"מדליק הפנסים"

בכתבה שפורסמה השבוע במוסף ידיעות אחרונות "7 ימים" כתב יאיר לפיד שתפקידו האמיתי של המורה הוא להיות "מדליק פנסים" שמצית אצל הלומד את זיק הסקרנות הראשוני. כשקראתי משפט זה בכתבה, עצרתי רגע וחשבתי על משמעות המשפט וכמה שהוא נכון.
תפקיד המורה השתנה בשנים האחרונות מקצה לקצה והמורה של היום הוא לא המורה של פעם. המורה של פעם לימד מידע, המורה של היום צריך לכוון לידע, לתת ללומדים להתמודד עם בעיות שיובילו אותו לידע, לגרות את הלומד ולעורר אותו לשאול שאלות וכל זה בהחלט מתאים למה שאני משתדלת לעשות כל שנה בעת כתיבת תוכניות עבודה עם מורים.
בתחום המדע הידע הוא רב, המורה לא יכול רק לבוא ולשפוך את הידע ללומד, הוא צריך לגרום ללומד לרצות ללמוד את הידע. בזכות האמצעים הטכנולוגים הרבים שקיימים לרשות המורה הוא יכול לעשות זאת בקלות רבה, הוא יכול ליצור משימות ופעילויות ללומדים שיסקרנו ויגרו אותם, והם ירצו לדעת יותר בכל נושא.
לעיתים הקושי שעומד בפני המורים הוא המכשור הטכנולוגי החסר בבתי הספר, אך מורים שאפתניים ויצירתיים מצליחים לעלות על מכשול זה ולהביא את החדשנות הפדגוגית לכיתה.
המורה כיום צריך לשים לב לייחודיות ולשנות של כל לומד, צריך לתכנון משימות שונות המתאימות לקשת רחבה של לומדים, השונים אחד מן השני ויושבים יחד בכיתה. 36 ילדים בממוצע לומדים יחדיו. למורה קשה להגיע ולקדם את הייחודיות של כל לומד ולומד ובעזרת האמצעים הטכנולוגים הוא יכול לבצע מעקב רציף אחר כל לומד ולראות את התקדמותו. כמו כן המורה צריך לתכנן משימות המותאמות לכל שבעת האינטלגנציות בתיאוריה של דה בונו, כל לומד התחבר לאינטלגנציה הייחודית שבו ויפתח אותה. גילה לוי עצמון, חברתי ללימודים תיארה את השונות בין הלומדים בפוסט שכתבה: "אין דבר כזה ממוצע" ואני ממש מסכימה  איתה. מערכת החינוך של היום לא רואה את היחודיות של כל לומד ואת השונות הבין אישית אלא דורשת הישגים אותם היא מכמתת למספרים וגרפים ונתונים שרוצים להציג.
כדי שייחודיות כל לומד תתבטא, כדי שנוכל ללמד ילדים בהנאה וסקרנות בארץ, אני מתחברת מאוד למה שכתב יאיר לפיד במאמרו: מערכת החינוך שלנו חייבת לעבור שינוי משמעותי. שינוי מן היסוד.
קישור לפוסט של גילה לוי עצמון:
 http://gilaleviatzmon.blogspot.com/2011/08/blog-post_13.html
ילדי עולים בעוד ארבעה ימים לכיתה א' ויסיימו את לימודיהם ב 2024, נראה מוזר אך ההיערכות לפתיחת השנה זהה לזו שאני חוויתי לפני עשרים שנה: תיק גדול, המון ספרים ומחברות...
שלא כמו בדרום קוריאה...
מקווה מאוד שהם יחוו שינוי בדרכי ההוראה-למידה והערכה עד סוף לימודיהם ושכל אחד יפתח במהלך מסלול לימודיו את הייחודיות שלו,
מאחלת להם המון הצלחה!

זהירות, בונים כאן!

האם אתם מכירים את השיר "זהירות בונים כאן" ששרה חוה אלברשטיין , מילים ולחן נעמי שמר? 
אתם מוזמנים לראות את מילות השיר בכתובת:
 http://www.shiron.net/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=383&wrkid=4741


זהו השיר שאני מזמזמת לי בראש בשבועות האחרונים כאשר אני שוקדת על פיתוח יחידת לימוד מתוקשבת אינטרקטיבית. זאת נעשה במסגרת קורס הנלמד במכללה בסמסטר זה " עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות" שמנחה ד"ר אתי כוכבי. 
מה זה פיתוח יחידת לימוד, אתם בטח שואלים את עצמכם ולכן אפרט. בתחילה אנו מציבים מטרות פדגוגיות ומטרות מיומנויות הכוללות מיומנויות מתחום התקשוב, אחר כך מתכננים את רצף ההוראה ולאחר מכן את מוסיפים את שיטות הוראה - למידה- הערכה בכיתה. התהליך מאוד דומה לבניית בנין: לבנה ועוד לבנה היוצרות קיר, קיר ועוד קיר שיוצרים חדר וכך הלאה עד שהבניין מוכן, כולל המעלית שמחברת בין כל הקומות...
כל מורה מקצועי, מיומן שמוכן להשקיע בפיתוח חומרים חדשים יגיד שזה "קלי קלות", "בשעה אני מסיים לפתח יחידת לימוד", אז למה זה לוקח לי כל כך הרבה זמן? 
כשמדובר ביחידת לימוד מתוקשבת ואינטרקטיבית הזמן הוא לא חלק מהמשוואה. הזמן הוא המשוואה. בתחילה אחרי שהצבנו מטרות, מיומנויות שברצוננו לפתח אצל הלומד ורצף הוראה, העבודה רק מתחילה. בתחילה, עלינו לחפש חומרים ברשת האינטרנט שמתאימים לנושא היחידה. אני בחרתי לפתח יחידה בנושא "מערכת הנשימה". כמורה למדע וטכנולוגיה אני יודעת מנסיון שזהו נושא מופשט, קשה ללמדו ואמצעים טכנולוגים יכולים רק לתרום להוראה- למידה, על כן בחרתי באתגר פיתוח נושא זה. ברשת סרטונים רבים הקשורים לנושא, כולם באנגלית עם כתוביות והסברים באנגלית שלא מתאימה לתלמידי כיתה ד', כמו כן רוב הסרטונים לא עוסקים בנושא שהגדרתי: איברי מערכת הנשימה ותפקידם. לאחר מכן חיפשתי תמונות שמתאימות לנושא וגם כאן נתקלתי בקושי רוב התמונות לא ברורות, חלקן עם הסברים באנגלית עליהן וחיצים מכל איבר. מה שאומר שאת רוב החומרים מהרשת עלי לערוך מחדש. כאן מתחילה חשיבה מחודשת, באילו אמצעים טכנולוגים אערוך את הסרטים והתמונות שיתאימו לצרכים שלי. ראשית בדקתי מספר תוכנות עריכה שמתאימות לצורך, בדקתי אותם והתחלתי לערוך כל זה לקח לפחות שבוע ימים. אחר כך חיפשתי מקום אחד את כל החומרים במקום אחד הכולל רצף הלמידה-הערכה לתלמיד. בחרתי בתוכנת ה ActivInspire עליה המליצה ד"ר אתי כוכבי. התוכנה מתאימה לעיצוב משימות אינטרקטיביות- עריכת משחקים והפעלות נוספות. כמו כן, אני לא מכירה את התוכנה כך שעלי היה לשבת וללמוד לתפעל את הפונקציות השונות בתוכנה. כל זה לקח לי שבוע נוסף.
בהמשך חיברתי בין כל הגורמים יחדיו ובניתי כמו בשיר " מגדל שיצמח ויגבה וירקיע אל על , וכשכל מגרדי השחקים בסביבה, רק בקושי יגיעו לו עד הצוואר ". אני כל הזמן חושבת על המורים אותם אני מדריכה. אני רוצה שיהיו להם חומרים מוכנים לעבודה במהלך השנה וככל שאני משקיעה יותר זמן בבנייה, פיתוח, חשיבה ובעריכה של חומרים חדשים כך אני מספקת למורים שלי ולכל מורי מדע וטכנולוגיה חומרי הוראה טובים בעברית.
הזמן שלוקח לפיתוח כפי שקראתם הוא רב, לא סתם נתתי לפוסט את השם זהירות , בונים כאן!


האם במשרד החינוך מצפים שכל מורה ישב כל כך הרבה שעות ופתח כאלו חומרים? אני לא מצפה מהמורים שלי במהלך שנת לימודים לפתח כאלו חומרים. מנסיון במהלך שנת הלימודים העומס רב ומורה לא יכול להתפנות לפיתוח יחידות הוראה- למידה- הערכה מושקעות כל כך ולכן אני מכוונת את מורי לחיפוש חומרים מוכנים שיתמכו בפדגוגיה של הוראת מו'ט ומתאימה למטרות שהציבו לעצמם. אני חושבת שאם משרד החינוך יספק שעות תקן לפיתוח חומרי למידה על ידי מורים מקצועיים, בכל תחום תוכן, היה מאגר רב של חומרים טובים לנחלת כל המורים בארץ. אי אפשר לדרוש מהמורים לפתח חומרים מושקעים במהלך שנת הלימודים ואי אפשר רק לקנות חומרים מספקי תוכן שונים, כי לא כל ספק תוכן פיתח כל כך הרבה פעילויות לכל מטרות ומיומנויות ההוראה. הכל עניין של הקצאת תקציב של המשרד לצורך השינוי, מהפכת התקשוב. 
אשמח לתגובותיכם בעניין זה.

מחט בערמת שחת

בשבוע שעבר כתבתי יחד עם מדריכה שעובדת עימי מסמך עבודה ושמרנו אותו במחשב הנייד שלה.
לאחר מכן יצאנו לאכול וכשחזרנו רציתי להמשיך לעבוד על המסמך עד שחברתי תתפנה לשבת עימי.
חיפשתי את המסמך עליו עבדנו במשך כחצי שעה לערך אך לא מצאתי אותו ב"ים" התיקיות והמסמכים שבמחשבה האישי. לאחר מכן ניגשתי לחברתי וביקשתי שתמצא אותו וכך ישבנו יחד וניסינו להיזכר היכן המסמך.

מה זה אומר עלינו? האם גם ספר בכוננית הספרים הייתי צריכה למצוא במשך זמן כה רב? ומדוע לא מצאנו מסמך שרק לפני שעה כתבנו? כיצד עלינו לארגן את הידע האישי שלנו במחשב כדי שנמצא את הקבצים בזריזות?

