במסגרת עבודתי במשרד החינוך זה כשתים עשרה שנים, יצא לי לא פעם ולא פעמיים לחשוב מי מקבל את ההחלטות הקשורות לחינוך במדינה. ההחלטות החשובות שאנו המורים, המנהלים, המדריכים אמורים להמשיך ולעבוד תוך כדי קבלת החלטות אלו. לפעמיים אני מרגישה שההחלטות שמתקבלות לא מתאימות כלל למה שמתרחש בשטח העבודה ומי שמקבל אותן לא חושב בהגיון.
בשבוע שעבר במהלך השיעור עם פרופ' דוד חן, דקאן בית הספר לחינוך, במרכז ללימודים אקדמיים הועלה הנושא כשדוד אמר שפרסם כתבה בנושא. הרגשתי סקרנות רבה ומיד מצאתי את הכתבה באינטרנט. הנה לפניכם הקישור לכתבה: http://www.themarker.com/news/1.1559994
בקריאת הכתבה הרגשתי תחושת הזדהות עם כל מילה שנכתבה, חשתי תחושת הערצה לכותב הכתבה שמתאר את מחשבותיו האמיתיות ללא כל חשש.
בכתבה פרופ' חן מציג את העובדה שבכל הועדות הלאומית לחינוך יושבים אנשים שאין להם כל קשר לעולם החינוך וזה מעלה שאלות לא מעטות:
ראשית, איך הם יכולים להבין את מה שקורה בשטח: בבתי הספר, בקרב תלמידים ומורים, איך הם יכולים לבצע שינוי, רפורמה בחינוך ללא הכרות עם עולם החינוך ללא התייעצות עם מפקחים, מנהלים ומורים שעובדים יום יום בחינוך!
אם מקבלי ההחלטות לא שהו יום בבתי הספר בתקופה האחרונה, איך הם יכולים להציע רפורמה למען קידום החינוך בישראל, למען שיפור ההישגים במבחנים הבילאומיים.
כולנו הרי יודעים שאת החינוך בישראל יש לקדם במהרה, נושא החינוך בארץ בעיני מטופל באופן לא מקצועי, ללא משאבים ויש בי תחושה מאוד חזקה שבעוד כמה שנים כל המערכת "תתפוצץ" ואז נשאל את עצמו מדוע.
פרופ' דוד חן כבר עכשו מסביר בכתבתו מדוע, ואף מציע פתרונות: כדי לקדם את החינוך בישראל צריך לקיים שיח עם המורים והמנהלים שחיים את החינוך יום יום, ולא עם כלכלנים שאין להם כל קשר לחינוך. צריך להפסיק לדבר בסיסמאות אלא להתאים את עולם החינוך למאה ה21. עלינו לקחת בחשבון את התלמידים השונים והמגוונים ולהפסיק לקבוע סטנדרטים בחינוך, עלינו להגדיר תכנים שילמדו במקצועות הליבה ולא שעות הוראה. אהבתי מאוד את הביטוי שכתב פרופ' חן בכתבתו לעניין הזה : "קליפה ריקה". אם הגדירו במקצוע הליבה מדעים שעתיים שבועיות או שלוש שעות להוראת תחום התוכן זה לא משנה, הרי בסוף כולם נמדדים על פי אותו המבחן (מיצ"ב), השעות אין חסרות תועלת, מה שחשוב זה התוכן, חשוב מה עושים בשלוש או בשעתיים האלו...
בסמסטר זה בשיעורים עם פרופ' עמי וולנסקי אנו דנים ברפורמות בחינוך שמתרחשות בעולם ואני מצפה ומחכה לשיעור על הרפורמות הישראל. מסקרן אותי לשמוע על ניהול הרפורמות מקום המדינה ועד היום, מי ניהל אותם ומה היו המטרות.
מקווה לעתיד ורוד יותר בחינוך בארצנו
מיכל
בשבוע שעבר במהלך השיעור עם פרופ' דוד חן, דקאן בית הספר לחינוך, במרכז ללימודים אקדמיים הועלה הנושא כשדוד אמר שפרסם כתבה בנושא. הרגשתי סקרנות רבה ומיד מצאתי את הכתבה באינטרנט. הנה לפניכם הקישור לכתבה: http://www.themarker.com/news/1.1559994
בקריאת הכתבה הרגשתי תחושת הזדהות עם כל מילה שנכתבה, חשתי תחושת הערצה לכותב הכתבה שמתאר את מחשבותיו האמיתיות ללא כל חשש.
בכתבה פרופ' חן מציג את העובדה שבכל הועדות הלאומית לחינוך יושבים אנשים שאין להם כל קשר לעולם החינוך וזה מעלה שאלות לא מעטות:
ראשית, איך הם יכולים להבין את מה שקורה בשטח: בבתי הספר, בקרב תלמידים ומורים, איך הם יכולים לבצע שינוי, רפורמה בחינוך ללא הכרות עם עולם החינוך ללא התייעצות עם מפקחים, מנהלים ומורים שעובדים יום יום בחינוך!
אם מקבלי ההחלטות לא שהו יום בבתי הספר בתקופה האחרונה, איך הם יכולים להציע רפורמה למען קידום החינוך בישראל, למען שיפור ההישגים במבחנים הבילאומיים.
כולנו הרי יודעים שאת החינוך בישראל יש לקדם במהרה, נושא החינוך בארץ בעיני מטופל באופן לא מקצועי, ללא משאבים ויש בי תחושה מאוד חזקה שבעוד כמה שנים כל המערכת "תתפוצץ" ואז נשאל את עצמו מדוע.
פרופ' דוד חן כבר עכשו מסביר בכתבתו מדוע, ואף מציע פתרונות: כדי לקדם את החינוך בישראל צריך לקיים שיח עם המורים והמנהלים שחיים את החינוך יום יום, ולא עם כלכלנים שאין להם כל קשר לחינוך. צריך להפסיק לדבר בסיסמאות אלא להתאים את עולם החינוך למאה ה21. עלינו לקחת בחשבון את התלמידים השונים והמגוונים ולהפסיק לקבוע סטנדרטים בחינוך, עלינו להגדיר תכנים שילמדו במקצועות הליבה ולא שעות הוראה. אהבתי מאוד את הביטוי שכתב פרופ' חן בכתבתו לעניין הזה : "קליפה ריקה". אם הגדירו במקצוע הליבה מדעים שעתיים שבועיות או שלוש שעות להוראת תחום התוכן זה לא משנה, הרי בסוף כולם נמדדים על פי אותו המבחן (מיצ"ב), השעות אין חסרות תועלת, מה שחשוב זה התוכן, חשוב מה עושים בשלוש או בשעתיים האלו...
בסמסטר זה בשיעורים עם פרופ' עמי וולנסקי אנו דנים ברפורמות בחינוך שמתרחשות בעולם ואני מצפה ומחכה לשיעור על הרפורמות הישראל. מסקרן אותי לשמוע על ניהול הרפורמות מקום המדינה ועד היום, מי ניהל אותם ומה היו המטרות.
מקווה לעתיד ורוד יותר בחינוך בארצנו
מיכל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה