אופרטיביות ולאחר מכן ערכנו השוואה בין תוכניות תקשוב לאומיות שונות. הכל נערך מעל דפי אתר הפייסבוק.
לפני כשבוע כל משפחתי בילינו בנופש בארץ. בתי שלא כל כך מחבבת שחיה בברכה בילתה רבות בחדר הילדים במלון. שם היא הכירה שני חברים חדשים, תיירים מגרמניה. הם נולדו בגרמניה ושני הוריהם מישראל.
 באחת הפעמים שנכחתי עם בתי בחדר הילדים וחבריה הגיעו, שאלתי אותם שאלות לגבי אופי הלמידה אצלהם בבית הספר וכמובן שאלות כלליות על השימוש בתקשוב בהוראה (חשוב לציין את גיל הילדים - ילד אחד עולה לכיתה ד' וילדה שעולה לכיתה ב').
ממה שענו הילדים מסתבר שבבית ספרם שבגרמניה יש מקרן וברקו בכל כיתה, למורה מחשב נייד. המקרן פתוח במשך כל היום ומשתמשים בו בתדירות גבוהה. יש בבית הספר חדר מחשבים אחד עם כארבעים עמדות מחשב ועמדת מורה . אחת לשבוע הם נכנסים לשם לעבוד במשימות שהמורה שלחה לאתר בית הספר. יש להם ספרים ומחברות והם לומדים בעזרתם במהלך כל השנה.
בתחילה הייתי בהלם, אמרתי לעצמי שבטח הם צוחקים עלי. הרי מה שהם תיארו זו המציאות הישראלית בבית הספר. האם זה יתכן?
מיד ניגשתי למחשב וחיפשתי באתר הפייסבוק את קבוצת הלמידה אליה אני משתייכת בקורס " היבטים גלובלים של התקשוב" ובדקתי האם מישהו ניתח את התוכנית של גרמניה, ואם יש קישור לתוכנית עצמה. מצאתי מיד את המידע המבוקש ואכן מה שתיארו הילדים זה אכן מה שמתואר בתוכנית. גרמניה רק בראשית דרכה בפיתוח תחום התקשוב, הם משקיעים רבות בהכנסת האינטרנט לבתי הספר ולכן עדין אין התפתחות ממשית בתחום. אני ציפיתי שיהיה כתוב אחרת ושהילדים מפחיתים בערך התקשוב בבית הספר אך כך המציאות בשטח מציגה את הדברים. אני עדין לא מבינה איך מעצמה טכנולוגית מהעבר לא הצליחה להדביק את הפער הטכנולוגי שנוצר אצלה.

שיעור אינטרקטיבי, מהו?