בכנס צייס השנה (2011) הציגה שרון הרדוף- יפה ופרופ' רפי נחמיאס מאוניברסיטת ת"א מחקר העוסק במטרות ואסטרטגיות לניהול מידע אישי. מה זה ניהול מידע אישי בכלל שאלתי את עצמי. במאמר טוענים הרדוף- יפה ונחמיאס שניהול ידע אישי הינו מחקר הבודק את הפעילויות שנעשות לצורך בחירה, שמירה, הערכה, מיון ואחזור פריטים. זוהי פעילות הדורשת זמן ומאמץ ומלווה בקשיים.
הגדרה זו גרמה לי לחשוב כמה פעולות אנו עושים ביום מול המחשב, כמה חשיבה אנו מפעילים בשמירת מסמך כדי שנמצא אותו גם לאחר זמן רב. אם שמירה נעשית בחיפזון רב וללא חשיבה מקדימה אנו עלולים "לאבדו" בתוך ים של מסמכים שונים. מה זה אומר על מיומנויות החשיבה שלנו, האם גם הם משתנות? זה נושא לפוסט אחר להערכתי ברור שבשנים האחרונות עם התחזקות הטכנולוגיה הדיגיטאלית מיומנויות החשיבה של האדם משתנות.
כמו כן, עולה השאלה האם ניהול הידע במחשב האישי שלי זהה לניהול הידע האישי של חברתי במחשב האישי שלה? הרי אנחנו מדריכות יחד כבר כמה שנים באותו אזור ורוב מסמכי העבודה שלנו דיי זהים.
התשובה היא לא, לחברתי יש סידור תיקיות שונה לחלוטין משלי, היא מוצאת לנכון לשים את מסמכי העבודה בתיקיות שונות משלי ומכאן עולה שכל אחד מארגן את הידע האישי שלו באופן שונה לחלוטין.
במחקר גילו כי ישנן שלוש אסטרטגיות לניהול ידע אישי במהלך למידה (ארגון קבצים) אצל תלמידים וסטודנטים שנחקרו: 1. יצירת ערמות 2. תיוק לפי קורסים, סמסטרים ושנים. 3. תיוק לפי נושאים.
אני כסטודנטית מארגנת את הידע שאני רוכשת בלימודי לפי קורסים מתוך חשיבה שקל לי יותר לשלוף את המסמך/ השיעור הנכון ברגע המתאים בקלות ובמהירות מירבית. מעניין האם כך זה גם אצל חברי ללימודים, האם אצל כולנו במגמה ניהול הידע האישי מהלימודים מאורגן על פי הקורסים או באופן אחר.
לסיכום, אני ממליצה מאוד, רגע לפני שמירת/עריכת מסמך להשקיע מספר שניות לחשיבה על מיקומו במחשב.

אם הוא חשוב לכם, משמעותי ותרצו לאחזרו, נהלו את הידע האישי שלכם על פי נושאים ואל תיצרו ערמות, שכן קשה מאוד למצוא "מחט בערמת שחת". 


ולמי שמתעניין בנושא, אני מצרפת את הקישור למאמר:http://www.openu.ac.il/research_center/chais2011/download/nachmias_hardof.pdf

התמונה נלקחה מתוך האתר www.efrataghassy.com/?p=646‎

צדק חברתי!

עד אתמול לא הבנתי את המשמעות העצומה שיש לרשת חברתית "פייסבוק" ולכלי התקשורת הטכנולוגית בניהול מהפכות.
אתמול נוכחי בהפגנה בעיר מודיעין, הייתי בהלם מכוחה של הרשת החברתית-פייסבוק, הגיעו להפגנה כל כך הרבה אנשים שבאים לדרוש "צדק חברתי" והכל דרך הרשת. בתי בת השש לא הבינה איך כולם הגיעו ביחד, וכולם שרים את אותה הסיסמא ומנגנים בכלי הנגינה את אותה המנגינה. הסברתי לה את השתלשלות הענינים והיא שאלה האם המארגנים התקשרו לכולם בטלפון ואמרו להם להגיע. אמרתי לה שכיום, בלחיצת כפתור אפשר להגיע אל כולם ללא כל מאמץ. זוהי כוחה של הרשת האינטרנטית ...

השנה, שנת 2011, בוצעו לא מעט מהפכות מהפכניות לשינוי השילטון ברחבי העולם ובמיוחד באזור המזרח התיכון, לדוגמא המהפכה בשילטון בלוב או במצרים. השילטונות לא היו ערוכים לכוחה של התקשורת הטכנולוגית ולרשת החברתית פייסבוק. האזרחים במדינות השונות התקשרו אחד לשני באמצעות רשת האינטרנט, וכל אדם המקושר למספר חברים העביר מסר לעוד מספר חברים וכך ונוצרת רשת עצומה של חברים שדרשו ועודדו מהפכה. דרך הרשת ניתן להתאגד ולהפגין בעד שינוי השילטון או בעד כל שינוי אחר שרוצים בו.
גם בישראל חלה לאחרונה התעוררות והתחיל גל של מחאות חברתיות שמופצות דרך הפייסבוק. כך למעשה מתאגדים קבוצות של אנשים שרוצים למחות על מחירי הדיור, המזון, הדלק, מעונות היום ועוד. בישראל חש העם שיש צורך בשינוי חברתי והתחילו מחאה באמצעות מעבר קבוצה של תושבים בעיר תל אביב למגורים באוהלים (זאת בשל מחירי הדירות הגבוהים) וכמובן דרך הפצת המסר בפייסבוק. מיד, במשך שעות בלבד, המסר הגיע לאלפי תושבים באמצעות סוגי תקשורות טכנולוגיות שונות ונוצרה התארגנות להפגנת מחאה, אוהלים נוספים הוקמו ברחבי הארץ והמסר הגיע לכל תושבי המדינה.
משבוע לשבוע המחאה עולה מדרגה: בפייסבוק צמחו קבוצות רבות העונות לשם "צדק חברתי", שלושה רינטגונים הופצו ברשת במהרה וכל אחד יכול להורידם למכשיר הנייד שלו ולהפיצם, (ראו רינגטונים "צדק חברתי" בכתובת: http://www.nyfiction.org/archives/1568 ) המוני אתרי אינטרנט עמוסי תגובות בנושא צומחים יום יום כמו פיטריות לאחר הגשם, ומספר התושבים בהפגנות בכל עיר גדל.

כולי תקווה שלמחאה זו יהיו תוצאות טובות , ושהמחיה תהיה במדינתנו קלה יותר
לו יהי...

התנתקות!



אנו נמצאים בשלהי חופשת הקיץ. הילדים ואני נמצאים בחופשה ארוכה. זהו זמן טוב לבלות יחד כולנו: זמן איכות משותף. בזמן הפנוי הזה, החלטנו לארגן לנו חופשה משתפחתית בת שבוע למלון בארץ, בו כולנו נוכל לנוח, להנות ולבלות יחדיו. ארזנו תיקים עמוסי בגדים, נעלים, משחקים ועוד, ובראש התיק הנחתי בעדינות מירבית את המחשב וכבל הטעעינה שלו. סגרנו את התיקים ורגע לפני שיצאנו מביתנו החלטתי שאת הקופסא הדיגיטאלית,המחשב, אני משאירה בבית. אם יוצאים לחופש אז עד הסוף, מתנתקים מהכל - גם מהטכנולוגיה!
בדרך למלון נחנו, הילדים שיחקו קצת באייפון, אני כתבתי לעצמי כמה פתקיות במכשיר והתכתבתי עם חברותי דרך הפייסבוק. הכל בטלפון הנייד. הגענו למלון פרקנו את הציוד ומיד יצאנו להנות בברכה עם הילדים. בערב שמתי לב שסוללת האייפון אוטוטו מסתיימת ויש צורך בטעינה מהירה, אך את המטען, כך הסתבר, שכחנו בבית. מה עושים?
הרגשתי שכעת איבדנו כל קשר עם העולם. בלי מחשב עוד הסתדרתי אך בלי הטלפון הנייד, איך אתפקד? בלי להתבונן בתיבת הדואר האלקטרוני, בלי לראות מה חדר בפייסבוק בקורסים השונים. בלי להכנס לאתר המכללה ולבדוק מה חדש השבוע, בלי להתכתב / לדבר עם חברותי שנמצאות הי שם בבית. הרגשתי שחרב עלי עולמי, נמצאתי במשבר התנתקות טכנולוגית ולא ידעתי מה אעשה כך במשך חמישה ימים. האם ניתן לחזור אחרונה ולא להשתמש במשך זמן לא מועט בשום אמצעי טכנולוגי?
חברים, לא היה קל. כנראה שאין דרך לאחור. מי שהרגיל עצמו להיות כל הזמן בקשר עם העולם מחוץ לבית דרך האמצעים הטכנולוגים יתקשה לחזור ולתפקד בלעדיהם. חשתי כאילו בוער לי באצבעות, מן תחושת מחסור במשהו. מצד אחד הרגשתי שאני כל כולי עם משפחתי ואולי גם קצת נחת מהמרוץ אחר ההתעדכנות, אך מצד שני חשתי חוסר רב בהתעדכנות היום יומית שכל אשר קורה סביבי.
כך נראים חיינו כיום של מרבית מהאנשים בארצנו. רבים עברו לניהול הידע בחיים באמצעות הטכנולוגיה וקשה לנו לתפקד בלעדיהם ביום יום. כשהאמצעים הטכנולוגים מנותקים סביבנו אנו חשים בחוסר רב, תחושה של פספוס- מה יכולתי לעשות בזמן הזה...אורח חיינו השתנה לעומת אורח חיי הורינו.
בסופו של דבר, אם כל הקושי עלינו לדעת להציב גבולות לחיבור הטכנולוגי שלנו ולמען הסובבים אותנו לדעת לפעמים גם להתנתק!!!

תוכניות תקשוב לאומיות

במסגרת הקורס "היבטים גלובלים של התקשוב" אנו לומדים על תוכניות תקשוב לאומיות שונות מכל העולם. מעניין לראות בתוכניות שניתחנו עמיתיי ללימודים ואני, את ההבדלים בין התוכניות של כל מדינה ומדינה. מעניין היה לראות מה קורה בעולם ביחס למדינתנו. במהלך הקורס כל קבוצה ניתחה תוכנית תקשוב לאומית של אחת המדינות בעולם והתייחסה לרציונאל ולמטרות אופרטיביות ולאחר מכן ערכנו השוואה בין תוכניות תקשוב לאומיות שונות. הכל נערך מעל דפי אתר הפייסבוק.
לפני כשבוע כל משפחתי בילינו בנופש בארץ. בתי שלא כל כך מחבבת שחיה בברכה בילתה רבות בחדר הילדים במלון. שם היא הכירה שני חברים חדשים, תיירים מגרמניה. הם נולדו בגרמניה ושני הוריהם מישראל.
 באחת הפעמים שנכחתי עם בתי בחדר הילדים וחבריה הגיעו, שאלתי אותם שאלות לגבי אופי הלמידה אצלהם בבית הספר וכמובן שאלות כלליות על השימוש בתקשוב בהוראה (חשוב לציין את גיל הילדים - ילד אחד עולה לכיתה ד' וילדה שעולה לכיתה ב').
ממה שענו הילדים מסתבר שבבית ספרם שבגרמניה יש מקרן וברקו בכל כיתה, למורה מחשב נייד. המקרן פתוח במשך כל היום ומשתמשים בו בתדירות גבוהה. יש בבית הספר חדר מחשבים אחד עם כארבעים עמדות מחשב ועמדת מורה . אחת לשבוע הם נכנסים לשם לעבוד במשימות שהמורה שלחה לאתר בית הספר. יש להם ספרים ומחברות והם לומדים בעזרתם במהלך כל השנה.
בתחילה הייתי בהלם, אמרתי לעצמי שבטח הם צוחקים עלי. הרי מה שהם תיארו זו המציאות הישראלית בבית הספר. האם זה יתכן?
מיד ניגשתי למחשב וחיפשתי באתר הפייסבוק את קבוצת הלמידה אליה אני משתייכת בקורס " היבטים גלובלים של התקשוב" ובדקתי האם מישהו ניתח את התוכנית של גרמניה, ואם יש קישור לתוכנית עצמה. מצאתי מיד את המידע המבוקש ואכן מה שתיארו הילדים זה אכן מה שמתואר בתוכנית. גרמניה רק בראשית דרכה בפיתוח תחום התקשוב, הם משקיעים רבות בהכנסת האינטרנט לבתי הספר ולכן עדין אין התפתחות ממשית בתחום. אני ציפיתי שיהיה כתוב אחרת ושהילדים מפחיתים בערך התקשוב בבית הספר אך כך המציאות בשטח מציגה את הדברים. אני עדין לא מבינה איך מעצמה טכנולוגית מהעבר לא הצליחה להדביק את הפער הטכנולוגי שנוצר אצלה.

