התנתקות!



אנו נמצאים בשלהי חופשת הקיץ. הילדים ואני נמצאים בחופשה ארוכה. זהו זמן טוב לבלות יחד כולנו: זמן איכות משותף. בזמן הפנוי הזה, החלטנו לארגן לנו חופשה משתפחתית בת שבוע למלון בארץ, בו כולנו נוכל לנוח, להנות ולבלות יחדיו. ארזנו תיקים עמוסי בגדים, נעלים, משחקים ועוד, ובראש התיק הנחתי בעדינות מירבית את המחשב וכבל הטעעינה שלו. סגרנו את התיקים ורגע לפני שיצאנו מביתנו החלטתי שאת הקופסא הדיגיטאלית,המחשב, אני משאירה בבית. אם יוצאים לחופש אז עד הסוף, מתנתקים מהכל - גם מהטכנולוגיה!
בדרך למלון נחנו, הילדים שיחקו קצת באייפון, אני כתבתי לעצמי כמה פתקיות במכשיר והתכתבתי עם חברותי דרך הפייסבוק. הכל בטלפון הנייד. הגענו למלון פרקנו את הציוד ומיד יצאנו להנות בברכה עם הילדים. בערב שמתי לב שסוללת האייפון אוטוטו מסתיימת ויש צורך בטעינה מהירה, אך את המטען, כך הסתבר, שכחנו בבית. מה עושים?
הרגשתי שכעת איבדנו כל קשר עם העולם. בלי מחשב עוד הסתדרתי אך בלי הטלפון הנייד, איך אתפקד? בלי להתבונן בתיבת הדואר האלקטרוני, בלי לראות מה חדר בפייסבוק בקורסים השונים. בלי להכנס לאתר המכללה ולבדוק מה חדש השבוע, בלי להתכתב / לדבר עם חברותי שנמצאות הי שם בבית. הרגשתי שחרב עלי עולמי, נמצאתי במשבר התנתקות טכנולוגית ולא ידעתי מה אעשה כך במשך חמישה ימים. האם ניתן לחזור אחרונה ולא להשתמש במשך זמן לא מועט בשום אמצעי טכנולוגי?
חברים, לא היה קל. כנראה שאין דרך לאחור. מי שהרגיל עצמו להיות כל הזמן בקשר עם העולם מחוץ לבית דרך האמצעים הטכנולוגים יתקשה לחזור ולתפקד בלעדיהם. חשתי כאילו בוער לי באצבעות, מן תחושת מחסור במשהו. מצד אחד הרגשתי שאני כל כולי עם משפחתי ואולי גם קצת נחת מהמרוץ אחר ההתעדכנות, אך מצד שני חשתי חוסר רב בהתעדכנות היום יומית שכל אשר קורה סביבי.
כך נראים חיינו כיום של מרבית מהאנשים בארצנו. רבים עברו לניהול הידע בחיים באמצעות הטכנולוגיה וקשה לנו לתפקד בלעדיהם ביום יום. כשהאמצעים הטכנולוגים מנותקים סביבנו אנו חשים בחוסר רב, תחושה של פספוס- מה יכולתי לעשות בזמן הזה...אורח חיינו השתנה לעומת אורח חיי הורינו.
בסופו של דבר, אם כל הקושי עלינו לדעת להציב גבולות לחיבור הטכנולוגי שלנו ולמען הסובבים אותנו לדעת לפעמים גם להתנתק!!!

תוכניות תקשוב לאומיות

במסגרת הקורס "היבטים גלובלים של התקשוב" אנו לומדים על תוכניות תקשוב לאומיות שונות מכל העולם. מעניין לראות בתוכניות שניתחנו עמיתיי ללימודים ואני, את ההבדלים בין התוכניות של כל מדינה ומדינה. מעניין היה לראות מה קורה בעולם ביחס למדינתנו. במהלך הקורס כל קבוצה ניתחה תוכנית תקשוב לאומית של אחת המדינות בעולם והתייחסה לרציונאל ולמטרות אופרטיביות ולאחר מכן ערכנו השוואה בין תוכניות תקשוב לאומיות שונות. הכל נערך מעל דפי אתר הפייסבוק.
לפני כשבוע כל משפחתי בילינו בנופש בארץ. בתי שלא כל כך מחבבת שחיה בברכה בילתה רבות בחדר הילדים במלון. שם היא הכירה שני חברים חדשים, תיירים מגרמניה. הם נולדו בגרמניה ושני הוריהם מישראל.
 באחת הפעמים שנכחתי עם בתי בחדר הילדים וחבריה הגיעו, שאלתי אותם שאלות לגבי אופי הלמידה אצלהם בבית הספר וכמובן שאלות כלליות על השימוש בתקשוב בהוראה (חשוב לציין את גיל הילדים - ילד אחד עולה לכיתה ד' וילדה שעולה לכיתה ב').
ממה שענו הילדים מסתבר שבבית ספרם שבגרמניה יש מקרן וברקו בכל כיתה, למורה מחשב נייד. המקרן פתוח במשך כל היום ומשתמשים בו בתדירות גבוהה. יש בבית הספר חדר מחשבים אחד עם כארבעים עמדות מחשב ועמדת מורה . אחת לשבוע הם נכנסים לשם לעבוד במשימות שהמורה שלחה לאתר בית הספר. יש להם ספרים ומחברות והם לומדים בעזרתם במהלך כל השנה.
בתחילה הייתי בהלם, אמרתי לעצמי שבטח הם צוחקים עלי. הרי מה שהם תיארו זו המציאות הישראלית בבית הספר. האם זה יתכן?
מיד ניגשתי למחשב וחיפשתי באתר הפייסבוק את קבוצת הלמידה אליה אני משתייכת בקורס " היבטים גלובלים של התקשוב" ובדקתי האם מישהו ניתח את התוכנית של גרמניה, ואם יש קישור לתוכנית עצמה. מצאתי מיד את המידע המבוקש ואכן מה שתיארו הילדים זה אכן מה שמתואר בתוכנית. גרמניה רק בראשית דרכה בפיתוח תחום התקשוב, הם משקיעים רבות בהכנסת האינטרנט לבתי הספר ולכן עדין אין התפתחות ממשית בתחום. אני ציפיתי שיהיה כתוב אחרת ושהילדים מפחיתים בערך התקשוב בבית הספר אך כך המציאות בשטח מציגה את הדברים. אני עדין לא מבינה איך מעצמה טכנולוגית מהעבר לא הצליחה להדביק את הפער הטכנולוגי שנוצר אצלה.

שיעור אינטרקטיבי, מהו?

במסגרת לימודי במכללה אני משתתפת בקורס ״עקרונות בפיתוח סביבות למידה״ של המרצה ד״ר אתי כוכבי. אתי משתמשת בשיעורים במצגות אינטגרטיביות שהיא מכינה בתוכנה Activinspire  וכל השיעור מתנהל בעזרת הלוח האינטרקטיבי. בעקבות השיעורים הורדתי גם את התוכנה והתחלתי להתנסות בפונקציות השונות שבה. במקביל, במסגרת הדרכתי במדע וטכנולוגיה צפיתי בחודש יוני בשלושה שיעורים מתוקשבים שבנו מורות בבתי הספר שבהדרכתי. בשלושת השיעורים בהם צפיתי למורות היה לוח אינטרקטיבי. מורה אחת השתמשה בו רק בתחילת השיעור להקרנת סרט ושתי המורות האחרות השתמשו בלוח לשם הצגת מצגת בה כל מיני סיכומים ותמונות נעים במסך או מוסתרים וצריך לגלותם. כשיצאתי מהשיעור השלישי רצה לי בראש השאלה: האם זהו שיעור מתוקשב? האם זה שנכנסה הטכנולוגיה לכיתה השיעור השתנה?
ממה שראיתי בשיעור הראשון המורה גרמה לגירוי בעזרת הסרט שהוקרן על הלוח האינטרקטיבי ואחר כך המשיכה בלמידה מסורתית, הלומדים איבדו ענין בשיעור והשתעממו מאוד. ההפניה לספר ולמחברת לאחר הקרנת הסרט איבדה את כל האפקט הרב שיצרה המורה ולא היתה אינטרקטיביות בין הקרנת הסרט להמשך מהלך השיעור. המורה יכלה להשתמש בטלויזיה ולהשיג את אותה המטרה אז למה בית הספר שילם כל כך הרבה כסף על לוח אינטרקטיבי?.
בשני השיעורים האחרים המורה השתמשה בלוח לאורך כל השיעור אך לשם הצגת מצגת המעבירה ידע ללומד. כל השיעור המורה עמדה ליד הלוח והפעילה את המצגת ומדי פעם הזמינה תלמיד לגלות מה מסתתר מתחת לתמונה או לגרור קטע לפח אשפה. המורה זימנה מעט מאוד דיונים והשיעור התנהל באיטיות רבה, התלמידים השתעממו ורעש רב נוצר בכיתה, עימו המורה היתה צריכה להתמודד. וגם פה נשאלת השאלה, למה ביה"ס שילם כל כך הרבה כסף על לוח אינטרקטיבי? המורה יכלה להציג שיעור זהה בעזרת מצגת power pont פשוטה.
אני חושבת שמורים צריכים להבין מה פרוש המושג אינטרקטיבי, אם אין קשר בין המוצג בלוח לבין מהלך השיעור ואופיו של השיעור, אין שום חדשנות. הלמידה נשארת מסורתית והלומד ממשיך להשתעמם בבית הספר.
עלינו להביא מורים לידי הבנה שהלוח לא מספיק, לא הוא זה שיעשה את ההוראה-למידה-הערכה, אלא הכל בידים של המורה.  המורה מתכנן וגורם לאינטרקטיביות ורק כאשר המורה יעשה זאת כהלכה התלמיד יוכל להנות מהשיעור ולהתחבר למורה בעזרת יישומים חדשניים שהוא מציג בלוח.

לכמה קבוצות אפשר להשתייך???

מה זה קבוצה בפייסבוק?
אם הייתם שואלים אותי לפני שנה לא הייתי יודעת מה לענות. היום אני כבר מומחית לנושא. שימו לב איך הפכתי ממשתמשת באתר אחת לחודשיים - שלושה, לאחת שחברה בחמש קבוצות ומשתמשת יום יומית.

כשהתחברתי לפייסבוק כחברה נכנסתי לאתר אולי פעם בשנה. לא פעם ולא פעמיים שיניתי את הסיסמא בגלל שלא זכרתי אותה. לפני ככמה חודשים שלחו לי בקשת הצטרפות לקבוצה של בוגרי גימנסיה גן נחום. מסתבר שיש רבים מבוגרי ביהס התיכון בו למדתי ששמרו על קשר טוב אחד עם השני והם פתחו קבוצה במטרה לאתר את החברים הישנים ולהזמין את כולם למסיבת מחזור. בתחילה זה היה מאוד נחמד לראות שוב את כולם בתמונות עם משפחותיהם ואפילו מצאתי כמה חברות ישנות וחידשנו את הקשר בזכות זה, אך בהמשך זה נהיה שיחות חולין משעממות והפסקתי להיכנס לפייסבוק.
בתחילת הסמסטר השני ללימודים הצטרפתי לקבוצת הלומדים בפייסבוק שמטרתה הינה העברת חומרים ושיחות בינינו הסטודנטים. אמנם הצטרפתי כחברה בקבוצה אך פעילותי לא היתה ענפה בה כל כך, בקושי הייתי נכנסת אליה ואל האתר פייסבוק בכלל.
בסמסטר ג' התבקשתי להשתייך לקבוצה נוספת במסגרת קורס "היבטים גלובלים של התקשוב" על ידי המרצה ד"ר מישר טל חגית וכך עשיתי. זו פעם ראשונה, מאז התחברותי לקבוצה, שאני נכנסת לפייסבוק מדי שבוע כדי לבדוק אם יש הודעות המרצה, לכתוב תגובה לדבר מה או לשלוח עבודה דרך הפייסבוק. הפייסבוק הפך להיות בשבילי משהו אחר. הוא חלק מהלמידה בקורס. אני מרגישה שאני חייבת להכנס מדי יום לראות מה חדש בקבוצה.
לאחר שבוע קיבלתי מייל להצטרף לקבוצה נוספת בפייסבוק, קבוצה של הורים שמתכנסת לשם מאבק נגד העיריה. לקראת שנה"ל הקרבה העיריה החליטה להזין בביה"ס אחד את תלמידי כיתות א' ותלמידי כיתות ז' והורים רבים טוענים שאין קשר בין הגילאים והפער עצום ויהיו לכך השלכות ועל כן הם יוצאים למאבק. את המייל קיבלתי בעשר בלילה והצטרפתי לקבוצה רק בבוקר. לקח לי זמן לחשוב אם אני רוצה להיות חלק ממנה. בבוקר היו חברים בקבוצה כבר 75 חברים. הייתי בהלם בבוקר איך כל כך מהר הצטרפו כל כך הרבה חברים וזה גרם לי לחשוב על כוחו של הפייסבוק.
מאחר וילדיי עולים לכיתה א' (ראה פוסט שלום כיתה א') היה חשוב לי להתעדכן ולדעת כיצד מתקיים המאבק ולכן הצטרפתי גם לקבוצה זו. אני חושבת שכל המהפכות בארצות ערב בעקבות השימוש בפייסבוק פתחו בפנינו מקום משותף, בו נוכחים הרבה חברים, שיכולים להתאגד במהרה ולצאת למאבק. בשל חשיבות הנושא אני מוצאת את עצמי מדי יום נכנסת גם לקבוצה הזו ובודקת מה התחדש בה.
ביום למחרת התבקשתי בלימודים להצטרף לעוד קבוצה. במסגרת הקורס "עקרונות בפיתוח סביבות למידה" עלינו לפתח פעילויות אינטרטקיביות וכדי שנוכל לשתף את כל הסטודנטים בעבודותינו נוכל לעלותן דרך הפייסבוק. בינתיים עד שהעבודות יהיו מוכנות הקבוצה משתמשת בפייסבוק לשאילת שאלות את המרצה, ד"ר אתי כוכבי. כך שגם בקבוצה זו יש המון עידכונים מדי שבוע וכדאי לי להכינס מאחר ואני לומדת גם משאלות של אחרים. אם בעבר עשינו זאת דרך הפורום עכשו ניתן לראות את תשובות המרצה ושאלות הלומדים בקבוצה הסגורה בפייסבוק.
כעבוד כמה ימים כתבה לי חברה טובה במייל  שהיא פתחה קבוצה סגורה בפייסבוק לכמה חברות טובות שלנו ואם ארצה להצטרף. מיד זינקתי לטלפון והתקשרתי אליה. שאלתי אותה אם גם דרך המחשב נספר אחת לשניה את סיפורינו ונשתף בחוויותינו. תשובתה היתה "מה זה משנה גם ככה אנחנו מספרות את החוויות לכל אחת בנפרד עשר פעמים כך נעשה זו פעםם אחת וכולן יגיבו". חשבתי על זה רגע ואמרתי למה לא? הרי הפייסבוק זוהי רשת חברתית לא, בואי נשתמש בא למטרה זו. הצטרפתי גם לקבוצה הזו.
וכך הפכתי במשך שלושה שבועות לחברה בחמש קבוצות, שלוש מהן חברתיות ושתים לימודיות. ההבדלים בין הקבוצות נראות יפה לעין במלל ובניסוח. ההצטרפות לקבוצות נתן לי משמעות לכניסה לפייסבוק וכמעט מדי יום אני נכנסת לשם לבדוק הודעות. הפכתי למשתמשת קבועה ולא להאמין איך זה קרה במהרה.
מעניין אותי מאוד לבדוק האם גם תלמידינו הצעירים מסוגלים לעשות אבחנה בין פייסבוק לימודי לפייסבוק חברתי, ואיך יגיבו הורי התלמידים לכך שיש שיעורי בית בפייסבוק או עבודה להגיש דרך פייסבוק.

שלום כיתה א'

השבוע ילדיי סיימו את גן החובה ורשמתי אותם לכיתה א'.
לפני כשבועיים, בהתרגשות עצומה, התיישבתי עם ילדיי מול מסך המחשב וביצעתי רישום לכיתה א'.
בעזרת הטכנולוגיה מבצעים כיום משימות שבעבר עשו באגף החינוך העירוני וכך אפשר לחסוך בכוח אדם.
הרישום מתבצע במהרה ומקבלים תשובות לאחר כמה שבועות לכתובת המייל הפרטית.
מדובר בשימוש בטכנולוגיה להודעה כה חשובה ואישית.
עד היום אני זוכרת את אימי מראה לי את המכתב שקיבלתי בדואר מהעיריה שהתקבלתי לכיתה א', בבית ספר ממלכתי "הדרים" בראשון לציון. אני זוכרת את ההתרגשות בסיטואציה עד היום, איך המכתב נראה אני לא זוכרת, אך אמי שמרה לי אותו והיום הוא חלק מאלבום התמונות שלי מתקופת ילדותי.
ילדיי לא קיבלו מכתב בדואר, אלא מסמך רשמי שהם רשומים לבית הספר הצומח בשכונת מגורינו.
יש לציין שלא חשתי שום התלהבות באותו הרגע שפתחתי את המייל וראיתי את תשובת העיריה.  קראתי לילדי לראות את המסמך שקיבלתי במחשב,זה העלה חיוך אצל ביתי ובני רק אמר: "בסדר".
הדפסתי למזכרת את המסמכים והכנסתי אותם לאלבום התמונות, אך זה גרם לי לחשוב האם זה שכל עולמנו הפך לדיגטאלי גרם לכך שהרבה מהזכרונות שהיו לנו ולהורינו בעבר נעלמו?
כל ההודעות החשובות שקיבלנו בעבר בדואר, כמו לדוגמא המכתב הראשון המודיע על קבלתנו לגן החובה, לכיתה א', למגמות שרצינו בתיכון, לצו הראשון, לאוניברסיטה, הזמנה לחתונה, ברית/ה או בר מצווה, נעשות במקרים רבים כיום דרך רשת האינטרנט.
למה זה גורם אצלנו?, האם התחושות שאנו חשים שמקבלים מייל שהתקבלנו ללהקה צבאית תהיה זהה אם נקבל את אותה ההודעה בדואר, בתוך מעטפה סגורה שעלינו לפתוח?
לדעתי, קבלת מעטפה סגורה עם הודעה מרגשת, לה חיכיתי לא מעט זמן, הינה חלק בלתי נפרד מהזיכרון של אותו אירוע והיא מלווה ברגשות רבים. הקלות של השימוש ברשת האינטרנט במקרים שציינתי, גורמת לאירוע לאבד מהרגש ומהזכרון המלווים לו.
לפני כמה שבועות הופיעה לי בפייסבוק הודעה על בריתה של קרובת משפחה קרובה. בהודעה תיארו פרטים על התינוקת הרכה שנולדה ושיחגגו לה בריתה בתאריך כלשהו וציינו את מקום האירוע. כשראיתי הודעה זו לא האמנתי למראה עיני, הרי זהו רגע כה חשוב ולא טרחו להודיע לנו בשיחת טלפון על הלידה, שלום האם, ופרטים על האירוע. בתחילה חשתי כעס רב אך הבנתי שזהו כנראה עולמנו כיום, הכל דיגיטאלי ברשת האינטרנט וכנראה שאני קצת מיושנת, אך חסר לי הרגש שמלווה בהודעה על אירוע מרגש כל כך, כמו בימים ההם...
אשמח לשמוע את תגובת הקוראים פוסט זה בענין.