במהלך הסמסטר האחרון ללימודי, לא מעט משוחחים עימנו בקורסים השונים על חשיבות פיתוח חשיבה יצירתית אצל לומדים. פרופ' דוד חן מתייחס למושג חשיבה יצירתית לא מעט, לטענתו מערכת החינוך נכשלה ורוב לומדיה אינם מצליחים להגיע למטרה שסומנה על ידי החברה ואלו מבחני הבגרות. עוד הוא אומר שלכשלון המערכת כמה סיבות והעיקרית היא שהמערכת מתעלמת ממהות האדם, מהשונות, מהתורשה והיא תופסת את האדם באופן מכאני. בהקשר הזה מדבר חן גם על יצירתיות. לא כל הילדים דומים, לא כולם זהים ואי אפשר לדרוש מכולם להגיע לאותם הסטנדרטים.
גם פרופסור עמי וולנסקי שמתאר בשיעוריו רפורמות שונות בחינוך מציג עד כמה במסגרת הרפורומות בגל השני, אין מקום ליצירתיות לא בקרב הלומד ולא בקרב המורים, יש סטנדרטים וכולם אליהם כפופים.
ואני שואלת את עצמי ,כשזו מערכת החינוך בא אני עובדת, איך המורים למדעים יכולים לקדם ולפתח את לומדינו בתחום התוכן, איך אפשר במסגרת כה מצומצמת של שעות כשמבחן המיצ"ב נושק בעורפנו לראות ללומדים את ההנאה, הסקרנות והפליאה שבמדע?
את שאלה זו שואלות גם המורות שבהדרכתי, מהן ביקשתי להתנסות בהוראה מפורשת של חקר במדעים. ליבת לימודי המדע זהו החקר המדעי. בנושא זה נכתבו כבר מספר רשומות והבעתי את חשיבות הנושא להוראת המדעים. המורות טוענות שיש להן מעט שעות, המון "חומר" ללמד ולהכין את הלומדים למבחן המיצ"ב, אז למה אני מכריחה אותן להתנסות בחקר.
הסברתי למורות את חשיבות החקר בהוראת המדעים וביקשתי מהן שאם זו מעמסה שיתנסו עם מספר תלמידים מצומצם בתחילה. כדי לחזק את חשיבות החקר הצגתי בפניהן את הסרטון הבא:
בסרטון מתאר נער בן 13, איידן דוויר, מלונג איילנד את החקר שערך:
בגיל 11 איידן נסע עם משפחתו לטייל בהרי הקטסקיל. איידן התבונן בענפים הערומים והבחין שהם דומים. הוריו עודדו אותו לחקור נושא זה והוא גילה שמבנה הענפים נקבע על ידי רצף מספרי הנקרא "סדרת פיבונאצ'י". באותו הזמן רצו הוריו של איידן להתקין בביתם לוחות סולאריים אך חצרם היתה קטנה והגג לא התאים, אך היה מקום לעץ. והילד שיער שאם יחקה את עיצוב הענפים בעץ בעזרת "סדרת פיבונאצי" עם פאנלים סולאריים שיקלטו את אור השמש, הוא יצליח לספק חשמל לביתו בצורה יעילה יותר. הנער בן ה13 הסעיר את העולם בהמצאתו והוכיח את עליונות חוקי הטבע על האדם. בעקבות פרסום תגליתו אנשים זרים מכל העולם דנו באינטלגנציה של איידן ויכולותיו. איידן כבר הוזמן לשאת את דבריו בכנסים רבים. איידן אומר בסוף הסרטון שהוא לא מוותר וימשיך לחקור את הנושא עד שיגיע לתשובה הרצויה.
אפשר לקרוא כתבה על איידן דוויר והמצאתו גם בעיתון themarker.
המורות הגיבו לסרטון באופן חיובי מאוד והבינו שילדים אינם לוח חלק, הם בעלי יוזמה, תושייה ומלאי יצירתיות וחשוב לפתח אצל הלומדים את החשיבה היצירתית: שאילת שאלות חקר, ניסוח השערת מחקר, ניסוח השערות, תכנון מהלך חקר, ביצועו והסקת מסקנות.
בסוף המפגש הצגתי למורות את "הפרדיגמה החדשה לחינוך", אליה נחשפתי בעקבות קריאת המאמר "חזון חדש של בתי ספר בניהול עצמי: גלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית", של יין צ'אנג צ'נג, אותו התבקשתי לקרוא לשיעור של פרופסור עמי וולנסקי. הפרדיגמה החדשה לחינוך הינה פרדיגמה משולשת, השונה לחלוטין מעקרונות הפרדיגמה המסורתית. הפרדיגמה החדשה מדגישה את "פיתוח אינטליגנציות מרובות תלויות הקשר אצל התלמידים (ובהן אינטליגנציה טכנולוגית, כלכלית, חברתית, מדינית, תרבותית ולימודית) ואת התהליך המשולש (גלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית) בחינוך. אחד ממרכיבי הפרדיגמה הינו התאמה אישית- אינדבידואליזציה. מרכיב זה מציב את הלומד במרכז, ודורש התחשבות בכל צרכי הפרט בעת למידה במטרה לקדם אצלו את המוטיבציה ללמידה. על פי הפרדיגמה החדשה יש לפתח אצל הלומד יכולות ללומד עצמאי, פיתוח אינטליגנציות מרובות בהקשרים שונים, פיתוח יצירתיות ויוזמה בקרב לומדים ומורים.
ביקשתי מהמורות לראות את הקשר בין החקר המדעי שביקשתי מהן לבצע עם הלומדים לבין "הפרדיגמה החדשה לחינוך" ואכן הצלחנו למצוא את ההקשרים.
מכאן יצאנו לדרך חדשה, דרך ניסיונית בסיומה תלמידינו יחוו חווית סקרנות מופלאה ומרתקת, ובתוך תוכי אני יודעת שגם המורים יחוו חוויה זו וישמחו על הרגע שהכירו את שלבי החקר המדעי כה לעומק.
מאחלת הצלחה לכל המורים העוסקים בחקר מדעי בהוראה מפורשת ומקווה שתהליך זה יצמיח מדענים נוספים במדינתנו.
http://www.themarker.com/wallstreet/1.1613805
יין צ'אנג צ'נג (2003). חזון חדש של בתי ספר בניהול עצמי: גלובליזציה, לוקליזציה ואינדוידואליזציה. בתוך ע' וולנסקי ופרידמן, י' (עורכים). בתי ספר בניהול עצמי – מבט בין-לאומי, (עמ' 55-23). ירושלים: משרד החינוך.
גם פרופסור עמי וולנסקי שמתאר בשיעוריו רפורמות שונות בחינוך מציג עד כמה במסגרת הרפורומות בגל השני, אין מקום ליצירתיות לא בקרב הלומד ולא בקרב המורים, יש סטנדרטים וכולם אליהם כפופים.
ואני שואלת את עצמי ,כשזו מערכת החינוך בא אני עובדת, איך המורים למדעים יכולים לקדם ולפתח את לומדינו בתחום התוכן, איך אפשר במסגרת כה מצומצמת של שעות כשמבחן המיצ"ב נושק בעורפנו לראות ללומדים את ההנאה, הסקרנות והפליאה שבמדע?
את שאלה זו שואלות גם המורות שבהדרכתי, מהן ביקשתי להתנסות בהוראה מפורשת של חקר במדעים. ליבת לימודי המדע זהו החקר המדעי. בנושא זה נכתבו כבר מספר רשומות והבעתי את חשיבות הנושא להוראת המדעים. המורות טוענות שיש להן מעט שעות, המון "חומר" ללמד ולהכין את הלומדים למבחן המיצ"ב, אז למה אני מכריחה אותן להתנסות בחקר.
הסברתי למורות את חשיבות החקר בהוראת המדעים וביקשתי מהן שאם זו מעמסה שיתנסו עם מספר תלמידים מצומצם בתחילה. כדי לחזק את חשיבות החקר הצגתי בפניהן את הסרטון הבא:
בסרטון מתאר נער בן 13, איידן דוויר, מלונג איילנד את החקר שערך:
בגיל 11 איידן נסע עם משפחתו לטייל בהרי הקטסקיל. איידן התבונן בענפים הערומים והבחין שהם דומים. הוריו עודדו אותו לחקור נושא זה והוא גילה שמבנה הענפים נקבע על ידי רצף מספרי הנקרא "סדרת פיבונאצ'י". באותו הזמן רצו הוריו של איידן להתקין בביתם לוחות סולאריים אך חצרם היתה קטנה והגג לא התאים, אך היה מקום לעץ. והילד שיער שאם יחקה את עיצוב הענפים בעץ בעזרת "סדרת פיבונאצי" עם פאנלים סולאריים שיקלטו את אור השמש, הוא יצליח לספק חשמל לביתו בצורה יעילה יותר. הנער בן ה13 הסעיר את העולם בהמצאתו והוכיח את עליונות חוקי הטבע על האדם. בעקבות פרסום תגליתו אנשים זרים מכל העולם דנו באינטלגנציה של איידן ויכולותיו. איידן כבר הוזמן לשאת את דבריו בכנסים רבים. איידן אומר בסוף הסרטון שהוא לא מוותר וימשיך לחקור את הנושא עד שיגיע לתשובה הרצויה.
אפשר לקרוא כתבה על איידן דוויר והמצאתו גם בעיתון themarker.
המורות הגיבו לסרטון באופן חיובי מאוד והבינו שילדים אינם לוח חלק, הם בעלי יוזמה, תושייה ומלאי יצירתיות וחשוב לפתח אצל הלומדים את החשיבה היצירתית: שאילת שאלות חקר, ניסוח השערת מחקר, ניסוח השערות, תכנון מהלך חקר, ביצועו והסקת מסקנות.
בסוף המפגש הצגתי למורות את "הפרדיגמה החדשה לחינוך", אליה נחשפתי בעקבות קריאת המאמר "חזון חדש של בתי ספר בניהול עצמי: גלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית", של יין צ'אנג צ'נג, אותו התבקשתי לקרוא לשיעור של פרופסור עמי וולנסקי. הפרדיגמה החדשה לחינוך הינה פרדיגמה משולשת, השונה לחלוטין מעקרונות הפרדיגמה המסורתית. הפרדיגמה החדשה מדגישה את "פיתוח אינטליגנציות מרובות תלויות הקשר אצל התלמידים (ובהן אינטליגנציה טכנולוגית, כלכלית, חברתית, מדינית, תרבותית ולימודית) ואת התהליך המשולש (גלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית) בחינוך. אחד ממרכיבי הפרדיגמה הינו התאמה אישית- אינדבידואליזציה. מרכיב זה מציב את הלומד במרכז, ודורש התחשבות בכל צרכי הפרט בעת למידה במטרה לקדם אצלו את המוטיבציה ללמידה. על פי הפרדיגמה החדשה יש לפתח אצל הלומד יכולות ללומד עצמאי, פיתוח אינטליגנציות מרובות בהקשרים שונים, פיתוח יצירתיות ויוזמה בקרב לומדים ומורים.
ביקשתי מהמורות לראות את הקשר בין החקר המדעי שביקשתי מהן לבצע עם הלומדים לבין "הפרדיגמה החדשה לחינוך" ואכן הצלחנו למצוא את ההקשרים.
מכאן יצאנו לדרך חדשה, דרך ניסיונית בסיומה תלמידינו יחוו חווית סקרנות מופלאה ומרתקת, ובתוך תוכי אני יודעת שגם המורים יחוו חוויה זו וישמחו על הרגע שהכירו את שלבי החקר המדעי כה לעומק.
מאחלת הצלחה לכל המורים העוסקים בחקר מדעי בהוראה מפורשת ומקווה שתהליך זה יצמיח מדענים נוספים במדינתנו.
http://www.themarker.com/wallstreet/1.1613805
יין צ'אנג צ'נג (2003). חזון חדש של בתי ספר בניהול עצמי: גלובליזציה, לוקליזציה ואינדוידואליזציה. בתוך ע' וולנסקי ופרידמן, י' (עורכים). בתי ספר בניהול עצמי – מבט בין-לאומי, (עמ' 55-23). ירושלים: משרד החינוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה