במסגרת לימודי במכללה אני משתתפת בקורס ״עקרונות בפיתוח סביבות למידה״ של המרצה ד״ר אתי כוכבי. אתי משתמשת בשיעורים במצגות אינטגרטיביות שהיא מכינה בתוכנה Activinspire וכל השיעור מתנהל בעזרת הלוח האינטרקטיבי. בעקבות השיעורים הורדתי גם את התוכנה והתחלתי להתנסות בפונקציות השונות שבה. במקביל, במסגרת הדרכתי במדע וטכנולוגיה צפיתי בחודש יוני בשלושה שיעורים מתוקשבים שבנו מורות בבתי הספר שבהדרכתי. בשלושת השיעורים בהם צפיתי למורות היה לוח אינטרקטיבי. מורה אחת השתמשה בו רק בתחילת השיעור להקרנת סרט ושתי המורות האחרות השתמשו בלוח לשם הצגת מצגת בה כל מיני סיכומים ותמונות נעים במסך או מוסתרים וצריך לגלותם. כשיצאתי מהשיעור השלישי רצה לי בראש השאלה: האם זהו שיעור מתוקשב? האם זה שנכנסה הטכנולוגיה לכיתה השיעור השתנה?
ממה שראיתי בשיעור הראשון המורה גרמה לגירוי בעזרת הסרט שהוקרן על הלוח האינטרקטיבי ואחר כך המשיכה בלמידה מסורתית, הלומדים איבדו ענין בשיעור והשתעממו מאוד. ההפניה לספר ולמחברת לאחר הקרנת הסרט איבדה את כל האפקט הרב שיצרה המורה ולא היתה אינטרקטיביות בין הקרנת הסרט להמשך מהלך השיעור. המורה יכלה להשתמש בטלויזיה ולהשיג את אותה המטרה אז למה בית הספר שילם כל כך הרבה כסף על לוח אינטרקטיבי?.
בשני השיעורים האחרים המורה השתמשה בלוח לאורך כל השיעור אך לשם הצגת מצגת המעבירה ידע ללומד. כל השיעור המורה עמדה ליד הלוח והפעילה את המצגת ומדי פעם הזמינה תלמיד לגלות מה מסתתר מתחת לתמונה או לגרור קטע לפח אשפה. המורה זימנה מעט מאוד דיונים והשיעור התנהל באיטיות רבה, התלמידים השתעממו ורעש רב נוצר בכיתה, עימו המורה היתה צריכה להתמודד. וגם פה נשאלת השאלה, למה ביה"ס שילם כל כך הרבה כסף על לוח אינטרקטיבי? המורה יכלה להציג שיעור זהה בעזרת מצגת power pont פשוטה.
אני חושבת שמורים צריכים להבין מה פרוש המושג אינטרקטיבי, אם אין קשר בין המוצג בלוח לבין מהלך השיעור ואופיו של השיעור, אין שום חדשנות. הלמידה נשארת מסורתית והלומד ממשיך להשתעמם בבית הספר.
עלינו להביא מורים לידי הבנה שהלוח לא מספיק, לא הוא זה שיעשה את ההוראה-למידה-הערכה, אלא הכל בידים של המורה. המורה מתכנן וגורם לאינטרקטיביות ורק כאשר המורה יעשה זאת כהלכה התלמיד יוכל להנות מהשיעור ולהתחבר למורה בעזרת יישומים חדשניים שהוא מציג בלוח.
ממה שראיתי בשיעור הראשון המורה גרמה לגירוי בעזרת הסרט שהוקרן על הלוח האינטרקטיבי ואחר כך המשיכה בלמידה מסורתית, הלומדים איבדו ענין בשיעור והשתעממו מאוד. ההפניה לספר ולמחברת לאחר הקרנת הסרט איבדה את כל האפקט הרב שיצרה המורה ולא היתה אינטרקטיביות בין הקרנת הסרט להמשך מהלך השיעור. המורה יכלה להשתמש בטלויזיה ולהשיג את אותה המטרה אז למה בית הספר שילם כל כך הרבה כסף על לוח אינטרקטיבי?.
בשני השיעורים האחרים המורה השתמשה בלוח לאורך כל השיעור אך לשם הצגת מצגת המעבירה ידע ללומד. כל השיעור המורה עמדה ליד הלוח והפעילה את המצגת ומדי פעם הזמינה תלמיד לגלות מה מסתתר מתחת לתמונה או לגרור קטע לפח אשפה. המורה זימנה מעט מאוד דיונים והשיעור התנהל באיטיות רבה, התלמידים השתעממו ורעש רב נוצר בכיתה, עימו המורה היתה צריכה להתמודד. וגם פה נשאלת השאלה, למה ביה"ס שילם כל כך הרבה כסף על לוח אינטרקטיבי? המורה יכלה להציג שיעור זהה בעזרת מצגת power pont פשוטה.
אני חושבת שמורים צריכים להבין מה פרוש המושג אינטרקטיבי, אם אין קשר בין המוצג בלוח לבין מהלך השיעור ואופיו של השיעור, אין שום חדשנות. הלמידה נשארת מסורתית והלומד ממשיך להשתעמם בבית הספר.
עלינו להביא מורים לידי הבנה שהלוח לא מספיק, לא הוא זה שיעשה את ההוראה-למידה-הערכה, אלא הכל בידים של המורה. המורה מתכנן וגורם לאינטרקטיביות ורק כאשר המורה יעשה זאת כהלכה התלמיד יוכל להנות מהשיעור ולהתחבר למורה בעזרת יישומים חדשניים שהוא מציג בלוח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה