בכתבה שפורסמה השבוע במוסף ידיעות אחרונות "7 ימים" כתב יאיר לפיד שתפקידו האמיתי של המורה הוא להיות "מדליק פנסים" שמצית אצל הלומד את זיק הסקרנות הראשוני. כשקראתי משפט זה בכתבה, עצרתי רגע וחשבתי על משמעות המשפט וכמה שהוא נכון.
תפקיד המורה השתנה בשנים האחרונות מקצה לקצה והמורה של היום הוא לא המורה של פעם. המורה של פעם לימד מידע, המורה של היום צריך לכוון לידע, לתת ללומדים להתמודד עם בעיות שיובילו אותו לידע, לגרות את הלומד ולעורר אותו לשאול שאלות וכל זה בהחלט מתאים למה שאני משתדלת לעשות כל שנה בעת כתיבת תוכניות עבודה עם מורים.
בתחום המדע הידע הוא רב, המורה לא יכול רק לבוא ולשפוך את הידע ללומד, הוא צריך לגרום ללומד לרצות ללמוד את הידע. בזכות האמצעים הטכנולוגים הרבים שקיימים לרשות המורה הוא יכול לעשות זאת בקלות רבה, הוא יכול ליצור משימות ופעילויות ללומדים שיסקרנו ויגרו אותם, והם ירצו לדעת יותר בכל נושא.
לעיתים הקושי שעומד בפני המורים הוא המכשור הטכנולוגי החסר בבתי הספר, אך מורים שאפתניים ויצירתיים מצליחים לעלות על מכשול זה ולהביא את החדשנות הפדגוגית לכיתה.
המורה כיום צריך לשים לב לייחודיות ולשנות של כל לומד, צריך לתכנון משימות שונות המתאימות לקשת רחבה של לומדים, השונים אחד מן השני ויושבים יחד בכיתה. 36 ילדים בממוצע לומדים יחדיו. למורה קשה להגיע ולקדם את הייחודיות של כל לומד ולומד ובעזרת האמצעים הטכנולוגים הוא יכול לבצע מעקב רציף אחר כל לומד ולראות את התקדמותו. כמו כן המורה צריך לתכנן משימות המותאמות לכל שבעת האינטלגנציות בתיאוריה של דה בונו, כל לומד התחבר לאינטלגנציה הייחודית שבו ויפתח אותה. גילה לוי עצמון, חברתי ללימודים תיארה את השונות בין הלומדים בפוסט שכתבה: "אין דבר כזה ממוצע" ואני ממש מסכימה איתה. מערכת החינוך של היום לא רואה את היחודיות של כל לומד ואת השונות הבין אישית אלא דורשת הישגים אותם היא מכמתת למספרים וגרפים ונתונים שרוצים להציג.
כדי שייחודיות כל לומד תתבטא, כדי שנוכל ללמד ילדים בהנאה וסקרנות בארץ, אני מתחברת מאוד למה שכתב יאיר לפיד במאמרו: מערכת החינוך שלנו חייבת לעבור שינוי משמעותי. שינוי מן היסוד.
קישור לפוסט של גילה לוי עצמון:
http://gilaleviatzmon.blogspot.com/2011/08/blog-post_13.html
ילדי עולים בעוד ארבעה ימים לכיתה א' ויסיימו את לימודיהם ב 2024, נראה מוזר אך ההיערכות לפתיחת השנה זהה לזו שאני חוויתי לפני עשרים שנה: תיק גדול, המון ספרים ומחברות...
שלא כמו בדרום קוריאה...
מקווה מאוד שהם יחוו שינוי בדרכי ההוראה-למידה והערכה עד סוף לימודיהם ושכל אחד יפתח במהלך מסלול לימודיו את הייחודיות שלו,
מאחלת להם המון הצלחה!
האם אתם מכירים את השיר "זהירות בונים כאן" ששרה חוה אלברשטיין , מילים ולחן נעמי שמר?
אתם מוזמנים לראות את מילות השיר בכתובת:
http://www.shiron.net/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=383&wrkid=4741
זהו השיר שאני מזמזמת לי בראש בשבועות האחרונים כאשר אני שוקדת על פיתוח יחידת לימוד מתוקשבת אינטרקטיבית. זאת נעשה במסגרת קורס הנלמד במכללה בסמסטר זה " עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות" שמנחה ד"ר אתי כוכבי.
מה זה פיתוח יחידת לימוד, אתם בטח שואלים את עצמכם ולכן אפרט. בתחילה אנו מציבים מטרות פדגוגיות ומטרות מיומנויות הכוללות מיומנויות מתחום התקשוב, אחר כך מתכננים את רצף ההוראה ולאחר מכן את מוסיפים את שיטות הוראה - למידה- הערכה בכיתה. התהליך מאוד דומה לבניית בנין: לבנה ועוד לבנה היוצרות קיר, קיר ועוד קיר שיוצרים חדר וכך הלאה עד שהבניין מוכן, כולל המעלית שמחברת בין כל הקומות...
כל מורה מקצועי, מיומן שמוכן להשקיע בפיתוח חומרים חדשים יגיד שזה "קלי קלות", "בשעה אני מסיים לפתח יחידת לימוד", אז למה זה לוקח לי כל כך הרבה זמן?
כשמדובר ביחידת לימוד מתוקשבת ואינטרקטיבית הזמן הוא לא חלק מהמשוואה. הזמן הוא המשוואה. בתחילה אחרי שהצבנו מטרות, מיומנויות שברצוננו לפתח אצל הלומד ורצף הוראה, העבודה רק מתחילה. בתחילה, עלינו לחפש חומרים ברשת האינטרנט שמתאימים לנושא היחידה. אני בחרתי לפתח יחידה בנושא "מערכת הנשימה". כמורה למדע וטכנולוגיה אני יודעת מנסיון שזהו נושא מופשט, קשה ללמדו ואמצעים טכנולוגים יכולים רק לתרום להוראה- למידה, על כן בחרתי באתגר פיתוח נושא זה. ברשת סרטונים רבים הקשורים לנושא, כולם באנגלית עם כתוביות והסברים באנגלית שלא מתאימה לתלמידי כיתה ד', כמו כן רוב הסרטונים לא עוסקים בנושא שהגדרתי: איברי מערכת הנשימה ותפקידם. לאחר מכן חיפשתי תמונות שמתאימות לנושא וגם כאן נתקלתי בקושי רוב התמונות לא ברורות, חלקן עם הסברים באנגלית עליהן וחיצים מכל איבר. מה שאומר שאת רוב החומרים מהרשת עלי לערוך מחדש. כאן מתחילה חשיבה מחודשת, באילו אמצעים טכנולוגים אערוך את הסרטים והתמונות שיתאימו לצרכים שלי. ראשית בדקתי מספר תוכנות עריכה שמתאימות לצורך, בדקתי אותם והתחלתי לערוך כל זה לקח לפחות שבוע ימים. אחר כך חיפשתי מקום אחד את כל החומרים במקום אחד הכולל רצף הלמידה-הערכה לתלמיד. בחרתי בתוכנת ה ActivInspire עליה המליצה ד"ר אתי כוכבי. התוכנה מתאימה לעיצוב משימות אינטרקטיביות- עריכת משחקים והפעלות נוספות. כמו כן, אני לא מכירה את התוכנה כך שעלי היה לשבת וללמוד לתפעל את הפונקציות השונות בתוכנה. כל זה לקח לי שבוע נוסף.
בהמשך חיברתי בין כל הגורמים יחדיו ובניתי כמו בשיר " מגדל שיצמח ויגבה וירקיע אל על , וכשכל מגרדי השחקים בסביבה, רק בקושי יגיעו לו עד הצוואר ". אני כל הזמן חושבת על המורים אותם אני מדריכה. אני רוצה שיהיו להם חומרים מוכנים לעבודה במהלך השנה וככל שאני משקיעה יותר זמן בבנייה, פיתוח, חשיבה ובעריכה של חומרים חדשים כך אני מספקת למורים שלי ולכל מורי מדע וטכנולוגיה חומרי הוראה טובים בעברית.
הזמן שלוקח לפיתוח כפי שקראתם הוא רב, לא סתם נתתי לפוסט את השם זהירות , בונים כאן!
האם במשרד החינוך מצפים שכל מורה ישב כל כך הרבה שעות ופתח כאלו חומרים? אני לא מצפה מהמורים שלי במהלך שנת לימודים לפתח כאלו חומרים. מנסיון במהלך שנת הלימודים העומס רב ומורה לא יכול להתפנות לפיתוח יחידות הוראה- למידה- הערכה מושקעות כל כך ולכן אני מכוונת את מורי לחיפוש חומרים מוכנים שיתמכו בפדגוגיה של הוראת מו'ט ומתאימה למטרות שהציבו לעצמם. אני חושבת שאם משרד החינוך יספק שעות תקן לפיתוח חומרי למידה על ידי מורים מקצועיים, בכל תחום תוכן, היה מאגר רב של חומרים טובים לנחלת כל המורים בארץ. אי אפשר לדרוש מהמורים לפתח חומרים מושקעים במהלך שנת הלימודים ואי אפשר רק לקנות חומרים מספקי תוכן שונים, כי לא כל ספק תוכן פיתח כל כך הרבה פעילויות לכל מטרות ומיומנויות ההוראה. הכל עניין של הקצאת תקציב של המשרד לצורך השינוי, מהפכת התקשוב.
אשמח לתגובותיכם בעניין זה.
בשבוע שעבר כתבתי יחד עם מדריכה שעובדת עימי מסמך עבודה ושמרנו אותו במחשב הנייד שלה.
לאחר מכן יצאנו לאכול וכשחזרנו רציתי להמשיך לעבוד על המסמך עד שחברתי תתפנה לשבת עימי.
חיפשתי את המסמך עליו עבדנו במשך כחצי שעה לערך אך לא מצאתי אותו ב"ים" התיקיות והמסמכים שבמחשבה האישי. לאחר מכן ניגשתי לחברתי וביקשתי שתמצא אותו וכך ישבנו יחד וניסינו להיזכר היכן המסמך.
מה זה אומר עלינו? האם גם ספר בכוננית הספרים הייתי צריכה למצוא במשך זמן כה רב? ומדוע לא מצאנו מסמך שרק לפני שעה כתבנו? כיצד עלינו לארגן את הידע האישי שלנו במחשב כדי שנמצא את הקבצים בזריזות?
בכנס צייס השנה (2011) הציגה שרון הרדוף- יפה ופרופ' רפי נחמיאס מאוניברסיטת ת"א מחקר העוסק במטרות ואסטרטגיות לניהול מידע אישי. מה זה ניהול מידע אישי בכלל שאלתי את עצמי. במאמר טוענים הרדוף- יפה ונחמיאס שניהול ידע אישי הינו מחקר הבודק את הפעילויות שנעשות לצורך בחירה, שמירה, הערכה, מיון ואחזור פריטים. זוהי פעילות הדורשת זמן ומאמץ ומלווה בקשיים.
הגדרה זו גרמה לי לחשוב כמה פעולות אנו עושים ביום מול המחשב, כמה חשיבה אנו מפעילים בשמירת מסמך כדי שנמצא אותו גם לאחר זמן רב. אם שמירה נעשית בחיפזון רב וללא חשיבה מקדימה אנו עלולים "לאבדו" בתוך ים של מסמכים שונים. מה זה אומר על מיומנויות החשיבה שלנו, האם גם הם משתנות? זה נושא לפוסט אחר להערכתי ברור שבשנים האחרונות עם התחזקות הטכנולוגיה הדיגיטאלית מיומנויות החשיבה של האדם משתנות.
כמו כן, עולה השאלה האם ניהול הידע במחשב האישי שלי זהה לניהול הידע האישי של חברתי במחשב האישי שלה? הרי אנחנו מדריכות יחד כבר כמה שנים באותו אזור ורוב מסמכי העבודה שלנו דיי זהים.
התשובה היא לא, לחברתי יש סידור תיקיות שונה לחלוטין משלי, היא מוצאת לנכון לשים את מסמכי העבודה בתיקיות שונות משלי ומכאן עולה שכל אחד מארגן את הידע האישי שלו באופן שונה לחלוטין.
במחקר גילו כי ישנן שלוש אסטרטגיות לניהול ידע אישי במהלך למידה (ארגון קבצים) אצל תלמידים וסטודנטים שנחקרו: 1. יצירת ערמות 2. תיוק לפי קורסים, סמסטרים ושנים. 3. תיוק לפי נושאים.
אני כסטודנטית מארגנת את הידע שאני רוכשת בלימודי לפי קורסים מתוך חשיבה שקל לי יותר לשלוף את המסמך/ השיעור הנכון ברגע המתאים בקלות ובמהירות מירבית. מעניין האם כך זה גם אצל חברי ללימודים, האם אצל כולנו במגמה ניהול הידע האישי מהלימודים מאורגן על פי הקורסים או באופן אחר.
לסיכום, אני ממליצה מאוד, רגע לפני שמירת/עריכת מסמך להשקיע מספר שניות לחשיבה על מיקומו במחשב.
אם הוא חשוב לכם, משמעותי ותרצו לאחזרו, נהלו את הידע האישי שלכם על פי נושאים ואל תיצרו ערמות, שכן קשה מאוד למצוא "מחט בערמת שחת".
ולמי שמתעניין בנושא, אני מצרפת את הקישור למאמר:http://www.openu.ac.il/research_center/chais2011/download/nachmias_hardof.pdf
התמונה נלקחה מתוך האתר www.efrataghassy.com/?p=646
עד אתמול לא הבנתי את המשמעות העצומה שיש לרשת חברתית "פייסבוק" ולכלי התקשורת הטכנולוגית בניהול מהפכות.
אתמול נוכחי בהפגנה בעיר מודיעין, הייתי בהלם מכוחה של הרשת החברתית-פייסבוק, הגיעו להפגנה כל כך הרבה אנשים שבאים לדרוש "צדק חברתי" והכל דרך הרשת. בתי בת השש לא הבינה איך כולם הגיעו ביחד, וכולם שרים את אותה הסיסמא ומנגנים בכלי הנגינה את אותה המנגינה. הסברתי לה את השתלשלות הענינים והיא שאלה האם המארגנים התקשרו לכולם בטלפון ואמרו להם להגיע. אמרתי לה שכיום, בלחיצת כפתור אפשר להגיע אל כולם ללא כל מאמץ. זוהי כוחה של הרשת האינטרנטית ...
השנה, שנת 2011, בוצעו לא מעט מהפכות מהפכניות לשינוי השילטון ברחבי העולם ובמיוחד באזור המזרח התיכון, לדוגמא המהפכה בשילטון בלוב או במצרים. השילטונות לא היו ערוכים לכוחה של התקשורת הטכנולוגית ולרשת החברתית פייסבוק. האזרחים במדינות השונות התקשרו אחד לשני באמצעות רשת האינטרנט, וכל אדם המקושר למספר חברים העביר מסר לעוד מספר חברים וכך ונוצרת רשת עצומה של חברים שדרשו ועודדו מהפכה. דרך הרשת ניתן להתאגד ולהפגין בעד שינוי השילטון או בעד כל שינוי אחר שרוצים בו.
גם בישראל חלה לאחרונה התעוררות והתחיל גל של מחאות חברתיות שמופצות דרך הפייסבוק. כך למעשה מתאגדים קבוצות של אנשים שרוצים למחות על מחירי הדיור, המזון, הדלק, מעונות היום ועוד. בישראל חש העם שיש צורך בשינוי חברתי והתחילו מחאה באמצעות מעבר קבוצה של תושבים בעיר תל אביב למגורים באוהלים (זאת בשל מחירי הדירות הגבוהים) וכמובן דרך הפצת המסר בפייסבוק. מיד, במשך שעות בלבד, המסר הגיע לאלפי תושבים באמצעות סוגי תקשורות טכנולוגיות שונות ונוצרה התארגנות להפגנת מחאה, אוהלים נוספים הוקמו ברחבי הארץ והמסר הגיע לכל תושבי המדינה.
משבוע לשבוע המחאה עולה מדרגה: בפייסבוק צמחו קבוצות רבות העונות לשם "צדק חברתי", שלושה רינטגונים הופצו ברשת במהרה וכל אחד יכול להורידם למכשיר הנייד שלו ולהפיצם, (ראו רינגטונים "צדק חברתי" בכתובת: http://www.nyfiction.org/archives/1568 ) המוני אתרי אינטרנט עמוסי תגובות בנושא צומחים יום יום כמו פיטריות לאחר הגשם, ומספר התושבים בהפגנות בכל עיר גדל.
כולי תקווה שלמחאה זו יהיו תוצאות טובות , ושהמחיה תהיה במדינתנו קלה יותר
לו יהי...
