סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר...

יש כל מיני צורות עלים בטבע. העלים גדלים ומתפתחים ולעיתים גם נושרים מצמרות העצים.

עלה אשר נופל מצמרת העץ, תנועתו איטית מאוד, הוא נע מצד לצד ללא הפסקה, עד שהוא נח על קרקע פורייה.

כך אני מרגישה בסוף התהליך. אני הוא העלה. עלה שגדל והתפתח עם הזמן וחיפש מקום לנוע. שהתחלתי את לימודי הרגשתי בתנועה. תנועה איטית שנעה בעקבות הרוח.

בתחילת תהליך הכתיבה בבלוג חשתי חוסר ביטחון, לא היו לי רעיונות לכתיבה וחששתי מכך שכל העולם יוכל לקרוא את מחשבותיי , רגשותיי ותחושתי - הרי זה כלי פתוח לכל. העלה שלי חש קצת טלטלה, אך מיד הגיעה ציפור ועזרה לו להתייצב. הציפור זוהי חברתי הטובה גילה לוי עצמון שבתחילת התהליך הסכימה שבטרם אפרסם פוסט היא תקרא אותי לפני הפרסום, ורק אחר כך אעלה אותו לבלוג. בפעמיים הראשונות כך היה, וזה נתן לי תחושת בטחון, אחר כך הרגשתי שאין כל בעיה ואני מסוגלת לכתוב ומיד לפרסם את אשר על ליבי ושיחררתי את הציפור. הציפור עפה, אך תמיד היתה בסביבה לקרוא את הפוסטים שלי, היא ועוד שתים מחברותיה רונית ואורנית. רונית היקרה לא מעט הגיבה לפוסטים שלי בבלוג, מה שנתן תחושה מאוד נעימה וחמימה, הרגשתי מאוד טוב עם המחשבה שמישהו יושב עכשיו בבית וקורא את אשר כתבתי. זה הזמן להודות לכל חברותי המדהימות ששמותיהן לא פעם עלו בפוסטים שלי: גילה, רונית ואורנית. המון הקשרים יש בין הדברים שאנו כותבות מדי שבוע. אם זה כאשר אחת חשפה אותנו לנושא כלשהוא ובעקבות כך כתבנו על אותו נושא, או כאשר כולנו למדנו נושא במכללה וכתבנו עליו פוסט תוך התייחסות אחת לדברי השנייה.

כעלה שנע עם הרוח, המשכתי בכתיבתי. בתחילת התהליך חיפשתי לא מעט את הנושא לפוסט אך עם הזמן חשתי שבקלות רבה אני מוצאת את הנושא לכתיבה וכל דבר שקורה סביבי אני מקשרת לתחומים הנלמדים בקורסים השונים. הכל התחבר לי אסוציאטיבית. השתדלתי לשמור על רבת כתיבה גבוהה, לא לכתוב כמה שורות ולצאת מידי חובה, אלא באמת להעביר איזה שהוא מסר לעולם. ידעתי שכל פוסט מגיע לשמונה אנשים שעוקבים אחר הדברים שאני כותבת ולכן עלי לשמור על רמה מקצועית גבוהה, עניין וניסוח ברור. הדבר לא בא לי בקלות, כל פוסט אני קוראת כמה פעמים, משנה, מוסיפה, מוחקת משפטים. בתחילה עשיתי זאת מיד בבלוגר אך בסמסטר האחרון שמתי לב שנוח לי יותר לבצע את הכתיבה ב word ואחר כך להעתיק את אשר כתבתי לבלוגר. פיתחתי לי אסטרטגיית כתיבה שהיתה לי מאוד נוחה.

בתחילת תהליך הכתיבה ראיתי אצל חברותי שכל פוסט הינו באורך "מגילת אסתר" והתלוננתי בפניהן על אורך הפוסטים שלהם, לא שמתי לב ואם הזמן גם הפוסטים שלי הפכו ארוכים מאוד. ככל הנראה בשל תחושת הנוחות שתיארתי קודם ובשל נושאי הלימוד בסמסטר האחרון (השיעורים של פרופסור חן ופרופסור וולנסקי היוו המון חומר למחשבה עבורי). ההתנסות בכתיבה בבלוג קידמה אותי גם במישור האישי, שכן תחושת הנוחות עם הכתיבה עזרה לי לקבל החלטה בעקבות הצעת כתיבת ספר לימוד לתלמידי שכבת ה' לקראת מיצ"ב.

רכזתי את המילים המופיעות בתוויות הבלוג שלי בעלה. מתוך התבוננות בתוויות המופיעות בעלה  אני רואה שהכתיבה שלי נגעה לנושאים שונים הקשורים לתחום התקשוב ולקשר שלו לתחום התוכן ממנו אני מגיעה: מדע וטכנולוגיה. כמעט כל פוסט נוגע בתחום המדעים, זוהי המטרה לשמה ייעדתי את הכתיבה בבלוג. ניתן לראות בפוסטים השונים את למידותיי מהשיעורים השונים במכללה והקשר שלהם לעבודתי בשטח. מהתבוננות כעת בתוויות אני מוצאת שלמילים מדע וטכנולוגיה, אמצעים טכנולוגים, פייסבוק ושינוי יש הכי הרבה נוכחות בפוסטים שלי. במבט לאחור הייתי צריכה לשנות את החשיבה שעומדת מאחורי ארגון התוויות בפוסטים השונים שכתבתי, מאחר ויש תוויות מאוד זהות. יכול להיות שאפשרי היה לכתוב אותן יחדיו באותו הקשר, לדוגמא: פייסבוק ורשת חברתית, דוגמא נוספת: אמצעים דיגיטאלים, אמצעים טכנולוגיים וארגז כלים.

בטוחה אני שזהו אינו הפוסט האחרון שאני כותבת, זהו סיכום של תהליך שהתחיל כצורך בלימודיי אך אמשיך לכתוב מאחר ויש לי המון מה לומר...

כפי שכתבתי, העלה נע באיטיות עד שהגיע ונח על קרקע פורייה. אני חשה שאני נמצאת כיום על קרקע פורייה ומוכנה לדשן אותה.

בחרתי לסיים פוסט זה בשיר של לאה נאור, סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.

אני מאוד מאמינה במילות השיר וחושבת שהתהליך הרפלקטיבי שעברתי דרך הכתיבה בלוג זה, ייזכר אצלי כתהליך חיובי והתנסות נהדרת לעוד שנים ארוכות' וזוהי אכן תחילתה של דרך חדשה גם בבלוג שלי.
אמנם הכתיבה בבלוג כצורך שבועי במסגרת הלימודים במכללה הסתיימה, אך אם אפסיק ארגיש בחוסר ולכן בטוחה אני שאמשיך בכתיבה.

פוסט זה אכן מסכם תקופה נהדרת בחיי, תקופת לימודיי לתואר שני. תקופה שתיזכר כאחד הדברים המעניינים והמרגשים ביותר שעשיתי בזמן המתאים ובמקום המתאים.

עם סיום לימודיי אני חשה שסיום זה בשבילי הינו פתח למשהו חדש...

מקווה להצלחה רבה,

מיכל