תוכנית לאומית-התאמת מערכת החינוך למאה ה21

"בכל דור ודור צריך ללמוד את דרכי השימוש בכלים המשפיעים על הדור" (הרב קוק)

שנת הלימודים תשע"א מסתיימת ויש להיערך לשנה"ל הבאה. כמדריכה למדע וטכנולוגיה החלטתי יחד עם עמיתתי לערוך מפגש מורים ובו ינתנו הנחיות להיערכות לשנה"ל תשע"ב. בשנה"ל הבאה מצטרף אזור הדרכתי לתוכנית הלאומית להתאמת מערכת החינוך למאה  ה 21 וישנן למורים שאלות רבות בנושא ומורים רוצים לקבל תשובות.

את המפגש פתחנו בהקרנת קטע מכתבה ששודרה בשנה שעברה בערוץ 2 המתארת את מערכת החינוך מלפני 200 שנה ואת המערכת כיום. האם השתנה משהו לדעתכם? צפו בכתבה הבאה:

אז מה השתנה?, כלום!

 עדין לומדים עם לוח וגיר/ טוש, מחברות וספרים. ההיפך לגבי ממשנתו של הרב קוק שציינתי בפתיחה.

בזמן הקרנת הכתבה התבוננתי במורים, וכשתיארו שהמערכת לא השתנתה כ 200 שנה חלקם צחקו, אך אני חשתי עצב רב. איך יתכן שדור אחר דור אנחנו מלמדים באותו האופן ודבר לא השתנה.

כל הזמן חשבתי שאולי התכנית הלאומית תשנה את פני הדברים, אך משום מה עדין בליבי חשש גדול.

איך המורים יקבלו את השינוי שפתאום נחת עליהם?איך רכז התקשוב הבית ספרי יעמוד בנדרש ממנו?

המשרד עומד לתת לכל מורה ביד קופסא שחורה שנקראת מחשב נייד ולא כולם יודעים מה לעשות עימו,

יתקינו לכל מורה בכיתה מקרן שלא כולם יודעים בכלל איך להפעיל אותו

וימנו רכז הבית ספרי שממנו מצפים ביום אחד בשבוע לחולל מהפכה - להפוך את המורים למשלבי תקשוב , לפתח את האתר הבית ספרי, להנחות את המורים בכל הקשור לכלים הדיגיטאלים וניהול יומן כיתה, ולהיות אחראי על תוכנית תקשוב בית ספרית.

כמו כן כפי שהוצגו לי הדברים בית הספר יקבל תקציב לספק/י תוכן שמכינים יחידות הוראה מוכנות והמורה יצטרך לשלבם בהוראתו. אז אני שואלת את עצמי - מה השינוי?

המורים נדרשים פעם בשבוע לשלב תקשוב בהוראתם האם מספיק להשתמש ביחידה מתוקשבת שחיבר ספק תוכן. האם זה ילמד את הבוגר להיות מוכן בסוף לימודיו עם כל מיומנויות המאה ה21?

האם שוב נסיון שילוב התקשוב בהוראה יכשל?

חזרתי הביתה וחשבתי על הדברים, אולי מצד אחד לא רוצים להפחיד את המורים ונותנים להם קביים אך מצד שני היכן היצירתיות, פיתוח חשיבה, שיתופיות עליהם מדברים. רק מורים ש"יגדילו ראש" וישתמשו בציוד שברשותם בחוכמה תוך תכנון והצבת מטרות יצליחו להשיג את המטרות הנהדרות של התכנית הלאומית.

והרכז הבית ספרי - יום בשבוע שניתן לו לתפקיד האם זה מספיק?, האם רכז אחד שמנחה 60 מורים בצוות זה לא מוגזם.

אז מה עושים? אני חושבת שמכל צוות בית הספר צריך לאתר את המורים בעלי היוזמה, הרצון והיכולת לפתח את תחום התקשוב בבית הספר. מורים אלו יהוו צוות מוביל אותו יניע רכז התקשוב הבית ספרי, הוא המנהיג בחבורה שיפגש עם המדריך האזורי ויקבל תמיכה. הצוות יציב מטרות ויעדים לעבודה במהלך השנה ויכתוב יחד בשיתופיות את תוכנית השנתית בתקשוב. צוות זה יצטרך בתחילת הדרך להציג לכלל את המורים את החשיבות ב"פדגוגיה חדשנית" ולהסביר את "מיומנויות המאה ה21" עימם אנו רוצים שבוגר ביה"ס יצא לחיים. רק שמורים יבינו את חשיבות השינוי הם יהיו בשלים לשינוי ורק כך אולי נצליח לגרום לתוכנית הלאומית להצליח.

חברים בפייסבוק

מי מכיר את הפייסבוק אנחנו כבר יודעים... (ראה פוסט קודם)
אבל כמה זמן נמצאים הילדים בפייסבוק/במחשב מול המסך, זה כבר משהו אחר.
השבוע קיבלתי פרסום בדואר שקורא לבני נוער- להוציא את החברים מהפייסבוק ולבלות איתם בטבע!!!
מה אומר פרסום זה, הסתכלתי על הכותרת שוב ושוב ושאלתי את עצמי את השאלה: באם בני נוער מבלים, נפגשים אחד עם השני לא דרך מסך המחשב???


ידוע שכיום בעיצומה של מהפכה טכנולוגית במאה ה21 בני הנוער מבלים מול מסך המחשב בבית זמן רב, בממוצע חמש שעות (לפי סקרים). כמה זמן מתוך זה הם ברשתות חברתיות כותבים אחד לשני? האם התקשורת הדיגיטאלית היא אחת מהעיסוקים העיקריים של בני הנוער בשעות הפנאי?


זוהי שאלה שצריך לבדוק ולחקור. האם במאה ה21 שלכל בני הנוער יש מחשב בחדר, הכישורים החברתיים שלו אינם נפגעים? האם בעוד כמה שנים נצטרך לעודד תלמידים לצאת החוצה לפגוש חברים  ולשחק עם כדור כמו פעם?


לדעתי, אין תשובה חד משמעית לשאלות אלו.  יש לקחת בחשבון שהן חלק מהמציאות.
יכול להיות שהמפגש "החברתי" במהלך הבוקר בביה"ס מספיק לבני הנוער, שכן בחלק זה של היום ברוב בתי הספר הם לא ממש משתמשים במחשבים/ ברשתות חברתיות לצורך למידה ואולי יש להם חוסר טכנולוגי. עלינו לזכור שבני הנוער נמצאים בין 6-8 שעות לפחות בבית הספר מבלי לגעת בכלי טכנולוגי שבימינו הוא כל עולמם.
יכול להיות שאם המורים ישלבו יותר למידה דיגיטאלית- מעניינת, מסקרנת בשילוב מחשבים/ רשת חברתית בני נוער לא ירגישו בחוסר ויפנו את שעות הפנאי לעיסוק אחר. יכול להיות שאם המורים יציבו אתגרים לימודים דרך הרשת החברתית הלומדים יהיו עסוקים בפתירת אתגרים אלו ברשת החברתית ולא רק בשיחות חולין.


לסיכום, מערכת החינוך צריכה להתאים עצמה לצרכי לומדיה בעיקר בשכבות הבוגרות. ברור לי שזה ענין של זמן ותקציב.  בינתיים אני חושבת שיש צורך  לשוחח עם תלמידים על חשיבות מפגשים חברתים בשעות הפנאי מעבר למסך המחשב. ומילה נוספת להורים של בני הנוער - שימו לב לילדיכם ואל תפחדו "להוציא" אותם מהמסכים(למרות הקושי...).

"מי מכיר פייסבוק"???

בשבת האחרונה הייתי עם ילדיי במסיבת יום הולדת לילד מהגן החוגג יום הולדת שש. במסיבה היה קוסם שהפעיל את הילדים. אחד הקסמים שהוא הציג לילדים בני החמש- שש, היה קשור לספר עם ציורים שנעלמים. הקוסם רצה להסביר לילדים מהו ספר באופן מעניין אז הוא שאל אותם:
"מי מכיר פייסבוק"?, ובאותו הרגע בערך 25 ילדים צרחו "אני" והצביעו. המטרה היתה להסביר להם שבוק- זהו ספר ....
למה אני מספרת לכם את כל זה אתם בטח שואלים את עצמכם...
אני נשארתי בסיטואציה הזו עוד כמה רגעים. הקוסם כבר המשיך לקסם הבא, הילדים המשיכו לצחוק ולהנות ואני נשארתי עדין המומה. שאלתי את עצמי מאיפה הם באמת מכירים פייסבוק. הם בני 5-6 בסך הכל. לרוב אני בקשר עם תלמידים בגילאי 11-12 וזה נראה לי הגיוני שהם יכירו את הפייסבוק, אך ילדים בני 5-6, זוהי הפתעה! מאוד סיקרנה אותי השאלה והחלטתי לבדוק בקרב הילדים מאיפה הם מכירים את הפייסבוק.
עברתי בין עשרה ילדים לערך ושאלתי אותם את השאלה. התשובות היו מגוונות- לאמא/אבא שלי יש פייסבוק, לאחי/אחותי הגדולים יש פייסבוק, ראיתי את התמונות שלי שם, הגננת מהצהרון מצלמת אותנו ומראה לנו תמונות בפייסבוק...