במסגרת לימודי במכללה אני משתתפת בקורס ״עקרונות בפיתוח סביבות למידה״ של המרצה ד״ר אתי כוכבי. אתי משתמשת בשיעורים במצגות אינטגרטיביות שהיא מכינה בתוכנה Activinspire  וכל השיעור מתנהל בעזרת הלוח האינטרקטיבי. בעקבות השיעורים הורדתי גם את התוכנה והתחלתי להתנסות בפונקציות השונות שבה. במקביל, במסגרת הדרכתי במדע וטכנולוגיה צפיתי בחודש יוני בשלושה שיעורים מתוקשבים שבנו מורות בבתי הספר שבהדרכתי. בשלושת השיעורים בהם צפיתי למורות היה לוח אינטרקטיבי. מורה אחת השתמשה בו רק בתחילת השיעור להקרנת סרט ושתי המורות האחרות השתמשו בלוח לשם הצגת מצגת בה כל מיני סיכומים ותמונות נעים במסך או מוסתרים וצריך לגלותם. כשיצאתי מהשיעור השלישי רצה לי בראש השאלה: האם זהו שיעור מתוקשב? האם זה שנכנסה הטכנולוגיה לכיתה השיעור השתנה?
ממה שראיתי בשיעור הראשון המורה גרמה לגירוי בעזרת הסרט שהוקרן על הלוח האינטרקטיבי ואחר כך המשיכה בלמידה מסורתית, הלומדים איבדו ענין בשיעור והשתעממו מאוד. ההפניה לספר ולמחברת לאחר הקרנת הסרט איבדה את כל האפקט הרב שיצרה המורה ולא היתה אינטרקטיביות בין הקרנת הסרט להמשך מהלך השיעור. המורה יכלה להשתמש בטלויזיה ולהשיג את אותה המטרה אז למה בית הספר שילם כל כך הרבה כסף על לוח אינטרקטיבי?.
בשני השיעורים האחרים המורה השתמשה בלוח לאורך כל השיעור אך לשם הצגת מצגת המעבירה ידע ללומד. כל השיעור המורה עמדה ליד הלוח והפעילה את המצגת ומדי פעם הזמינה תלמיד לגלות מה מסתתר מתחת לתמונה או לגרור קטע לפח אשפה. המורה זימנה מעט מאוד דיונים והשיעור התנהל באיטיות רבה, התלמידים השתעממו ורעש רב נוצר בכיתה, עימו המורה היתה צריכה להתמודד. וגם פה נשאלת השאלה, למה ביה"ס שילם כל כך הרבה כסף על לוח אינטרקטיבי? המורה יכלה להציג שיעור זהה בעזרת מצגת power pont פשוטה.
אני חושבת שמורים צריכים להבין מה פרוש המושג אינטרקטיבי, אם אין קשר בין המוצג בלוח לבין מהלך השיעור ואופיו של השיעור, אין שום חדשנות. הלמידה נשארת מסורתית והלומד ממשיך להשתעמם בבית הספר.
עלינו להביא מורים לידי הבנה שהלוח לא מספיק, לא הוא זה שיעשה את ההוראה-למידה-הערכה, אלא הכל בידים של המורה.  המורה מתכנן וגורם לאינטרקטיביות ורק כאשר המורה יעשה זאת כהלכה התלמיד יוכל להנות מהשיעור ולהתחבר למורה בעזרת יישומים חדשניים שהוא מציג בלוח.

לכמה קבוצות אפשר להשתייך???

מה זה קבוצה בפייסבוק?
אם הייתם שואלים אותי לפני שנה לא הייתי יודעת מה לענות. היום אני כבר מומחית לנושא. שימו לב איך הפכתי ממשתמשת באתר אחת לחודשיים - שלושה, לאחת שחברה בחמש קבוצות ומשתמשת יום יומית.

כשהתחברתי לפייסבוק כחברה נכנסתי לאתר אולי פעם בשנה. לא פעם ולא פעמיים שיניתי את הסיסמא בגלל שלא זכרתי אותה. לפני ככמה חודשים שלחו לי בקשת הצטרפות לקבוצה של בוגרי גימנסיה גן נחום. מסתבר שיש רבים מבוגרי ביהס התיכון בו למדתי ששמרו על קשר טוב אחד עם השני והם פתחו קבוצה במטרה לאתר את החברים הישנים ולהזמין את כולם למסיבת מחזור. בתחילה זה היה מאוד נחמד לראות שוב את כולם בתמונות עם משפחותיהם ואפילו מצאתי כמה חברות ישנות וחידשנו את הקשר בזכות זה, אך בהמשך זה נהיה שיחות חולין משעממות והפסקתי להיכנס לפייסבוק.
בתחילת הסמסטר השני ללימודים הצטרפתי לקבוצת הלומדים בפייסבוק שמטרתה הינה העברת חומרים ושיחות בינינו הסטודנטים. אמנם הצטרפתי כחברה בקבוצה אך פעילותי לא היתה ענפה בה כל כך, בקושי הייתי נכנסת אליה ואל האתר פייסבוק בכלל.
בסמסטר ג' התבקשתי להשתייך לקבוצה נוספת במסגרת קורס "היבטים גלובלים של התקשוב" על ידי המרצה ד"ר מישר טל חגית וכך עשיתי. זו פעם ראשונה, מאז התחברותי לקבוצה, שאני נכנסת לפייסבוק מדי שבוע כדי לבדוק אם יש הודעות המרצה, לכתוב תגובה לדבר מה או לשלוח עבודה דרך הפייסבוק. הפייסבוק הפך להיות בשבילי משהו אחר. הוא חלק מהלמידה בקורס. אני מרגישה שאני חייבת להכנס מדי יום לראות מה חדש בקבוצה.
לאחר שבוע קיבלתי מייל להצטרף לקבוצה נוספת בפייסבוק, קבוצה של הורים שמתכנסת לשם מאבק נגד העיריה. לקראת שנה"ל הקרבה העיריה החליטה להזין בביה"ס אחד את תלמידי כיתות א' ותלמידי כיתות ז' והורים רבים טוענים שאין קשר בין הגילאים והפער עצום ויהיו לכך השלכות ועל כן הם יוצאים למאבק. את המייל קיבלתי בעשר בלילה והצטרפתי לקבוצה רק בבוקר. לקח לי זמן לחשוב אם אני רוצה להיות חלק ממנה. בבוקר היו חברים בקבוצה כבר 75 חברים. הייתי בהלם בבוקר איך כל כך מהר הצטרפו כל כך הרבה חברים וזה גרם לי לחשוב על כוחו של הפייסבוק.
מאחר וילדיי עולים לכיתה א' (ראה פוסט שלום כיתה א') היה חשוב לי להתעדכן ולדעת כיצד מתקיים המאבק ולכן הצטרפתי גם לקבוצה זו. אני חושבת שכל המהפכות בארצות ערב בעקבות השימוש בפייסבוק פתחו בפנינו מקום משותף, בו נוכחים הרבה חברים, שיכולים להתאגד במהרה ולצאת למאבק. בשל חשיבות הנושא אני מוצאת את עצמי מדי יום נכנסת גם לקבוצה הזו ובודקת מה התחדש בה.
ביום למחרת התבקשתי בלימודים להצטרף לעוד קבוצה. במסגרת הקורס "עקרונות בפיתוח סביבות למידה" עלינו לפתח פעילויות אינטרטקיביות וכדי שנוכל לשתף את כל הסטודנטים בעבודותינו נוכל לעלותן דרך הפייסבוק. בינתיים עד שהעבודות יהיו מוכנות הקבוצה משתמשת בפייסבוק לשאילת שאלות את המרצה, ד"ר אתי כוכבי. כך שגם בקבוצה זו יש המון עידכונים מדי שבוע וכדאי לי להכינס מאחר ואני לומדת גם משאלות של אחרים. אם בעבר עשינו זאת דרך הפורום עכשו ניתן לראות את תשובות המרצה ושאלות הלומדים בקבוצה הסגורה בפייסבוק.
כעבוד כמה ימים כתבה לי חברה טובה במייל  שהיא פתחה קבוצה סגורה בפייסבוק לכמה חברות טובות שלנו ואם ארצה להצטרף. מיד זינקתי לטלפון והתקשרתי אליה. שאלתי אותה אם גם דרך המחשב נספר אחת לשניה את סיפורינו ונשתף בחוויותינו. תשובתה היתה "מה זה משנה גם ככה אנחנו מספרות את החוויות לכל אחת בנפרד עשר פעמים כך נעשה זו פעםם אחת וכולן יגיבו". חשבתי על זה רגע ואמרתי למה לא? הרי הפייסבוק זוהי רשת חברתית לא, בואי נשתמש בא למטרה זו. הצטרפתי גם לקבוצה הזו.
וכך הפכתי במשך שלושה שבועות לחברה בחמש קבוצות, שלוש מהן חברתיות ושתים לימודיות. ההבדלים בין הקבוצות נראות יפה לעין במלל ובניסוח. ההצטרפות לקבוצות נתן לי משמעות לכניסה לפייסבוק וכמעט מדי יום אני נכנסת לשם לבדוק הודעות. הפכתי למשתמשת קבועה ולא להאמין איך זה קרה במהרה.
מעניין אותי מאוד לבדוק האם גם תלמידינו הצעירים מסוגלים לעשות אבחנה בין פייסבוק לימודי לפייסבוק חברתי, ואיך יגיבו הורי התלמידים לכך שיש שיעורי בית בפייסבוק או עבודה להגיש דרך פייסבוק.

שלום כיתה א'

השבוע ילדיי סיימו את גן החובה ורשמתי אותם לכיתה א'.
לפני כשבועיים, בהתרגשות עצומה, התיישבתי עם ילדיי מול מסך המחשב וביצעתי רישום לכיתה א'.
בעזרת הטכנולוגיה מבצעים כיום משימות שבעבר עשו באגף החינוך העירוני וכך אפשר לחסוך בכוח אדם.
הרישום מתבצע במהרה ומקבלים תשובות לאחר כמה שבועות לכתובת המייל הפרטית.
מדובר בשימוש בטכנולוגיה להודעה כה חשובה ואישית.
עד היום אני זוכרת את אימי מראה לי את המכתב שקיבלתי בדואר מהעיריה שהתקבלתי לכיתה א', בבית ספר ממלכתי "הדרים" בראשון לציון. אני זוכרת את ההתרגשות בסיטואציה עד היום, איך המכתב נראה אני לא זוכרת, אך אמי שמרה לי אותו והיום הוא חלק מאלבום התמונות שלי מתקופת ילדותי.
ילדיי לא קיבלו מכתב בדואר, אלא מסמך רשמי שהם רשומים לבית הספר הצומח בשכונת מגורינו.
יש לציין שלא חשתי שום התלהבות באותו הרגע שפתחתי את המייל וראיתי את תשובת העיריה.  קראתי לילדי לראות את המסמך שקיבלתי במחשב,זה העלה חיוך אצל ביתי ובני רק אמר: "בסדר".
הדפסתי למזכרת את המסמכים והכנסתי אותם לאלבום התמונות, אך זה גרם לי לחשוב האם זה שכל עולמנו הפך לדיגטאלי גרם לכך שהרבה מהזכרונות שהיו לנו ולהורינו בעבר נעלמו?
כל ההודעות החשובות שקיבלנו בעבר בדואר, כמו לדוגמא המכתב הראשון המודיע על קבלתנו לגן החובה, לכיתה א', למגמות שרצינו בתיכון, לצו הראשון, לאוניברסיטה, הזמנה לחתונה, ברית/ה או בר מצווה, נעשות במקרים רבים כיום דרך רשת האינטרנט.
למה זה גורם אצלנו?, האם התחושות שאנו חשים שמקבלים מייל שהתקבלנו ללהקה צבאית תהיה זהה אם נקבל את אותה ההודעה בדואר, בתוך מעטפה סגורה שעלינו לפתוח?
לדעתי, קבלת מעטפה סגורה עם הודעה מרגשת, לה חיכיתי לא מעט זמן, הינה חלק בלתי נפרד מהזיכרון של אותו אירוע והיא מלווה ברגשות רבים. הקלות של השימוש ברשת האינטרנט במקרים שציינתי, גורמת לאירוע לאבד מהרגש ומהזכרון המלווים לו.
לפני כמה שבועות הופיעה לי בפייסבוק הודעה על בריתה של קרובת משפחה קרובה. בהודעה תיארו פרטים על התינוקת הרכה שנולדה ושיחגגו לה בריתה בתאריך כלשהו וציינו את מקום האירוע. כשראיתי הודעה זו לא האמנתי למראה עיני, הרי זהו רגע כה חשוב ולא טרחו להודיע לנו בשיחת טלפון על הלידה, שלום האם, ופרטים על האירוע. בתחילה חשתי כעס רב אך הבנתי שזהו כנראה עולמנו כיום, הכל דיגיטאלי ברשת האינטרנט וכנראה שאני קצת מיושנת, אך חסר לי הרגש שמלווה בהודעה על אירוע מרגש כל כך, כמו בימים ההם...
אשמח לשמוע את תגובת הקוראים פוסט זה בענין.