מי ומה בקבוצה?

לפני כמה חודשים התבקשתי לחשוב על נושא למחקר הקשור לתחום התקשוב. לאחר התנסותי בקבוצה סגורה בפייסבוק בקורס של ד"ר חגית מישר טל במרכז ללימודים אקדמיים "שילוב טכנולוגיות תקשוב בלמידה: היבטים בינלאומיים " בערה בתוכי המוטיבציה להתנסות בכלי עם המורים שאני מדריכה.

ביקשתי אישור לנושא מראש המגמה, ד"ר גילה קורץ, ויצאתי לדרך...

בשלב הראשון צריך לפתוח את הקבוצה בפייסבוק. לקח לי למעלה מחודש, לגייס את עצמי למשימה. אולי משום שמדובר בכלי חדש, שעד לפגישה שלי עם הקבוצה בקורס של חגית לא נגעתי בו כלל, אולי משום שחששתי מהחשיפה, לעמוד בראש הקבוצה.

את הדחיפה לפתיחת הקבוצה  קיבלתי משני מקורות:

האחד, חברתי ללימודים, שרה פיש, שהצטרפה אלי לביצוע העבודה ודחפה אותי לפתוח את הקבוצה כדי שנוכל להתקדם בעבודתנו.

השני, המורים בשטח. סיפרתי לכמה מורים שבהדרכתי על הרעיון שלי לפתוח קבוצה סגורה בפייסבוק והיו הדים חיובים מאוד.

נפתחה הקבוצה, והראשונות שצירפתי כדי להתחיל את הפעילות בה היו שרה פיש עמיתתי לעבודה ואירית כהן, המדריכה שעובדת עימי במחוז בהדרכת המורים.

עכשיו נותר רק  לצרף את המורים לקבוצה.

במסגרת ההדרכות בבית הספר ביקשתי מכל המורים לחפש את הקבוצה בפייסבוק ולבקש חברות. תוך כדי מהלך זה גיליתי שלחצי מהמורות שבהדרכתי אין כלל פייסבוק והן מתנגדות לפתוח אחד כזה. כמובן שלא רציתי להכריח אף אחת ורק מי שמעונינת בהדרכה דרך הקבוצה תשתתף. לחלק שהיו מעוניינות עזרתי לפתוח דף בפייסבוק וחלק אמרו שהתחברו בבית – הקושי שנוצר הינו חוסר רשת אלחוטית בבתי הספר כך שלא תמיד יכולנו לבצע זאת באינטרנט. לאחר שבוע- שבועיים ראיתי שלא קורה דבר ומורים לא ממהרים להצטרף לקבוצה. בעקבות מייל אישי ששלחתי לכמה מהמורות התחברו עוד כמה מורות לקבוצה. התהליך היה איטי משתיארתי לעצמי. כשחשבתי על רעיון העבודה הייתי בטוחה שבתוך שבוע אני מגייסת את כל המורות, אך לא כך הדבר ותהליך גיוס המורים לקח למעלה מחודש. כעת שרה ואני עורכות שאלון פתיחה למורה במטרה לדעת את נקודת הפתיחה שהם בעת תחילת הפעילות של הקבוצה בפייסבוק ומשם נקווה לראות רק התקדמות.

המון שאלות עולות בתחילת הדרך: האם הקבוצה הזו תצליח להתפתח מקצועית כפי שאני שואפת שיקרה?, האם המורות ישתפו פעולה עימי למרות שלא הכרחתי אותן להשתתף בקבוצה?

בעת ההשתלמות בשלומי נגשה אלי מורה מהמחוז ושאלה אותי על הקבוצה. כששאלתי אותה מהיכן היא שמעה עליה, היא סיפרה שיש לה חברה שהיא מורה למדעים והיא סיפרה לה על הקבוצה. המורה שאלה אם גם היא יכולה להצטרף וכמובן שעניתי בחיוב.

השיחה בינינו נתנה לי תחושה טובה, אני עושה משהו שמאחד את המורים למדעים באזורנו ויכול לקדם אותם.

זה גורם לי לחשוב אולי אני צריכה לשלוח בקשה לכל המורים למדעים באזרנו, כדי ליצור קבוצה סגורה שמתפתחת מקצועית יחד וכך נחליף את המיילים המטרידים.

בשאלה זו שרה ואני עדין צריכות להתחבט

אעדכן בפרטים לכל אורך התהליך

מיכל

צדק חברתי!

עד אתמול לא הבנתי את המשמעות העצומה שיש לרשת חברתית "פייסבוק" ולכלי התקשורת הטכנולוגית בניהול מהפכות.
אתמול נוכחי בהפגנה בעיר מודיעין, הייתי בהלם מכוחה של הרשת החברתית-פייסבוק, הגיעו להפגנה כל כך הרבה אנשים שבאים לדרוש "צדק חברתי" והכל דרך הרשת. בתי בת השש לא הבינה איך כולם הגיעו ביחד, וכולם שרים את אותה הסיסמא ומנגנים בכלי הנגינה את אותה המנגינה. הסברתי לה את השתלשלות הענינים והיא שאלה האם המארגנים התקשרו לכולם בטלפון ואמרו להם להגיע. אמרתי לה שכיום, בלחיצת כפתור אפשר להגיע אל כולם ללא כל מאמץ. זוהי כוחה של הרשת האינטרנטית ...

השנה, שנת 2011, בוצעו לא מעט מהפכות מהפכניות לשינוי השילטון ברחבי העולם ובמיוחד באזור המזרח התיכון, לדוגמא המהפכה בשילטון בלוב או במצרים. השילטונות לא היו ערוכים לכוחה של התקשורת הטכנולוגית ולרשת החברתית פייסבוק. האזרחים במדינות השונות התקשרו אחד לשני באמצעות רשת האינטרנט, וכל אדם המקושר למספר חברים העביר מסר לעוד מספר חברים וכך ונוצרת רשת עצומה של חברים שדרשו ועודדו מהפכה. דרך הרשת ניתן להתאגד ולהפגין בעד שינוי השילטון או בעד כל שינוי אחר שרוצים בו.
גם בישראל חלה לאחרונה התעוררות והתחיל גל של מחאות חברתיות שמופצות דרך הפייסבוק. כך למעשה מתאגדים קבוצות של אנשים שרוצים למחות על מחירי הדיור, המזון, הדלק, מעונות היום ועוד. בישראל חש העם שיש צורך בשינוי חברתי והתחילו מחאה באמצעות מעבר קבוצה של תושבים בעיר תל אביב למגורים באוהלים (זאת בשל מחירי הדירות הגבוהים) וכמובן דרך הפצת המסר בפייסבוק. מיד, במשך שעות בלבד, המסר הגיע לאלפי תושבים באמצעות סוגי תקשורות טכנולוגיות שונות ונוצרה התארגנות להפגנת מחאה, אוהלים נוספים הוקמו ברחבי הארץ והמסר הגיע לכל תושבי המדינה.
משבוע לשבוע המחאה עולה מדרגה: בפייסבוק צמחו קבוצות רבות העונות לשם "צדק חברתי", שלושה רינטגונים הופצו ברשת במהרה וכל אחד יכול להורידם למכשיר הנייד שלו ולהפיצם, (ראו רינגטונים "צדק חברתי" בכתובת: http://www.nyfiction.org/archives/1568 ) המוני אתרי אינטרנט עמוסי תגובות בנושא צומחים יום יום כמו פיטריות לאחר הגשם, ומספר התושבים בהפגנות בכל עיר גדל.

כולי תקווה שלמחאה זו יהיו תוצאות טובות , ושהמחיה תהיה במדינתנו קלה יותר
לו יהי...

התנתקות!



אנו נמצאים בשלהי חופשת הקיץ. הילדים ואני נמצאים בחופשה ארוכה. זהו זמן טוב לבלות יחד כולנו: זמן איכות משותף. בזמן הפנוי הזה, החלטנו לארגן לנו חופשה משתפחתית בת שבוע למלון בארץ, בו כולנו נוכל לנוח, להנות ולבלות יחדיו. ארזנו תיקים עמוסי בגדים, נעלים, משחקים ועוד, ובראש התיק הנחתי בעדינות מירבית את המחשב וכבל הטעעינה שלו. סגרנו את התיקים ורגע לפני שיצאנו מביתנו החלטתי שאת הקופסא הדיגיטאלית,המחשב, אני משאירה בבית. אם יוצאים לחופש אז עד הסוף, מתנתקים מהכל - גם מהטכנולוגיה!
בדרך למלון נחנו, הילדים שיחקו קצת באייפון, אני כתבתי לעצמי כמה פתקיות במכשיר והתכתבתי עם חברותי דרך הפייסבוק. הכל בטלפון הנייד. הגענו למלון פרקנו את הציוד ומיד יצאנו להנות בברכה עם הילדים. בערב שמתי לב שסוללת האייפון אוטוטו מסתיימת ויש צורך בטעינה מהירה, אך את המטען, כך הסתבר, שכחנו בבית. מה עושים?
הרגשתי שכעת איבדנו כל קשר עם העולם. בלי מחשב עוד הסתדרתי אך בלי הטלפון הנייד, איך אתפקד? בלי להתבונן בתיבת הדואר האלקטרוני, בלי לראות מה חדר בפייסבוק בקורסים השונים. בלי להכנס לאתר המכללה ולבדוק מה חדש השבוע, בלי להתכתב / לדבר עם חברותי שנמצאות הי שם בבית. הרגשתי שחרב עלי עולמי, נמצאתי במשבר התנתקות טכנולוגית ולא ידעתי מה אעשה כך במשך חמישה ימים. האם ניתן לחזור אחרונה ולא להשתמש במשך זמן לא מועט בשום אמצעי טכנולוגי?
חברים, לא היה קל. כנראה שאין דרך לאחור. מי שהרגיל עצמו להיות כל הזמן בקשר עם העולם מחוץ לבית דרך האמצעים הטכנולוגים יתקשה לחזור ולתפקד בלעדיהם. חשתי כאילו בוער לי באצבעות, מן תחושת מחסור במשהו. מצד אחד הרגשתי שאני כל כולי עם משפחתי ואולי גם קצת נחת מהמרוץ אחר ההתעדכנות, אך מצד שני חשתי חוסר רב בהתעדכנות היום יומית שכל אשר קורה סביבי.
כך נראים חיינו כיום של מרבית מהאנשים בארצנו. רבים עברו לניהול הידע בחיים באמצעות הטכנולוגיה וקשה לנו לתפקד בלעדיהם ביום יום. כשהאמצעים הטכנולוגים מנותקים סביבנו אנו חשים בחוסר רב, תחושה של פספוס- מה יכולתי לעשות בזמן הזה...אורח חיינו השתנה לעומת אורח חיי הורינו.
בסופו של דבר, אם כל הקושי עלינו לדעת להציב גבולות לחיבור הטכנולוגי שלנו ולמען הסובבים אותנו לדעת לפעמים גם להתנתק!!!

לכמה קבוצות אפשר להשתייך???

מה זה קבוצה בפייסבוק?
אם הייתם שואלים אותי לפני שנה לא הייתי יודעת מה לענות. היום אני כבר מומחית לנושא. שימו לב איך הפכתי ממשתמשת באתר אחת לחודשיים - שלושה, לאחת שחברה בחמש קבוצות ומשתמשת יום יומית.

כשהתחברתי לפייסבוק כחברה נכנסתי לאתר אולי פעם בשנה. לא פעם ולא פעמיים שיניתי את הסיסמא בגלל שלא זכרתי אותה. לפני ככמה חודשים שלחו לי בקשת הצטרפות לקבוצה של בוגרי גימנסיה גן נחום. מסתבר שיש רבים מבוגרי ביהס התיכון בו למדתי ששמרו על קשר טוב אחד עם השני והם פתחו קבוצה במטרה לאתר את החברים הישנים ולהזמין את כולם למסיבת מחזור. בתחילה זה היה מאוד נחמד לראות שוב את כולם בתמונות עם משפחותיהם ואפילו מצאתי כמה חברות ישנות וחידשנו את הקשר בזכות זה, אך בהמשך זה נהיה שיחות חולין משעממות והפסקתי להיכנס לפייסבוק.
בתחילת הסמסטר השני ללימודים הצטרפתי לקבוצת הלומדים בפייסבוק שמטרתה הינה העברת חומרים ושיחות בינינו הסטודנטים. אמנם הצטרפתי כחברה בקבוצה אך פעילותי לא היתה ענפה בה כל כך, בקושי הייתי נכנסת אליה ואל האתר פייסבוק בכלל.
בסמסטר ג' התבקשתי להשתייך לקבוצה נוספת במסגרת קורס "היבטים גלובלים של התקשוב" על ידי המרצה ד"ר מישר טל חגית וכך עשיתי. זו פעם ראשונה, מאז התחברותי לקבוצה, שאני נכנסת לפייסבוק מדי שבוע כדי לבדוק אם יש הודעות המרצה, לכתוב תגובה לדבר מה או לשלוח עבודה דרך הפייסבוק. הפייסבוק הפך להיות בשבילי משהו אחר. הוא חלק מהלמידה בקורס. אני מרגישה שאני חייבת להכנס מדי יום לראות מה חדש בקבוצה.
לאחר שבוע קיבלתי מייל להצטרף לקבוצה נוספת בפייסבוק, קבוצה של הורים שמתכנסת לשם מאבק נגד העיריה. לקראת שנה"ל הקרבה העיריה החליטה להזין בביה"ס אחד את תלמידי כיתות א' ותלמידי כיתות ז' והורים רבים טוענים שאין קשר בין הגילאים והפער עצום ויהיו לכך השלכות ועל כן הם יוצאים למאבק. את המייל קיבלתי בעשר בלילה והצטרפתי לקבוצה רק בבוקר. לקח לי זמן לחשוב אם אני רוצה להיות חלק ממנה. בבוקר היו חברים בקבוצה כבר 75 חברים. הייתי בהלם בבוקר איך כל כך מהר הצטרפו כל כך הרבה חברים וזה גרם לי לחשוב על כוחו של הפייסבוק.
מאחר וילדיי עולים לכיתה א' (ראה פוסט שלום כיתה א') היה חשוב לי להתעדכן ולדעת כיצד מתקיים המאבק ולכן הצטרפתי גם לקבוצה זו. אני חושבת שכל המהפכות בארצות ערב בעקבות השימוש בפייסבוק פתחו בפנינו מקום משותף, בו נוכחים הרבה חברים, שיכולים להתאגד במהרה ולצאת למאבק. בשל חשיבות הנושא אני מוצאת את עצמי מדי יום נכנסת גם לקבוצה הזו ובודקת מה התחדש בה.
ביום למחרת התבקשתי בלימודים להצטרף לעוד קבוצה. במסגרת הקורס "עקרונות בפיתוח סביבות למידה" עלינו לפתח פעילויות אינטרטקיביות וכדי שנוכל לשתף את כל הסטודנטים בעבודותינו נוכל לעלותן דרך הפייסבוק. בינתיים עד שהעבודות יהיו מוכנות הקבוצה משתמשת בפייסבוק לשאילת שאלות את המרצה, ד"ר אתי כוכבי. כך שגם בקבוצה זו יש המון עידכונים מדי שבוע וכדאי לי להכינס מאחר ואני לומדת גם משאלות של אחרים. אם בעבר עשינו זאת דרך הפורום עכשו ניתן לראות את תשובות המרצה ושאלות הלומדים בקבוצה הסגורה בפייסבוק.
כעבוד כמה ימים כתבה לי חברה טובה במייל  שהיא פתחה קבוצה סגורה בפייסבוק לכמה חברות טובות שלנו ואם ארצה להצטרף. מיד זינקתי לטלפון והתקשרתי אליה. שאלתי אותה אם גם דרך המחשב נספר אחת לשניה את סיפורינו ונשתף בחוויותינו. תשובתה היתה "מה זה משנה גם ככה אנחנו מספרות את החוויות לכל אחת בנפרד עשר פעמים כך נעשה זו פעםם אחת וכולן יגיבו". חשבתי על זה רגע ואמרתי למה לא? הרי הפייסבוק זוהי רשת חברתית לא, בואי נשתמש בא למטרה זו. הצטרפתי גם לקבוצה הזו.
וכך הפכתי במשך שלושה שבועות לחברה בחמש קבוצות, שלוש מהן חברתיות ושתים לימודיות. ההבדלים בין הקבוצות נראות יפה לעין במלל ובניסוח. ההצטרפות לקבוצות נתן לי משמעות לכניסה לפייסבוק וכמעט מדי יום אני נכנסת לשם לבדוק הודעות. הפכתי למשתמשת קבועה ולא להאמין איך זה קרה במהרה.
מעניין אותי מאוד לבדוק האם גם תלמידינו הצעירים מסוגלים לעשות אבחנה בין פייסבוק לימודי לפייסבוק חברתי, ואיך יגיבו הורי התלמידים לכך שיש שיעורי בית בפייסבוק או עבודה להגיש דרך פייסבוק.

שלום כיתה א'

השבוע ילדיי סיימו את גן החובה ורשמתי אותם לכיתה א'.
לפני כשבועיים, בהתרגשות עצומה, התיישבתי עם ילדיי מול מסך המחשב וביצעתי רישום לכיתה א'.
בעזרת הטכנולוגיה מבצעים כיום משימות שבעבר עשו באגף החינוך העירוני וכך אפשר לחסוך בכוח אדם.
הרישום מתבצע במהרה ומקבלים תשובות לאחר כמה שבועות לכתובת המייל הפרטית.
מדובר בשימוש בטכנולוגיה להודעה כה חשובה ואישית.
עד היום אני זוכרת את אימי מראה לי את המכתב שקיבלתי בדואר מהעיריה שהתקבלתי לכיתה א', בבית ספר ממלכתי "הדרים" בראשון לציון. אני זוכרת את ההתרגשות בסיטואציה עד היום, איך המכתב נראה אני לא זוכרת, אך אמי שמרה לי אותו והיום הוא חלק מאלבום התמונות שלי מתקופת ילדותי.
ילדיי לא קיבלו מכתב בדואר, אלא מסמך רשמי שהם רשומים לבית הספר הצומח בשכונת מגורינו.
יש לציין שלא חשתי שום התלהבות באותו הרגע שפתחתי את המייל וראיתי את תשובת העיריה.  קראתי לילדי לראות את המסמך שקיבלתי במחשב,זה העלה חיוך אצל ביתי ובני רק אמר: "בסדר".
הדפסתי למזכרת את המסמכים והכנסתי אותם לאלבום התמונות, אך זה גרם לי לחשוב האם זה שכל עולמנו הפך לדיגטאלי גרם לכך שהרבה מהזכרונות שהיו לנו ולהורינו בעבר נעלמו?
כל ההודעות החשובות שקיבלנו בעבר בדואר, כמו לדוגמא המכתב הראשון המודיע על קבלתנו לגן החובה, לכיתה א', למגמות שרצינו בתיכון, לצו הראשון, לאוניברסיטה, הזמנה לחתונה, ברית/ה או בר מצווה, נעשות במקרים רבים כיום דרך רשת האינטרנט.
למה זה גורם אצלנו?, האם התחושות שאנו חשים שמקבלים מייל שהתקבלנו ללהקה צבאית תהיה זהה אם נקבל את אותה ההודעה בדואר, בתוך מעטפה סגורה שעלינו לפתוח?
לדעתי, קבלת מעטפה סגורה עם הודעה מרגשת, לה חיכיתי לא מעט זמן, הינה חלק בלתי נפרד מהזיכרון של אותו אירוע והיא מלווה ברגשות רבים. הקלות של השימוש ברשת האינטרנט במקרים שציינתי, גורמת לאירוע לאבד מהרגש ומהזכרון המלווים לו.
לפני כמה שבועות הופיעה לי בפייסבוק הודעה על בריתה של קרובת משפחה קרובה. בהודעה תיארו פרטים על התינוקת הרכה שנולדה ושיחגגו לה בריתה בתאריך כלשהו וציינו את מקום האירוע. כשראיתי הודעה זו לא האמנתי למראה עיני, הרי זהו רגע כה חשוב ולא טרחו להודיע לנו בשיחת טלפון על הלידה, שלום האם, ופרטים על האירוע. בתחילה חשתי כעס רב אך הבנתי שזהו כנראה עולמנו כיום, הכל דיגיטאלי ברשת האינטרנט וכנראה שאני קצת מיושנת, אך חסר לי הרגש שמלווה בהודעה על אירוע מרגש כל כך, כמו בימים ההם...
אשמח לשמוע את תגובת הקוראים פוסט זה בענין.

"מי מכיר פייסבוק"???

בשבת האחרונה הייתי עם ילדיי במסיבת יום הולדת לילד מהגן החוגג יום הולדת שש. במסיבה היה קוסם שהפעיל את הילדים. אחד הקסמים שהוא הציג לילדים בני החמש- שש, היה קשור לספר עם ציורים שנעלמים. הקוסם רצה להסביר לילדים מהו ספר באופן מעניין אז הוא שאל אותם:
"מי מכיר פייסבוק"?, ובאותו הרגע בערך 25 ילדים צרחו "אני" והצביעו. המטרה היתה להסביר להם שבוק- זהו ספר ....
למה אני מספרת לכם את כל זה אתם בטח שואלים את עצמכם...
אני נשארתי בסיטואציה הזו עוד כמה רגעים. הקוסם כבר המשיך לקסם הבא, הילדים המשיכו לצחוק ולהנות ואני נשארתי עדין המומה. שאלתי את עצמי מאיפה הם באמת מכירים פייסבוק. הם בני 5-6 בסך הכל. לרוב אני בקשר עם תלמידים בגילאי 11-12 וזה נראה לי הגיוני שהם יכירו את הפייסבוק, אך ילדים בני 5-6, זוהי הפתעה! מאוד סיקרנה אותי השאלה והחלטתי לבדוק בקרב הילדים מאיפה הם מכירים את הפייסבוק.
עברתי בין עשרה ילדים לערך ושאלתי אותם את השאלה. התשובות היו מגוונות- לאמא/אבא שלי יש פייסבוק, לאחי/אחותי הגדולים יש פייסבוק, ראיתי את התמונות שלי שם, הגננת מהצהרון מצלמת אותנו ומראה לנו תמונות בפייסבוק...


לאחר הסקר הקטן שערכתי, הבנתי שאכן אנחנו במהפכה דיגיטאלית. הבנתי שמה שנאמר כל הזמן בלימודי המגמה במכללה אכן מתרחש. הילדים נולדים לתוך העולם הטכנולוגי המתקדם והם שואבים את כל המידע שאפשר בנושאים הטכנולוגים. הילדים הצעירים רוכשים ידע טכנולוגי מסביבתם הקרובה והם מיד מתעניינים "ונשאבים" לעולם הדיגיטאלי.  להבדיל מהילדים, המבוגרים בחברה צריכים להכיר וללמוד את העולם הדיגיטאלי מאחר ולא נולדו לעולם זה. חלקם לעיתים נרתעים ולעיתים מאוד מתעניינים להכיר את העולם הדיגיטאלי. לכן בחברה לנו יש פער בין עולם הידע של הילדים לעולם הידע של המבוגרים.
בחינוך נושא זה בא לידי ביטוי בתוך בתי הספר - התלמידים מגן החובה כפי שהראתי לכם מאוד מחוברים לעולם הדיגיטאלי ולא חוששים ממנו ואילו המורים חלקם נרתמו מיד למשימת ההכרות והלמידה עם העולם הטכנולוגי וחלקם נבהלו וחוששים ממנו מאוד וכך נוצר" פער דיגיטאלי". כיום שמהפכת התקשוב כבר כאן אי אפשר להיבהל ולברוח, אנחנו צריכים לסייע למורים לצמצם את הפער הדיגיטאלי בינם לבין תלמידיהם ולקדם את החינוך להוראה הבנייתית, מעניינת ומסקרנת בעזרת העולם הדיגיטאלי.
איך עושים זאת? זאת השאלה?
אני מציעה לכל מורה להתנסות וללמוד להנות מהכלים הדיגיטאלים, לראות את הרווח של התלמידים בשיעור מקוון. המורה צריך להחזיר לכיתה את הסקרנות, ההנאה והחוויה שבשנים האחרונות נעלמה מהכיתה. מורה שהשתמש בכלים דיגיטאלי להערכתי תלמידיו יעריכו אותו ויהנו ללמוד עימו.
ולעניינינו הפייסבוק, מי מכיר?
חשוב לדעתי שלא רק ילדים בני 5-6 יכירו אלא גם המורים. אפשר להשתמש בכלי ללמידה ולהיות שותפים עם התלמידים בפייסבוק לשם תהליכי הוראה- למידה בלבד. המורה צריך להגדיר ללומדיו את המטרות של השימוש בכלי מולו. כדאי שהמורים התנסו וילמדו את הפוטנציאל של הכלי, לא להתחיל בחשש, אלא להתנסות ולהנות.
בהצלחה