לאחר הסקר הקטן שערכתי, הבנתי שאכן אנחנו במהפכה דיגיטאלית. הבנתי שמה שנאמר כל הזמן בלימודי המגמה במכללה אכן מתרחש. הילדים נולדים לתוך העולם הטכנולוגי המתקדם והם שואבים את כל המידע שאפשר בנושאים הטכנולוגים. הילדים הצעירים רוכשים ידע טכנולוגי מסביבתם הקרובה והם מיד מתעניינים "ונשאבים" לעולם הדיגיטאלי.  להבדיל מהילדים, המבוגרים בחברה צריכים להכיר וללמוד את העולם הדיגיטאלי מאחר ולא נולדו לעולם זה. חלקם לעיתים נרתעים ולעיתים מאוד מתעניינים להכיר את העולם הדיגיטאלי. לכן בחברה לנו יש פער בין עולם הידע של הילדים לעולם הידע של המבוגרים.
בחינוך נושא זה בא לידי ביטוי בתוך בתי הספר - התלמידים מגן החובה כפי שהראתי לכם מאוד מחוברים לעולם הדיגיטאלי ולא חוששים ממנו ואילו המורים חלקם נרתמו מיד למשימת ההכרות והלמידה עם העולם הטכנולוגי וחלקם נבהלו וחוששים ממנו מאוד וכך נוצר" פער דיגיטאלי". כיום שמהפכת התקשוב כבר כאן אי אפשר להיבהל ולברוח, אנחנו צריכים לסייע למורים לצמצם את הפער הדיגיטאלי בינם לבין תלמידיהם ולקדם את החינוך להוראה הבנייתית, מעניינת ומסקרנת בעזרת העולם הדיגיטאלי.
איך עושים זאת? זאת השאלה?
אני מציעה לכל מורה להתנסות וללמוד להנות מהכלים הדיגיטאלים, לראות את הרווח של התלמידים בשיעור מקוון. המורה צריך להחזיר לכיתה את הסקרנות, ההנאה והחוויה שבשנים האחרונות נעלמה מהכיתה. מורה שהשתמש בכלים דיגיטאלי להערכתי תלמידיו יעריכו אותו ויהנו ללמוד עימו.
ולעניינינו הפייסבוק, מי מכיר?
חשוב לדעתי שלא רק ילדים בני 5-6 יכירו אלא גם המורים. אפשר להשתמש בכלי ללמידה ולהיות שותפים עם התלמידים בפייסבוק לשם תהליכי הוראה- למידה בלבד. המורה צריך להגדיר ללומדיו את המטרות של השימוש בכלי מולו. כדאי שהמורים התנסו וילמדו את הפוטנציאל של הכלי, לא להתחיל בחשש, אלא להתנסות ולהנות.
בהצלחה

הכרות כלים טכנולוגים חדשים

במהלך השבוע שלפני חג הפסח השתתפתי במספר מפגשי מדריכים שמטרתם הכרות עם כלים טכנולוגים שונים. ברצוני לשתף אותכם בכלים ובתובנותי מהם.
בתחילת השבוע נפגשתי עם נציג מחברת אינטל. אינטל פיתחו שלושה כלי חשיבה פתוחים לשימוש מורים:
כלי אחד "רואים הגיון" כלי לשרטוט מפת סיבה ותוצאה. ניתן לשמור את המפות השונות ולבנות פרוטפוליו (תיק עבודות).
כלי שני "יוצרים חשיבות וסדר" נועד לסדר היגדים באופן היררכי על פי קריטריון דירוג שקבע המורה. ניתן גם ולהשוות בין עבודות תלמידים.
כלי שלישי "מאמתים ומעמתים" כלי לביסוס טענות, המורה יכול להגיב במקביל לעבודת הלומד, הלומדים יכולים לשתף בעבודתם חברים.
מההתנסות שלי בכלים, לדעתי, הם קלים להפעלה ומאוד ידידותיים למשתמש וכדאי להכיר אותם ולשלב אותם ביחידות הלימוד השונות.


כלים נוספים שהכרתי לעומק והתנסתי בהם הם:
הכלי BLOSSOM , שהוא כלי בתשלום, בעזרתו ניתן לערוך מצגות אינטרטקיביות ללומד.
הפלטפורמה של עת הדעת, שהוא כלי חינמי שניתן לבתי ספר בעלי תשתית להפעלת התוכנית. התוכנית היא בחלקה סגורה - מערכי שיעור מוכנים למורה, אם יכולת שינוי במערך של המורה (הוספה והורדה של תכנים).
שני הכלים הם כלים קלים לתפעול והמורים יכולים בקלות לשלב אותם בהוראתם. לשמחתי, שניהם כלים פתוחים, כלומר, המורה יכול ליצוק לתוכם תכנים בתחום הידע הנדרש.


אז איך המורה ידע במה לבחור???
לדעתי, שיש מגוון כלי הוראה מתוקשבים פתוחים-חינמיים, מה טוב! המורה יכול לבחור את הכלי המתאים בהתאם לצורך. לשמחתי, כלים רבים כיום הינם פתוחים וכך המורה יכול ליצור בכלי שאליו הוא הכי מתחבר מבחינה טכנולוגית ויכול ליצור עימו את אשר רצה ללמד את תלמידיו. 


 אני חושבת שלכל מורה צריך להיות בארגז הכלים שלו "עושר של כלים טכנולוגים שונים"  והוא זה שיבחר לאחר הכרות והתנסות עם הכלי במה להשתמש. ככל שמורה יכיר יותר כלים הוא יוכל לגוון את הוראתו ויגרום ללמידה חוויתית, הבנייתית, מעניינת ומותאמת לתלמידים "הדיגיטאלים" שלנו.
קיימים מדריכים שונים באינטרנט המלמדים כיצד להשתמש בכלים השונים, ובשטח לא חסרים מומחים והשתלמויות. גם תלמידינו הם מומחים מצויינים שאפשר להעזר בהם ללא כל בושה.
אז קבלו המלצותי וצאו ללמוד כלים טכנולוגים כדי לגוון הוראתכם.
בהצלחה

טכנולוגיה במיטבה???

לפני כמה שבועות נכחתי בשיעור בנושא מעניין מאוד הקשור להוראה.
אורך השיעור היה כשעתיים וחצי ובמהלכו המרצה השתמש במצגת שהוא הקרין במסך שהוצב בפני המשתתפים בשיעור.
במהלך כל השיעור המרצה הקריא את המצגת שהוצגה מילה במילה ובנסיונו להסביר את הכתוב במצגת השתמש באותן המילים בסדר ההפוך.


השיעור עבר לאיטו, התלמידים חשו שיעמום רב וכתוצאה מכך עסקו בעיסוקים רבים אחרים ולא היו קשובים לשיעור. הרעש בשיעור הלך וגבר והמרצה הרבה להתעצבן על אי שקט.
למידה- לא נראה לי שהיתה שם.


האם זה שימוש מיטבי בטכנולוגיה?
הרי המורה השתמש בטכנולוגיה - הדליק מחשב וברקו, חיבר מסך והקרין מצגת.
ממש לא!!!


לא מספיק להפעיל את המכשירים הטכנולוגים ושהמורה יקרין/יציג מצגת, סרט או אתר,
המורה חייב לספק סביבה אינטרקטיבית ללומד, הלומד חייב להבנות את הידע בעצמו בעזרת האמצעים הטכנולוגים וכך הוא ירכוש את הידע באופן חוויתי ומעניין.
הגיוון באמצעים הטכנולוגים חשוב גם הוא, שכן לא כדאי בכל שיעור להציג מצגת ולקרוא אותה. ניתן לתת לתלמיד לקרוא את המצגת ובתוכה לשאול שאלות ידע והבנה, להפנות לאתרים בנושא וללמוד מתוך משימות התנסות שהמורה חיבר.
הלומד ילמד לבד בתיווך המורה, הוא יהיה החוקר והיוצר של המידע. 
בדרך זו הלומד גם יהנה וגם ישתמש במיטב הכלים שהטכנולוגיה מספקת.


לקרוא מצגת בעברית כל תלמיד מסוף כיתה א' יכול, מדוע צריך ל"בזבז" שעתיים וחצי על כך?
ותחשבו על זה...