סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר...

יש כל מיני צורות עלים בטבע. העלים גדלים ומתפתחים ולעיתים גם נושרים מצמרות העצים.

עלה אשר נופל מצמרת העץ, תנועתו איטית מאוד, הוא נע מצד לצד ללא הפסקה, עד שהוא נח על קרקע פורייה.

כך אני מרגישה בסוף התהליך. אני הוא העלה. עלה שגדל והתפתח עם הזמן וחיפש מקום לנוע. שהתחלתי את לימודי הרגשתי בתנועה. תנועה איטית שנעה בעקבות הרוח.

בתחילת תהליך הכתיבה בבלוג חשתי חוסר ביטחון, לא היו לי רעיונות לכתיבה וחששתי מכך שכל העולם יוכל לקרוא את מחשבותיי , רגשותיי ותחושתי - הרי זה כלי פתוח לכל. העלה שלי חש קצת טלטלה, אך מיד הגיעה ציפור ועזרה לו להתייצב. הציפור זוהי חברתי הטובה גילה לוי עצמון שבתחילת התהליך הסכימה שבטרם אפרסם פוסט היא תקרא אותי לפני הפרסום, ורק אחר כך אעלה אותו לבלוג. בפעמיים הראשונות כך היה, וזה נתן לי תחושת בטחון, אחר כך הרגשתי שאין כל בעיה ואני מסוגלת לכתוב ומיד לפרסם את אשר על ליבי ושיחררתי את הציפור. הציפור עפה, אך תמיד היתה בסביבה לקרוא את הפוסטים שלי, היא ועוד שתים מחברותיה רונית ואורנית. רונית היקרה לא מעט הגיבה לפוסטים שלי בבלוג, מה שנתן תחושה מאוד נעימה וחמימה, הרגשתי מאוד טוב עם המחשבה שמישהו יושב עכשיו בבית וקורא את אשר כתבתי. זה הזמן להודות לכל חברותי המדהימות ששמותיהן לא פעם עלו בפוסטים שלי: גילה, רונית ואורנית. המון הקשרים יש בין הדברים שאנו כותבות מדי שבוע. אם זה כאשר אחת חשפה אותנו לנושא כלשהוא ובעקבות כך כתבנו על אותו נושא, או כאשר כולנו למדנו נושא במכללה וכתבנו עליו פוסט תוך התייחסות אחת לדברי השנייה.

כעלה שנע עם הרוח, המשכתי בכתיבתי. בתחילת התהליך חיפשתי לא מעט את הנושא לפוסט אך עם הזמן חשתי שבקלות רבה אני מוצאת את הנושא לכתיבה וכל דבר שקורה סביבי אני מקשרת לתחומים הנלמדים בקורסים השונים. הכל התחבר לי אסוציאטיבית. השתדלתי לשמור על רבת כתיבה גבוהה, לא לכתוב כמה שורות ולצאת מידי חובה, אלא באמת להעביר איזה שהוא מסר לעולם. ידעתי שכל פוסט מגיע לשמונה אנשים שעוקבים אחר הדברים שאני כותבת ולכן עלי לשמור על רמה מקצועית גבוהה, עניין וניסוח ברור. הדבר לא בא לי בקלות, כל פוסט אני קוראת כמה פעמים, משנה, מוסיפה, מוחקת משפטים. בתחילה עשיתי זאת מיד בבלוגר אך בסמסטר האחרון שמתי לב שנוח לי יותר לבצע את הכתיבה ב word ואחר כך להעתיק את אשר כתבתי לבלוגר. פיתחתי לי אסטרטגיית כתיבה שהיתה לי מאוד נוחה.

בתחילת תהליך הכתיבה ראיתי אצל חברותי שכל פוסט הינו באורך "מגילת אסתר" והתלוננתי בפניהן על אורך הפוסטים שלהם, לא שמתי לב ואם הזמן גם הפוסטים שלי הפכו ארוכים מאוד. ככל הנראה בשל תחושת הנוחות שתיארתי קודם ובשל נושאי הלימוד בסמסטר האחרון (השיעורים של פרופסור חן ופרופסור וולנסקי היוו המון חומר למחשבה עבורי). ההתנסות בכתיבה בבלוג קידמה אותי גם במישור האישי, שכן תחושת הנוחות עם הכתיבה עזרה לי לקבל החלטה בעקבות הצעת כתיבת ספר לימוד לתלמידי שכבת ה' לקראת מיצ"ב.

רכזתי את המילים המופיעות בתוויות הבלוג שלי בעלה. מתוך התבוננות בתוויות המופיעות בעלה  אני רואה שהכתיבה שלי נגעה לנושאים שונים הקשורים לתחום התקשוב ולקשר שלו לתחום התוכן ממנו אני מגיעה: מדע וטכנולוגיה. כמעט כל פוסט נוגע בתחום המדעים, זוהי המטרה לשמה ייעדתי את הכתיבה בבלוג. ניתן לראות בפוסטים השונים את למידותיי מהשיעורים השונים במכללה והקשר שלהם לעבודתי בשטח. מהתבוננות כעת בתוויות אני מוצאת שלמילים מדע וטכנולוגיה, אמצעים טכנולוגים, פייסבוק ושינוי יש הכי הרבה נוכחות בפוסטים שלי. במבט לאחור הייתי צריכה לשנות את החשיבה שעומדת מאחורי ארגון התוויות בפוסטים השונים שכתבתי, מאחר ויש תוויות מאוד זהות. יכול להיות שאפשרי היה לכתוב אותן יחדיו באותו הקשר, לדוגמא: פייסבוק ורשת חברתית, דוגמא נוספת: אמצעים דיגיטאלים, אמצעים טכנולוגיים וארגז כלים.

בטוחה אני שזהו אינו הפוסט האחרון שאני כותבת, זהו סיכום של תהליך שהתחיל כצורך בלימודיי אך אמשיך לכתוב מאחר ויש לי המון מה לומר...

כפי שכתבתי, העלה נע באיטיות עד שהגיע ונח על קרקע פורייה. אני חשה שאני נמצאת כיום על קרקע פורייה ומוכנה לדשן אותה.

בחרתי לסיים פוסט זה בשיר של לאה נאור, סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.

אני מאוד מאמינה במילות השיר וחושבת שהתהליך הרפלקטיבי שעברתי דרך הכתיבה בלוג זה, ייזכר אצלי כתהליך חיובי והתנסות נהדרת לעוד שנים ארוכות' וזוהי אכן תחילתה של דרך חדשה גם בבלוג שלי.
אמנם הכתיבה בבלוג כצורך שבועי במסגרת הלימודים במכללה הסתיימה, אך אם אפסיק ארגיש בחוסר ולכן בטוחה אני שאמשיך בכתיבה.

פוסט זה אכן מסכם תקופה נהדרת בחיי, תקופת לימודיי לתואר שני. תקופה שתיזכר כאחד הדברים המעניינים והמרגשים ביותר שעשיתי בזמן המתאים ובמקום המתאים.

עם סיום לימודיי אני חשה שסיום זה בשבילי הינו פתח למשהו חדש...

מקווה להצלחה רבה,

מיכל

ספר, זה כל הסיפור!!!

לפני כשנה הוזמנתי לפגישה בהוצאת הספרים "רכס". בפגישה נכח מנכ"ל רכס ויועצת מדעית בתחום המדעים, שאני באופן אישי מאוד מעריכה, ד"ר מיקי דביר. בפגישה הוצעה לי הצעה מעניינת: לכתוב ספר שאלות בתחום המדע והטכנולוגיה לתלמידי שכבת ה', שיהווה חזרה למבחן המיצ"ב. על השאלות להיות יצירתיות, מעניינות, לא שיגרתיות, וכאשר הלומדים יענו עליהן, הם יפתחו מיומנויות חשיבה שונות.

חשבתי לא מעט על ההצעה להצטרף לצוות הכתיבה של רכס, החלטתי שיש לי הזדמנות לנסות משהו חדש שטרם התנסתי בו, סוג של אתגר, והסכמתי להצעה. גם לד"ר גילה קורץ יש חלק בהסכמתי לכתיבת הספר, במהלך הקורס "תקשוב ולמידה" אותו היא לימדה, היא סיפרה לנו לא מעט על עריכת הספר שלה ושל פרופ' דוד חן, ועל כתיבת מאמרים בו, עוד היא סיפרה כמה עבודה כרוכה סביב עניין זה וכמה אתגר וסיפוק יש בכך.

עם קבלת ההחלטה להצטרף לצוות הכותבים ברכס, אחת השאלות שמיד שאלתי בפגישה עם יחידת ההפקה והיועצת המדעית הינה: באיזה פורמט יופץ הספר ללומדים– דיגיטאלי או ספרותי. לא מעט ניסיתי לשכנע את הגורמים הקשורים בהפקה בחברת רכס שיש פלוס אדיר לשימוש בפורמט דיגיטאלי, רציתי להוסיף שאלות לספר הנשענות על תופעות טבע שלומדים יוכלו לצפות בהם בעזרת קישור לסרטוני יו טיוב או לכל אתר אחר, אך התשובה היתה שלילית. להערכתי, בארץ עדין חוששים בהוצאות הספרים מפרסום ספרים דיגיטאליים, בעוד שבארצות שונות בעולם זה חלק משגרת הלימודים ואפרט בעניין בהמשך.

הספר שהתבקשתי לכתוב הוא אינו עוד ספר לימוד או אסופת מאמרים/ טקסטים אלא ספר שמטרתו לחזור עם הלומדים למבחן המיצ"ב. מבחן המיצ"ב במדעים מסכם נושאים הנלמדים במדעים במשך שלוש שנים ומדובר במידע רב שעל הלומדים להבין וליישם.  לכן עבודת הכתיבה הינה משימה רצינית, עליך להיות יצירתי, אותנטי, לחדש, לעניין את הלומדים ולהתחבר לעולמם, לא רציתי לגרום להם להשתעמם בקריאת השאלות, אלא לתת להם זיק שיגרום לחשיבה וחיפוש, גילוי התשובה. לא ויתרתי והחלטתי לשלב בספר סרטוני יו טיוב למרות שהוא יודפס ללומדים בגרסת נייר. שביקשתי אישור מההפקה הם אמרו שפשוט צריך לכתוב בספר את כתובת הסרטון וכך זה יודפס. הם בדקו גם את עניין זכויות היוצרים ונתנו לי תשובה חיובית להמשך הכתיבה. התיישבתי לכתוב, למעשה לא ממש התיישבתי. ניצלתי כל רגע פנוי בחיי היום יום שלי לקשר תופעות מדעיות לחשיבה על שאלה וכך יש שאלות שנכתבו בפארק השעשועים, בדרך לחופשה באילת, בבילוי בברכה, בסיור עם תלמידים לגבעה הסמוכה לביתנו וכדומה. הספר מחולק לחמישה פרקים, לפי נושאי המיצ"ב, בסיום כל פרק שלחתי אותו במייל ליועצת המדעים של רכס והיא בדקה את תוקף השאלות מדעים והחזירה תיקונים ובמקביל נשלח כל פרק ליועצת הלשונית ולגרפיקאית והכל חוזר אלי. בתחילת התהליך התפלאתי איך הכל נעשה במייל ללא פגישה עם אף גורם, אך מהר מאוד הבנתי שזה הרבה יותר נוח וחוסר המון זמן. במקביל ערכתי גם את הספר למורה הכולל תשובות מדעיות לכל שאלה, זאת מאחר שהמון מורים למדעים אינם מורים מקצועיים ועל מנת שגם אלו ילמדו את הנושאים באופן מקצועי יש למקד אותם כמה שאפשר.

לאחר כתיבה, הגהה ועריכה בערך כשנה הסתיימה הכתיבה. שכתבתי מילות פתיחה לספר המורה הרגשתי תחושת החמצה. נכון שהצלחתי להכניס שאלות התלויות בצפייה בסרטוני יו טיוב אך הם כתובים בתוך ספר, ספר עשוי דפים מנייר, לא הרגשתי שזה מספיק. במהלך אותו שבוע, במסגרת לימודיי הכרתי על ידי פרופ' מיקי רונן מחולל המאפשר להעביר מידע באמצעות קוד QR  בקורס " שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים". באמצעות אפליקציה שניתנת להורדה במכשיר הטלפון החכם, הלומדים יכולים לצפות במידע שאליהם המורה מכוון אותם וללמוד באמצעותו. ביום לאחר לימודי, מיד יצרתי קשר עם מחלקת ההפקה ברכס ובדקתי את האפשרות לבצע תוספת של קוד QR  לצד סרטוני היו טיוב בעקבותיהם נכתבו שאלות. כך הלומדים יוכלו לצפות בסרטונים באופן דיגיטאלי במכשיר הסמארטפון (אם קיים ברשותם, ברשות הוריהם או ברשות מורתם) במהרה ולאחר מכן יכתבו תשובותיהם בספר. בחברת הוצאת הספרים התלהבו מהרעיון, זו הפעם הראשונה שהם מוציאים ספר עם קוד דיגיטאלי שחושף את הלומד למידע. ואכן ימים ספורים לפני הוצאת הספר לבית הדפוס הכניסו קוד QR  לכל השאלות בהן מצורף סרטון יו טיוב.

 בימים אלו הספר משווק ומופץ ואני מאוד מתרגשת, כשהעותק הראשון הגיע אלי השבוע הייתי בעננים, ממש גאה בעצמי על כוח הרצון והצלחתי למשימה. כעת מחכה לתגובות המורים בשטח על איכותו וידידותו ללומד ולמורה. לצערי, בשל תפקידי במשרד החינוך, מדריכה, איני יכולה להיחשף בספר בשמי האמיתי. אני מניחה שכל מי שמכיר אותי באופן אישי ידע שאני היא זו שמסתתרת מאחורי כתיבת הספר.

בעוד אני כותבת שורות אלו, כותבת חברתי ללימודים, אורנית פרידמן, פוסט שמתאר פיתוח חדשני מבית אפל למטרות חינוך באמצעות מכשיר האייפד. אורנית תיארה בפוסט שכתבה את שתי אפליקציות החדשות Ibook שפיתחו באפל ואותן ניתן בקלות להוריד למכשיר האייפד: האחת, בעזרתה יוכלו תלמידים לרכוש ספרי לימוד דיגיטליים, צבעוניים ואינטראקטיביים הכוללים גלריית תמונות, סרטוני וידאו, אנימציות, אובייקטים תלת מימד ומבחנים אינטראקטיביים. הלומד יוכל לדפדף בין הדפים ולקרוא בהנאה את הכתוב לאורך הספר או לרוחבו, להגדיל את העמוד או להקטינו ובלחיצת כפתור להוסיף הערות. והשנייה, אפליקציה לכתיבת ספרים ומכירתם ישירות דרך האפליקציה iBooks Author . האפליקציה תאפשר לכתוב  ולעצב ספרים אינטראקטיביים ועשירים במדיה. על הפיתוחים הללו ניתן לקרוא בכתבה הבאה מתוך עיתון כלכליסט:  http://www.calcalist.co.il/internet/articles/0,7340,L-3559349,00.html

שני חידושים אלו בהחלט יכולים לשדרג את מערכת החינוך בארץ ובעולם ואת כל תהליך כתיבת הספר שתיארתי כאן לפני. הספרים שיפתחו באמצעות אפיקציות אלו יהיו הרבה יותר מעניינים, ייחודיים, אינטרקטיבים ועשירים. אני בטוחה שייקח זמן עד שבארץ יחלחל פיתוח זה לבתי הספר, אך אחרי כתיבת ספר בגרסת נייר, אני אשמח להתנסות בפיתוח ספר אינטראקטיבי ומרתק ללומדים. מקווה אני שילדיי ילמדו באמצעות ספרים מסוג זה, ובמקום לסחוב כל בוקר תיק עמוס על הגב, הם יאחזו בתיק צד ובו אייפד בלבד,

ימים יגידו...

לאן מתקדמת מערכת החינוך בישראל???

משרד החינוך הינו גוף ריכוזי שעבר לא מעט טלטלות במרוצת השנים מאז קום המדינה. בהסתכלות על מערכת החינוך במבט על מציג פרופ' עמי וולנסקי במאמרו "מערכת החינוך של ישראל", את האתגרים עימם המערכת צריכה עוד להתמודד. אציג בפוסט זה את האתגרים שהציג פרופ' וולנסקי במאמרו ואתייחס אל כל אתגר בעקבות עבודתי בשטח ושיחות עם מורים ומנהלים. האתגרים שהוצגו במאמר הם כדלקמן:

א. ביקוש למקצוע ההוראה. בארצנו , להבדיל מפינלנד עליה כתבתי כבר בעבר, מעמד המורה נמוך מאוד. שכר ציבור המורים נחשב לנמוך במשק. עבודת ההוראה נעשית מורכבת מדי שנה-  אלו גורמים לכך שמכללות ההוראה אינן מלאות כפי שהיו בעבר וכפי שהן ברבות ממדינות העולם. מדי שנה פונים אלי מנהלים רבים שאעזור להם במציאת מורים מקצועיים להוראת המדעים בעלי תעודת הוראה. כשאני יוצרת קשר עם מכללות ההוראה יש מעט מאוד סטודנטים להוראה במסלול מדע וטכנולוגיה.  לדעתי, עד שלא יהיה אמון מלא במורים מצד גורמים שונים ממשרד החינוך (לדוגמת הפיקוח), מנהלים והורים, לא התגייסו מורים איכותיים לטובת המערכת.

ב. סטנדרטיזציה מצד אחד ומנגד הבניית ידע – מצד אחד מבקשים ממורים להוביל לומדים להישגיים גבוהים, לעמוד בסטנדרטים שנכתבו בכל תחום תוכן ,ומצד שני דורשים הבניית ידע, כיצד אפשר לעשות זאת בכל כך מעט שעות הוראה. אי אפשר לתת למורים להילחץ ממכבש ההישגים שהמשרד דורש וגם לדרוש התאמה לשונות, הבניית ידע ועוד המון מושגים יפים. זה בלתי אפשרי ואני רואה זאת אצל המורים למדעים בשטח שכבר לא נהנים מלמד את תחום התוכן כשהם נדרשים רק להכין את לומדים למיצ"ב. השבוע פורסמה בעיתון the marker  כתבה מאת נעמי דרום, המתארת את שני בתי ספר בארץ שמצליחים "לעשות בית ספר למשרד החינוך". בתי ספר המתוארים בכתבה:  מבואות הנגב שבקיבוץ שובל ובית ספר גבעת גונן בעיר ירושלים, מוכיחים שעם מספיק אומץ, עקשנות ויצירתיות. בבתי ספר אלו שמים דגש על חוויה, יצירתיות, הנאה וחקר הנלמד, ובאופן זה מבנים הלומדים את הידע. המורים מקדישים שעות בכתיבת תוכניות לימודים ייחודיות ומבחנים הם לא חלק מתוכנית הלמידה, אלא עבודות יצירתיות שבודקות "ביצועיי הבנה. לכאורה, הכול נראה טוב ויפה אך גם בארץ גם בתי ספר נסיוניים עדיין צריכים להגיש לומדים לבחינות הבגרות. מערכת החינוך בארץ מותירה לימודים חדשניים ויצירתיים אך לא מותירה ללומד שלומד את רוב שנותיו בבית ספר מסוג זה להיבחן בבחינות בגרות באותו האופן. http://www.themarker.com/markerweek/1.1620977

ג. תוכנית הלימודים – תוכניות הלימודים שמוכתבות על ידי המשרד לא מותאמות לכלל האוכלוסייה, אנו רואים זאת היטב במספר הלומדים הניגשים לבחינות הבגרות (רק 50 אחוז מהאוכלוסיה). פרופ' וולנסקי טוען במאמרו שרק כאשר תינתן בחירה וגיוון רחב במבנה תכנית הלימודים יחול שינוי. לדעתי, כאשר יהיה שינוי שיספק שוויון הזדמנויות לכל הלומדים, בכל גיל, נראה בארץ הצלחה מרובה ואחוז הנבחנים בבחינות הבגרות יעלה.

ד. המגזר החרדי – כותב המאמר מתייחס לפלח אוכלוסייה זו מאחר ורוב לימודיהם מוקדשים ללימודי קודש ולא ללימודי חול בסיסים, מה שמשפיע על שוק העבודה בישראל. אני חושבת שהבעיה באתגר זה היא הרבה יותר מורכבת שכן כבר בקרב תלמידי היסודי ניתן לראות דרישה מצד החמ"ד להקדיש שעות הוראה רבות ללימודי קודש ופחות שעות לימודי מקצועות הליבה, מאלו הניתנות בחינוך הממלכתי. מה שגורם לפתיחת פערים בין לומדים בחינוך הממלכתי ללומדים בממלכתי דתי. בעיה זו גורמת לתסכול גם בקרב המורים, התלמידים והוריהם שכן כולם נבחנים על אותן הבחינות בסופו של דבר (מיצ"ב, פיזה, בחינות בגרות). גם הורי התלמידים מצאו לנכון להתערב בסוגיה ופנו לא אחת לגורמים במשרד החינוך בנידון. הבעיה בשטח  כביכול מטופלת בדרגים גבוהים במשרד אך אין שום שינוי כבר כשלוש שנים ואני חשה את תסכולם של המורים אותם אני מדריכה שלומדיהם מגיעים להישגיים נמוכים בשל מיעוט שעות הוראה.

ה.  תקציב החינוך – מדי שנה עולת שאלת התקציב. במדינתנו רוב תקציב המדינה מוקדש לביטחון והתקציב לחינוך קטן משנה לשנה. בשיעור בו נכחתי בלימודי השבוע ציין פרופ' דוד חן שלמדינת ישראל תקציב חינוך בין הגבוהים בעולם ועל כן הבעיה היא אי ניצול נכון של התקציב. לדעתי, התקציב שניתן אינו מחולק באופן כזה שיאפשר מענה לכל האתגרים שציינתי לעיל, יש עוד המון חשיבה לעשות בנידון. חשיבה מצד גורמים מומחים בתחום החינוך ולא חשיבה מצד פוליטיקאים שניסיונם והיכרותם עם המערכת, בעיותיה והאתגרים העומדים בפניה, לא רב.

לסיכום, למערכת החינוך בישראל אתגרים להתמודדות רבים והם הולכים ומתרבים. אנחנו היום נמצאים בפתחה של שנת 2012, האתגרים שצוינו במאמר עדין לא טופלו כפי שאנו המורים בשטח היינו רוצים שיטופלו. אני כמורה, מדריכה ואמא לשלושה ילדים במערכת, הייתי מאוד שמחה אם אתגרים אלו יהיו מטופלים בהקדם האפשרי .

שינוי, זוהי מילת המפתח,

מקווה שיגיע במהרה!

מקורות: 

 http://www.themarker.com/markerweek/1.1620977

וולנסקי, ע' (2010). מערכת החינוך של ישראל מתוך פאוור ק. (עורך) אינציקלופדיה בין-לאומית לחינוך, אלסוייר, אוקספורד 

יציאה מהקופסא...