שיעור אינטרקטיבי, מהו?

במסגרת לימודי במכללה אני משתתפת בקורס ״עקרונות בפיתוח סביבות למידה״ של המרצה ד״ר אתי כוכבי. אתי משתמשת בשיעורים במצגות אינטגרטיביות שהיא מכינה בתוכנה Activinspire  וכל השיעור מתנהל בעזרת הלוח האינטרקטיבי. בעקבות השיעורים הורדתי גם את התוכנה והתחלתי להתנסות בפונקציות השונות שבה. במקביל, במסגרת הדרכתי במדע וטכנולוגיה צפיתי בחודש יוני בשלושה שיעורים מתוקשבים שבנו מורות בבתי הספר שבהדרכתי. בשלושת השיעורים בהם צפיתי למורות היה לוח אינטרקטיבי. מורה אחת השתמשה בו רק בתחילת השיעור להקרנת סרט ושתי המורות האחרות השתמשו בלוח לשם הצגת מצגת בה כל מיני סיכומים ותמונות נעים במסך או מוסתרים וצריך לגלותם. כשיצאתי מהשיעור השלישי רצה לי בראש השאלה: האם זהו שיעור מתוקשב? האם זה שנכנסה הטכנולוגיה לכיתה השיעור השתנה?
ממה שראיתי בשיעור הראשון המורה גרמה לגירוי בעזרת הסרט שהוקרן על הלוח האינטרקטיבי ואחר כך המשיכה בלמידה מסורתית, הלומדים איבדו ענין בשיעור והשתעממו מאוד. ההפניה לספר ולמחברת לאחר הקרנת הסרט איבדה את כל האפקט הרב שיצרה המורה ולא היתה אינטרקטיביות בין הקרנת הסרט להמשך מהלך השיעור. המורה יכלה להשתמש בטלויזיה ולהשיג את אותה המטרה אז למה בית הספר שילם כל כך הרבה כסף על לוח אינטרקטיבי?.
בשני השיעורים האחרים המורה השתמשה בלוח לאורך כל השיעור אך לשם הצגת מצגת המעבירה ידע ללומד. כל השיעור המורה עמדה ליד הלוח והפעילה את המצגת ומדי פעם הזמינה תלמיד לגלות מה מסתתר מתחת לתמונה או לגרור קטע לפח אשפה. המורה זימנה מעט מאוד דיונים והשיעור התנהל באיטיות רבה, התלמידים השתעממו ורעש רב נוצר בכיתה, עימו המורה היתה צריכה להתמודד. וגם פה נשאלת השאלה, למה ביה"ס שילם כל כך הרבה כסף על לוח אינטרקטיבי? המורה יכלה להציג שיעור זהה בעזרת מצגת power pont פשוטה.
אני חושבת שמורים צריכים להבין מה פרוש המושג אינטרקטיבי, אם אין קשר בין המוצג בלוח לבין מהלך השיעור ואופיו של השיעור, אין שום חדשנות. הלמידה נשארת מסורתית והלומד ממשיך להשתעמם בבית הספר.
עלינו להביא מורים לידי הבנה שהלוח לא מספיק, לא הוא זה שיעשה את ההוראה-למידה-הערכה, אלא הכל בידים של המורה.  המורה מתכנן וגורם לאינטרקטיביות ורק כאשר המורה יעשה זאת כהלכה התלמיד יוכל להנות מהשיעור ולהתחבר למורה בעזרת יישומים חדשניים שהוא מציג בלוח.