במהלך הסמסטר האחרון ללימודי, לא מעט משוחחים עימנו בקורסים השונים על חשיבות פיתוח חשיבה יצירתית אצל לומדים. פרופ' דוד חן מתייחס למושג חשיבה יצירתית לא מעט, לטענתו מערכת החינוך נכשלה ורוב לומדיה אינם מצליחים להגיע למטרה שסומנה על ידי החברה ואלו מבחני הבגרות. עוד הוא אומר שלכשלון המערכת כמה סיבות והעיקרית היא שהמערכת מתעלמת ממהות האדם, מהשונות, מהתורשה והיא תופסת את האדם באופן מכאני. בהקשר הזה מדבר חן גם על יצירתיות. לא כל הילדים דומים, לא כולם זהים ואי אפשר לדרוש מכולם להגיע לאותם הסטנדרטים. 
גם פרופסור עמי וולנסקי שמתאר בשיעוריו רפורמות שונות בחינוך מציג עד כמה במסגרת הרפורומות בגל השני, אין מקום ליצירתיות לא בקרב הלומד ולא בקרב המורים, יש סטנדרטים וכולם אליהם כפופים.
ואני שואלת את עצמי ,כשזו מערכת החינוך בא אני עובדת, איך המורים למדעים יכולים לקדם ולפתח את לומדינו בתחום התוכן, איך אפשר במסגרת כה מצומצמת של שעות כשמבחן המיצ"ב נושק בעורפנו לראות ללומדים את ההנאה, הסקרנות והפליאה שבמדע?
את שאלה זו שואלות גם המורות שבהדרכתי, מהן ביקשתי להתנסות בהוראה מפורשת של חקר במדעים. ליבת לימודי המדע זהו החקר המדעי. בנושא זה נכתבו כבר מספר רשומות והבעתי את חשיבות הנושא להוראת המדעים. המורות טוענות שיש להן מעט שעות, המון "חומר" ללמד ולהכין את הלומדים למבחן המיצ"ב, אז למה אני מכריחה אותן להתנסות בחקר.
הסברתי למורות את חשיבות החקר בהוראת המדעים וביקשתי מהן שאם זו מעמסה שיתנסו עם מספר תלמידים מצומצם בתחילה. כדי לחזק את חשיבות החקר הצגתי בפניהן את הסרטון הבא:

בסרטון מתאר נער בן 13, איידן דוויר, מלונג איילנד את החקר שערך: 
בגיל 11 איידן נסע עם משפחתו לטייל בהרי הקטסקיל. איידן התבונן בענפים הערומים והבחין שהם דומים. הוריו עודדו אותו לחקור נושא זה והוא גילה שמבנה הענפים נקבע על ידי רצף מספרי הנקרא "סדרת פיבונאצ'י". באותו הזמן רצו הוריו של איידן להתקין בביתם לוחות סולאריים אך חצרם היתה קטנה והגג לא התאים, אך היה מקום לעץ. והילד שיער שאם יחקה את עיצוב הענפים בעץ בעזרת "סדרת פיבונאצי" עם פאנלים סולאריים שיקלטו את אור השמש, הוא יצליח לספק חשמל לביתו בצורה יעילה יותר. הנער בן ה13 הסעיר את העולם בהמצאתו והוכיח את עליונות חוקי הטבע על האדם. בעקבות פרסום תגליתו אנשים זרים מכל העולם דנו באינטלגנציה של איידן ויכולותיו. איידן כבר הוזמן לשאת את דבריו בכנסים רבים. איידן אומר בסוף הסרטון שהוא לא מוותר וימשיך לחקור את הנושא עד שיגיע לתשובה הרצויה.
אפשר לקרוא כתבה על איידן דוויר והמצאתו גם בעיתון themarker.


המורות הגיבו לסרטון באופן חיובי מאוד והבינו שילדים אינם לוח חלק, הם בעלי יוזמה, תושייה ומלאי יצירתיות וחשוב לפתח אצל הלומדים את החשיבה היצירתית: שאילת שאלות חקר, ניסוח השערת מחקר, ניסוח השערות, תכנון מהלך חקר, ביצועו והסקת מסקנות. 
בסוף המפגש הצגתי למורות את "הפרדיגמה החדשה לחינוך", אליה נחשפתי בעקבות קריאת המאמר  "חזון חדש של בתי ספר בניהול עצמי: גלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית", של יין צ'אנג צ'נג, אותו התבקשתי לקרוא לשיעור של פרופסור עמי וולנסקי. הפרדיגמה החדשה לחינוך הינה פרדיגמה משולשת, השונה לחלוטין מעקרונות הפרדיגמה המסורתית. הפרדיגמה החדשה מדגישה את "פיתוח אינטליגנציות  מרובות תלויות הקשר אצל התלמידים (ובהן אינטליגנציה טכנולוגית, כלכלית, חברתית, מדינית, תרבותית ולימודית) ואת התהליך המשולש (גלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית) בחינוך. אחד ממרכיבי הפרדיגמה הינו התאמה אישית- אינדבידואליזציה. מרכיב זה מציב את הלומד במרכז, ודורש התחשבות בכל צרכי הפרט בעת למידה במטרה לקדם אצלו את המוטיבציה ללמידה. על פי הפרדיגמה החדשה יש לפתח אצל הלומד יכולות ללומד עצמאי, פיתוח אינטליגנציות מרובות בהקשרים שונים, פיתוח יצירתיות ויוזמה בקרב לומדים ומורים.
ביקשתי מהמורות לראות את הקשר בין החקר המדעי שביקשתי מהן לבצע עם הלומדים לבין "הפרדיגמה החדשה לחינוך" ואכן הצלחנו למצוא את ההקשרים.
מכאן יצאנו לדרך חדשה, דרך ניסיונית בסיומה תלמידינו יחוו חווית סקרנות מופלאה ומרתקת, ובתוך תוכי אני יודעת שגם המורים יחוו חוויה זו וישמחו על הרגע שהכירו את שלבי החקר המדעי כה לעומק.
מאחלת הצלחה לכל המורים העוסקים בחקר מדעי בהוראה מפורשת ומקווה שתהליך זה יצמיח מדענים נוספים במדינתנו.

 

מקורות:
http://www.themarker.com/wallstreet/1.1613805


‫יין צ'אנג צ'נג (2003). חזון חדש של בתי ספר בניהול עצמי: גלובליזציה, לוקליזציה ואינדוידואליזציה. בתוך ע' וולנסקי ופרידמן, י' (עורכים). בתי ספר בניהול עצמי – מבט בין-לאומי, (עמ' 55-23). ירושלים: משרד החינוך.

הסמארטפון שלי ואני, יצאנו לדרך...

מדי שנה, אני יוצאת לסיור עם קבוצת לומדים ועם המורה לחינוך סביבתי, לגבעת התיתורה – שדה בור, שנמצא מול בית הספר, במטרה להכיר את מגוון מיני הצומח. באופן זה בכל עונה אנו מכירים מגוון של צמחים ממשפחות, ממינים ומסוגים שונים. בכל יציאה אנו מצטיידים במצלמות, מגדירי צמחים שונים עבי כרס, זכוכיות מגדלת ודפים לתעד את הממצאים בכל עונה.

מאז שרכשתי טלפון נייד מסוג סמארטפון אני מבקשת מהלומדים לא לסחוב עימם דבר, הכל יש במכשיר. הלומדים שיש בהישג ידם מכשיר נייד מסוג סמארטפון מביאים אותו עימם לסיור בגבעה.

בפעם הראשונה, הלומדים לא הבינו איך אני אומרת להם לא לקחת דבר עימם מלבד טלפון נייד. הם לא הצליחו להבין איך יכול מכשיר דיגיטאלי אחד קטן להחליף את כל הציוד שהיינו לוקחים עימנו לסיור ?

אז להלן התשובה:

את מגדרי הצמחים השונים והעבים מחליפה אפליקציה שביקשתי מהלומדים להוריד למכשירים הניידים שלהם. האפליקציה נקראת "פרחי ארץ ישראל" ופיתחה אותה "מיכל שמש". באמצעות האפליקציה הלומדים יכולים לחפש מידע על הפרחים שהם רואים בגבעה בעזרת בחירת צבע הפרח או אזור בית הגידול בארץ. בחיפוש שנעשה מתקבלות המון תמונות והלומד בוחר את התמונה שמתאימה לפרח הנראה בשטח (התאמה). בלחיצת כפתור הלומד בוחר בתמונה המתאימה לצמח שהוא רואה מול עיניו בסיור, ובלחיצה על תמונת הפרח מיד הלומד מקבל מידע מדעי נוסף על הפרח מתוך אתר "צמח השדה". המכשיר הנייד תומך באינטרנט ועל כל צמח ניתן לחפש מידע מעבר לניתן באפליקציה.

את המצלמה הדיגיטאלית, שהייתי דואגת להביא מהבית לכל סיור,  מחליפה המצלמה הקבועה בטלפון הנייד. המצלמה פשוטה לתפעול, בעלת רזולוציה גבוהה ובעזרתה ניתן בקלות לתעד את האובייקט הנראה. לאחר מכן ניתן לשלוח את הממצאים שצילמנו בהודעת טקסט או מייל לחבר, לאתר בית ספר או לכל אחד שחפץ במידע.

את הזכוכית המגדלת מחליפה אפליקצית זכוכית המגדלת שרגע שמקרבים את הטלפון לאובייקט הוא מצלם אותו בהגדלה ומציג את התמונה באופן איכותי. כך שגם בזכוכית המגדלת כבר אין צורך....

פיתוח המכשיר הדיגיטאלי, הסמארטפון , יכול לתרום רבות להוראה. בקורס "שילוב הדמיות ומשחקים מתוקשבים בהוראה" הציגה המרצה, פרופ' מיקי רונן, שני מחוללים המשלבים את הטלפון הנייד בהוראה:

האחד, מחולל בו המורה יכול לתכנן וליצור משחק סלולר לימודי, עם QR בכל נושא. במשחק  שאלות מתגלות בטלפון הנייד רק כאשר הלומד סורק קוד בעזרת מצלמת הטלפון , זאת לאחר הורדת אפליקציה מיוחדת לטלפון, כלומר חייבים חיבור אינטרנטי , את התשובות הלומד יכול לשלוח בהודעת טקסט חזרה למורה. להלן כתובת הכניסה למחולל http://www.classtools.net/QR/create.php

השני נקרא  SMS-HIT, זהו מחולל שפיתחו במרכז הטכנולוגי בחולון, המאפשר למורה להכניס אליו שאלה עליה כל לומדי הכיתה יכולים לענות בעזרת שליחת הודעת טקסט מהטלפון הנייד. כל התשובות מתקבלות תוך כמה רגעים על מסך המחשב והמורה יכול לעקבות התשובות לאתר ידע קודם בכל נושא ולנהל שיח עליו בכיתה.

במדינת ישראל השימוש בסמארטפונים כסביבות למידה הוראה והערכה עדיין לא מפותח, אך במדינות אחרות בעולם כבר מזמן גילו את הפונטציאל האדיר של מכשירים אלו לצורכי הוראה ולמידה.

כך למשל, במדינת אוהיו שבארה"ב. באתר מס"ע ישנו דיווח של טוני בייטס שמציג פרוייקט שמטרתו לקרב את עולם הלימודים אל עולמם האישי של הלומדים. 

על הפרוייקט וקישורים נוספים לשילוב סמארטפון בהוראת המתמטיקה תוכלו לקרוא בקישור הבא:

http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=3141

לסיכום, הטלפון הנייד הינו אמצעי טכנולוגי אליו הלומדים מאוד מתחברים,הוא חלק מעולמם האישי ואי אפשר לא לשלב אותו כחלק מהלמידה שלהם. בכדי לרתום את הלומדים ללמידה וכדי לגרום להם להנאה מהלמידה מומלץ לשלב מכשיר מסוג סמארטפון בהוראה. חברתי ללימודים, אורנית פרידמן, כתבה בבלוג שלה על שילוב הסמארטפון בשיעור תנ"ך, בארה"ב משלבים את המכשיר בשיעורי מתמטיקה (ראו מאמר באתר מס"ע), ואני הצעתי דוגמה לשילוב המכשיר בשיעור מדעים. המכשיר הדיגיטאלי יכול לשרת את כל אוכלוסיית המורים בגיוון דרכי ההוראה, הלמידה והערכה, הכל תלוי רק במורה..........

פלא החינוך הפיני

זו לא פעם ראשונה שאני שומעת על מערכת החינוך הפיני. נתקלתי בשנה האחרונה בהמון פיסות מידע על החינוך הפיני והשבוע  קיבלתי סקירה נרחבת על החינוך הפיני מהגן עד התיכון. בשנה שעברה במסגרת השתלמות מפקחים ומדריכים בשלומי, הציגו את תוכניות הלימוד במדעים בכל העולם ושם הכרתי את תוכנית הלימודים בפינלנד. תלמידי פינלנד במקום הראשון בהישגי הלומדים במדעים ורצינו לבחון את תוכנית הלימודים שלהם. בתוכנית הלימודים במדעים שמנו לב ששלוש שעות הוראה מוקדשות לתחום התוכן מדע, ושעות הוראה נוספות לתחומים הנושקים למדע כמו חקלאות, בריאות, איכות הסביבה, טכנולוגיה ועוד. בתוכנית הלימודים בישראל לומדים התלמידים בבית הספר היסודי כשלוש שעות מדע וטכנולוגיה הכוללות את כל התחומים הנושקים למדע. באותה השתלמות ראינו גם שלמורה יש המון שעות לתכנן את הוראתו והתכנון נעשה בצוות. 
בלימודי במכללה במסגרת הקורס "סוגיות במדיניות החינוך" שמרצה פרופ' עמי וולנסקי גם אוזכרה מערכת החינוך הפיני לא מעט פעמיים, ובאחד השיעורים הבאים תינתן למערכת חינוך זו סקירה בהרחבה.
בינתיים תוכלו לקרוא את דעתו של פרופ' עמי וולנסקי בנוגע למערכת החינוך הפינית במאמר הבא: http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=4539
השבוע במסגרת תוכנית התחקירים שבערוץ 10 "המקור" יצא הכתב "מיקי רוזנטל" לבדוק מדוע מערכת החינוך הפינית משגשגת בהישגיה בכל תחומי הליבה. מיקי הציג דברים נהדרים על המערכת:
הם לא נותנים לתלמידיהם שיעורי בית, אין אצלהם מבחני הישגיים, והם מלמדים הכי פחות שעות לימוד בעולם -  לומדים רק 4-5 שעות ביום בבית הספר היסודי. אז אני שואלת את עצמי מה בחינוך הפיני גורם לתלמידיהם להיות בעלי הישגיים הכי גבוהים בעולם, איך מערכת החינוך הפיני הכי טובה בעולם?
אז הנה התשובות:
א. מבחינה ארגונית - כל מורה מלמד את אותם התלמידים מספר רב של שנים וכך נוצרת מערכת הכרות טובה מאוד עם כל הלומדים. בכל כיתה 3 מורות, יחס של מורה לחמישה עשר לומדים. סדר היום של הלומדים כולל שעתיים הפסקה מחוץ הכיתה. לאורך כל הכתבה נראים התלמידים בבית הספר מרוצים, מחויכים ושמחים, האווירה בבית הספר רגועה, שקטה. 
בועדות החינוך במדינה יושבים רק אנשי מקצוע ולא פוליטיקאים (מזכירה לכם את הפוסט שכתבתי בעניין בעקבות כתבתו של פרופ' דן חן: מי מקבל ההחלטות) המומחים וחוקרים בתחום החינוך. במערכת החינוך הפינית אין כלל מפקחים, אלא רק מורים ומנהל בניהול עצמי, מה שחוסך המון כסף וכמו כן גורם לתחושה של אמון בין המורה - מנהל - הורים ולהיפך.
ב. אסטרטגיות הוראה - במערכת החינוך בפינלנד לא מחפשים הישגיים לימודים וגם לא בוחנים את הלומדים כלל.  במערכת החינוך הפינית עברו מפרדיגמה של הוראה לפרדיגמה של למידה: מלמדים את הלומדים כלים ללמוד, לחשוב להיות יצירתיים, סקרניים וספקניים. מפתחים אצל הלומדים כישורים, כדי שהם יגיעו לחיים ויתקלו בבעיה הם ידעו לפתור אותה. הלומדים מבנים את הידע, בדיוק כפי שמציגה השיטה הקוסטרוקטיביסטית אותה כל מורה בישראל מכיר!
תוכניות ההוראה מתמקדות בעיקר: ללמוד איך ללמוד. כל לומד מקבל הרגשה שהוא זה שאחראי על הצלחתו, אין לחץ מצד גורמי החינוך, ואין תחרות בין לומדים. במהלך לימודיהם בבית הספר הלומדים מפתחים את הביטחון העצמי מגיל צעיר. ללומדים אין כלל שיעורי בית, רוב התרגול נעשה אך ורק בכיתה. בבית נאמר בכתבה הילדים צריכים לשחק ולא לנבור בספרים והמחברות...
ג. תפקיד המורה - למורה אוטונומיה לתהליכי הוראה ולמידה, הוא האחראי על תכני הלימוד, אין תוכנית אחת סטנדרטית שמתאימה לכול (מחזירה אותכם לפוסט משבוע שעבר סטנדרטים ושונות מהו הקשר?). המורים מפעילים כלים קוגניטיביים להערכת לומדיהם. צוותי מורים מפתחים תוכניות בית ספריות בשיתוף פעולה - הצוות הוא זה שיוצר בעצמו תיאוריות להוראה טובה. כל המורים חייבים להיות בעלי תואר שני, ותהליכי הכשרת המורים איכותיים - כל מורה מתחיל לומד תיאוריה יחד עם התנסות בהוראה בכיתה וקבלת משוב, וחזרה ללימודי התאוריה במשך כל תקופת ההכשרה. ההתנסות של מורים מתחילים נעשית בזוגות לשם שיתופיות ועבודת צוות. 
יש עוד המון דברים מעניינים לכתוב על מערכת החינוך הפינית אך מה שחשוב בעיני זה שכולם נותנים אמון במערכת החינוך: גם השלטון המדיני, גם ועדות החינוך, גם ההורים ובטח המנהל במוריו, אף אחד לא מפקפק ביכולתה, אף אחד לא מודד ומלחיץ אותה, מה שגורם לי לחשוב האם גם פה בישראל נוכל להנהיג מערכת חינוך שכזו???


לסיכום, אני מצרפת את הקישור לסרטון של פרק מתוכנית "המקור", כדי שתוכלו לצפות ולראות במו עינכם על מה דיברתי בפוסט זה: http://10tv.nana10.co.il/Category/?CategoryID=400008


אני בסוף הצפייה בתוכנית כמעט וארזתי את חפצי במזוודות ועברתי לגור וללמד בפינלנד!
תהנו...

סטנדרטים ושונות, האם יש קשר?

במסגרת לימודיי דנו בשבוע האחרון בשני נושאים מאוד מעניינים בתחום החינוך.

האחד, נושא השונות הבין אישית בשיעור שהעביר פרופ' דוד חן, והשני עליית תנועת הסטנדרטים והמחיר שגבתה שהעביר פרופ' עמי וולנסקי. שני הנושאים מעניינים מאוד ואשתף כאן בתובנותי משיעורים אלו ואתייחס לקשר בין הנושאים.

שונות בין אישית – כמורה, תמיד אמרו לי תחשבי על התלמיד האחר, תחשבי על השונה. פרופ' דוד חן הבהיר את הנקודה בצורה כה בהירה שכן מטבע הדברים, אנו שונים אחד מהשני , זאת בעיקר בשל התורשה. כן, גם הסביבה משפיעה על האדם אך תורשה היא הליבה העיקרית – יש בכל אחד מאיתנו תכונות התנהגות המשפיעות על הלמידה, אלו תכונות מורכבות שנשלטות על הרבה גנים ששונים אצל כל אחד ואחת מאיתנו.

בגופנו קיימים תאים שמתמחים בקבלת מידע מהסביבה, הכוונת התנהגות אלו הם תאי העצב שבראשם עומד המוח. המוח זהו גוש שתפקידו לנהל את הידע, לתקשר עם הסביבה ולכוון את התנהגותנו.

פרופ' חן תיאר שכל נתוני המחקרים האחרונים אומרים שמורה צריך לקחת בחשבון שהלומד לא לוח חלק, הוא מגיע יחד עם מטען גנטי מלידה. אם ילד מצליח/לא מצליח זה לא דווקא בשל המורה טוב/ לא טוב. בין 50-70 אחוז מההתנהגות, ביצועים והישגים של הלומדים מוכתבים על ידי התורשה. מכך ניתן ללמוד שמרחב ההשפעה שלנו כמורים הוא מוגדר בין 30-50 אחוז, המורה משפיע על לומדיו כחלק מהסביבה שלו, את הידע, המיומנויות, כישורי למידה והיצירתיות יכול הלומד ללמוד גם ממוריו. מורה טוב יכול להשפיע על עולם הילד ולקדם אותו. אם מורה יודע שתלמידיו שונים עליו להתאים להם את תוכנית הלימודים כדי שכל לומד ולומד יצליח.   

השיעור גרם לי לחשיבה מרובה בעניין השונות הבין אישית, אם לי כמורה, כסביבה של הלומד יש השפעה כה רבה על הלומד, עלי לשים לב יותר לעניין השונות. אך בשטח, במסגרת שעות ההוראה המעטות שיש לתחום התוכן שלי ומבחן המיצ"ב שנושק שעורפי, נשאלת השאלה איך אפשרי לתת מענה לשונות???

לקראת השיעור של פרופ'  עמי וולנסקי קראנו את המאמר שהוא עצמו כתב " עליית תנועת הסטנדרטים והמחיר שגבתה". במאמר מתואר כיצד החליטו במדינות שונות בעולם להציב סטנדרטים אחידים לכל הלומדים במדינה. בעקבות ביקורת רבה שהוצגה במדינות השונות על ההישגים אליהם הגיעו לומדים החליטו בממשלות השונות להציב רף של סטנדרטים אליהם כל תלמידי המדינה יגיעו. כל בתי הספר ימדדו על פי אותו הרף, כולם ילמדו אותן תוכניות וחדל ליצירתיות, ללימוד הערכים, ולניהול העצמי של מנהלים ומורים. הצבת הסטנדרט יאפשר על פי המאמר אחידות בהצגת ידע בכל בתי הספר, קביעת מיומנויות נדרשות ועמדות בכל מוסדות החינוך ויקבע סדר וארגון בחינוך.

לדעתי, קביעת סטנדרט אחיד לכל הלומדים הינו דבר לא הגיוני, שכן שמענו מפי פרופ' דוד חן על כל המחקרים שנעשו התומכים בשונות הבין אישית, כל תלמיד בכיתה שונה מהשני ואין אפשרות להתבונן על כל הלומדים רק מנקודת מבט הדורשת הישגיים. חוץ מהשונות בין אישית הנובעת מתורשה, חייבים להתייחס גם לשונות התרבותית בין הלומדים, במיוחד בחברה האמריקאית. נתון שלא נראה במאמר שנלקח בחשבון. במדינת הגירה כמו ארה"ב המון לומדים בעלי תרבות שונה, כיצד ניתן לדרוש מכולם אותם כישורים, הישגיים והצלחה באותן המיומנויות?

אני מסכימה עם כותב המאמר שמצד אחד הסטנדרט קובע רף אחיד לכולם, סדר וארגון ואין מקום לכישלונות, אך אל לנו לשכוח את החוויה, היצירתיות וההנאה של הלומדים.

האם בית ספר אמור לדאוג רק להישגים גבוהים בלבד?, היכן כל תחומי החיים האחרים?

אם כן אסכם ואומר, יש קשר בין שני הנושאים עליהם שמעתי היום הרצאה: שונות בין אישית וסטנדרטים ולצערי הקשר הוא שלילי. לא ניתן להציב סטנדרטים ובנוסף לדרוש להתייחס לשונות בין הלומדים וליצור הוראה מותאמת בכיתות. אנו מנסים ליצור קשר בין שני המושגים בכיתות, בהדרכות אך זהו קשר מלאכותי, בסופו של דבר כל לומדינו נדרשים לעבור את אותה בחינת מיצ"ב!!!

ראיתי בשבוע האחרון המון דוגמאות בשטח של מורים מצוינים שנותנים למורים המון הנאה ויצירתיות בשיעורים, אך כשיש להם שנה ובה לומדיהם ניגשים לבחינה חיצונית הם מתחיילים ללמד באופן אחר – הוראה פרונטלית, לא חוויתית ולא מהנה ובטח לא נותנת מענה לשונות, וכל זה בגלל הסטנדרטים.

מקווה מאוד שההתבוננות על מערכת החינוך בישראל תשתנה בקרוב,

נחכה ונראה...

כתובת התמונה: http://www.add-syndrome.co.il/wp-content/uploads/resized_skd256524sdc-300x300.jpg