ספר, זה כל הסיפור!!!

לפני כשנה הוזמנתי לפגישה בהוצאת הספרים "רכס". בפגישה נכח מנכ"ל רכס ויועצת מדעית בתחום המדעים, שאני באופן אישי מאוד מעריכה, ד"ר מיקי דביר. בפגישה הוצעה לי הצעה מעניינת: לכתוב ספר שאלות בתחום המדע והטכנולוגיה לתלמידי שכבת ה', שיהווה חזרה למבחן המיצ"ב. על השאלות להיות יצירתיות, מעניינות, לא שיגרתיות, וכאשר הלומדים יענו עליהן, הם יפתחו מיומנויות חשיבה שונות.

חשבתי לא מעט על ההצעה להצטרף לצוות הכתיבה של רכס, החלטתי שיש לי הזדמנות לנסות משהו חדש שטרם התנסתי בו, סוג של אתגר, והסכמתי להצעה. גם לד"ר גילה קורץ יש חלק בהסכמתי לכתיבת הספר, במהלך הקורס "תקשוב ולמידה" אותו היא לימדה, היא סיפרה לנו לא מעט על עריכת הספר שלה ושל פרופ' דוד חן, ועל כתיבת מאמרים בו, עוד היא סיפרה כמה עבודה כרוכה סביב עניין זה וכמה אתגר וסיפוק יש בכך.

עם קבלת ההחלטה להצטרף לצוות הכותבים ברכס, אחת השאלות שמיד שאלתי בפגישה עם יחידת ההפקה והיועצת המדעית הינה: באיזה פורמט יופץ הספר ללומדים– דיגיטאלי או ספרותי. לא מעט ניסיתי לשכנע את הגורמים הקשורים בהפקה בחברת רכס שיש פלוס אדיר לשימוש בפורמט דיגיטאלי, רציתי להוסיף שאלות לספר הנשענות על תופעות טבע שלומדים יוכלו לצפות בהם בעזרת קישור לסרטוני יו טיוב או לכל אתר אחר, אך התשובה היתה שלילית. להערכתי, בארץ עדין חוששים בהוצאות הספרים מפרסום ספרים דיגיטאליים, בעוד שבארצות שונות בעולם זה חלק משגרת הלימודים ואפרט בעניין בהמשך.

הספר שהתבקשתי לכתוב הוא אינו עוד ספר לימוד או אסופת מאמרים/ טקסטים אלא ספר שמטרתו לחזור עם הלומדים למבחן המיצ"ב. מבחן המיצ"ב במדעים מסכם נושאים הנלמדים במדעים במשך שלוש שנים ומדובר במידע רב שעל הלומדים להבין וליישם.  לכן עבודת הכתיבה הינה משימה רצינית, עליך להיות יצירתי, אותנטי, לחדש, לעניין את הלומדים ולהתחבר לעולמם, לא רציתי לגרום להם להשתעמם בקריאת השאלות, אלא לתת להם זיק שיגרום לחשיבה וחיפוש, גילוי התשובה. לא ויתרתי והחלטתי לשלב בספר סרטוני יו טיוב למרות שהוא יודפס ללומדים בגרסת נייר. שביקשתי אישור מההפקה הם אמרו שפשוט צריך לכתוב בספר את כתובת הסרטון וכך זה יודפס. הם בדקו גם את עניין זכויות היוצרים ונתנו לי תשובה חיובית להמשך הכתיבה. התיישבתי לכתוב, למעשה לא ממש התיישבתי. ניצלתי כל רגע פנוי בחיי היום יום שלי לקשר תופעות מדעיות לחשיבה על שאלה וכך יש שאלות שנכתבו בפארק השעשועים, בדרך לחופשה באילת, בבילוי בברכה, בסיור עם תלמידים לגבעה הסמוכה לביתנו וכדומה. הספר מחולק לחמישה פרקים, לפי נושאי המיצ"ב, בסיום כל פרק שלחתי אותו במייל ליועצת המדעים של רכס והיא בדקה את תוקף השאלות מדעים והחזירה תיקונים ובמקביל נשלח כל פרק ליועצת הלשונית ולגרפיקאית והכל חוזר אלי. בתחילת התהליך התפלאתי איך הכל נעשה במייל ללא פגישה עם אף גורם, אך מהר מאוד הבנתי שזה הרבה יותר נוח וחוסר המון זמן. במקביל ערכתי גם את הספר למורה הכולל תשובות מדעיות לכל שאלה, זאת מאחר שהמון מורים למדעים אינם מורים מקצועיים ועל מנת שגם אלו ילמדו את הנושאים באופן מקצועי יש למקד אותם כמה שאפשר.

לאחר כתיבה, הגהה ועריכה בערך כשנה הסתיימה הכתיבה. שכתבתי מילות פתיחה לספר המורה הרגשתי תחושת החמצה. נכון שהצלחתי להכניס שאלות התלויות בצפייה בסרטוני יו טיוב אך הם כתובים בתוך ספר, ספר עשוי דפים מנייר, לא הרגשתי שזה מספיק. במהלך אותו שבוע, במסגרת לימודיי הכרתי על ידי פרופ' מיקי רונן מחולל המאפשר להעביר מידע באמצעות קוד QR  בקורס " שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים". באמצעות אפליקציה שניתנת להורדה במכשיר הטלפון החכם, הלומדים יכולים לצפות במידע שאליהם המורה מכוון אותם וללמוד באמצעותו. ביום לאחר לימודי, מיד יצרתי קשר עם מחלקת ההפקה ברכס ובדקתי את האפשרות לבצע תוספת של קוד QR  לצד סרטוני היו טיוב בעקבותיהם נכתבו שאלות. כך הלומדים יוכלו לצפות בסרטונים באופן דיגיטאלי במכשיר הסמארטפון (אם קיים ברשותם, ברשות הוריהם או ברשות מורתם) במהרה ולאחר מכן יכתבו תשובותיהם בספר. בחברת הוצאת הספרים התלהבו מהרעיון, זו הפעם הראשונה שהם מוציאים ספר עם קוד דיגיטאלי שחושף את הלומד למידע. ואכן ימים ספורים לפני הוצאת הספר לבית הדפוס הכניסו קוד QR  לכל השאלות בהן מצורף סרטון יו טיוב.

 בימים אלו הספר משווק ומופץ ואני מאוד מתרגשת, כשהעותק הראשון הגיע אלי השבוע הייתי בעננים, ממש גאה בעצמי על כוח הרצון והצלחתי למשימה. כעת מחכה לתגובות המורים בשטח על איכותו וידידותו ללומד ולמורה. לצערי, בשל תפקידי במשרד החינוך, מדריכה, איני יכולה להיחשף בספר בשמי האמיתי. אני מניחה שכל מי שמכיר אותי באופן אישי ידע שאני היא זו שמסתתרת מאחורי כתיבת הספר.

בעוד אני כותבת שורות אלו, כותבת חברתי ללימודים, אורנית פרידמן, פוסט שמתאר פיתוח חדשני מבית אפל למטרות חינוך באמצעות מכשיר האייפד. אורנית תיארה בפוסט שכתבה את שתי אפליקציות החדשות Ibook שפיתחו באפל ואותן ניתן בקלות להוריד למכשיר האייפד: האחת, בעזרתה יוכלו תלמידים לרכוש ספרי לימוד דיגיטליים, צבעוניים ואינטראקטיביים הכוללים גלריית תמונות, סרטוני וידאו, אנימציות, אובייקטים תלת מימד ומבחנים אינטראקטיביים. הלומד יוכל לדפדף בין הדפים ולקרוא בהנאה את הכתוב לאורך הספר או לרוחבו, להגדיל את העמוד או להקטינו ובלחיצת כפתור להוסיף הערות. והשנייה, אפליקציה לכתיבת ספרים ומכירתם ישירות דרך האפליקציה iBooks Author . האפליקציה תאפשר לכתוב  ולעצב ספרים אינטראקטיביים ועשירים במדיה. על הפיתוחים הללו ניתן לקרוא בכתבה הבאה מתוך עיתון כלכליסט:  http://www.calcalist.co.il/internet/articles/0,7340,L-3559349,00.html

שני חידושים אלו בהחלט יכולים לשדרג את מערכת החינוך בארץ ובעולם ואת כל תהליך כתיבת הספר שתיארתי כאן לפני. הספרים שיפתחו באמצעות אפיקציות אלו יהיו הרבה יותר מעניינים, ייחודיים, אינטרקטיבים ועשירים. אני בטוחה שייקח זמן עד שבארץ יחלחל פיתוח זה לבתי הספר, אך אחרי כתיבת ספר בגרסת נייר, אני אשמח להתנסות בפיתוח ספר אינטראקטיבי ומרתק ללומדים. מקווה אני שילדיי ילמדו באמצעות ספרים מסוג זה, ובמקום לסחוב כל בוקר תיק עמוס על הגב, הם יאחזו בתיק צד ובו אייפד בלבד,

ימים יגידו...

לאן מתקדמת מערכת החינוך בישראל???

משרד החינוך הינו גוף ריכוזי שעבר לא מעט טלטלות במרוצת השנים מאז קום המדינה. בהסתכלות על מערכת החינוך במבט על מציג פרופ' עמי וולנסקי במאמרו "מערכת החינוך של ישראל", את האתגרים עימם המערכת צריכה עוד להתמודד. אציג בפוסט זה את האתגרים שהציג פרופ' וולנסקי במאמרו ואתייחס אל כל אתגר בעקבות עבודתי בשטח ושיחות עם מורים ומנהלים. האתגרים שהוצגו במאמר הם כדלקמן:

א. ביקוש למקצוע ההוראה. בארצנו , להבדיל מפינלנד עליה כתבתי כבר בעבר, מעמד המורה נמוך מאוד. שכר ציבור המורים נחשב לנמוך במשק. עבודת ההוראה נעשית מורכבת מדי שנה-  אלו גורמים לכך שמכללות ההוראה אינן מלאות כפי שהיו בעבר וכפי שהן ברבות ממדינות העולם. מדי שנה פונים אלי מנהלים רבים שאעזור להם במציאת מורים מקצועיים להוראת המדעים בעלי תעודת הוראה. כשאני יוצרת קשר עם מכללות ההוראה יש מעט מאוד סטודנטים להוראה במסלול מדע וטכנולוגיה.  לדעתי, עד שלא יהיה אמון מלא במורים מצד גורמים שונים ממשרד החינוך (לדוגמת הפיקוח), מנהלים והורים, לא התגייסו מורים איכותיים לטובת המערכת.

ב. סטנדרטיזציה מצד אחד ומנגד הבניית ידע – מצד אחד מבקשים ממורים להוביל לומדים להישגיים גבוהים, לעמוד בסטנדרטים שנכתבו בכל תחום תוכן ,ומצד שני דורשים הבניית ידע, כיצד אפשר לעשות זאת בכל כך מעט שעות הוראה. אי אפשר לתת למורים להילחץ ממכבש ההישגים שהמשרד דורש וגם לדרוש התאמה לשונות, הבניית ידע ועוד המון מושגים יפים. זה בלתי אפשרי ואני רואה זאת אצל המורים למדעים בשטח שכבר לא נהנים מלמד את תחום התוכן כשהם נדרשים רק להכין את לומדים למיצ"ב. השבוע פורסמה בעיתון the marker  כתבה מאת נעמי דרום, המתארת את שני בתי ספר בארץ שמצליחים "לעשות בית ספר למשרד החינוך". בתי ספר המתוארים בכתבה:  מבואות הנגב שבקיבוץ שובל ובית ספר גבעת גונן בעיר ירושלים, מוכיחים שעם מספיק אומץ, עקשנות ויצירתיות. בבתי ספר אלו שמים דגש על חוויה, יצירתיות, הנאה וחקר הנלמד, ובאופן זה מבנים הלומדים את הידע. המורים מקדישים שעות בכתיבת תוכניות לימודים ייחודיות ומבחנים הם לא חלק מתוכנית הלמידה, אלא עבודות יצירתיות שבודקות "ביצועיי הבנה. לכאורה, הכול נראה טוב ויפה אך גם בארץ גם בתי ספר נסיוניים עדיין צריכים להגיש לומדים לבחינות הבגרות. מערכת החינוך בארץ מותירה לימודים חדשניים ויצירתיים אך לא מותירה ללומד שלומד את רוב שנותיו בבית ספר מסוג זה להיבחן בבחינות בגרות באותו האופן. http://www.themarker.com/markerweek/1.1620977

ג. תוכנית הלימודים – תוכניות הלימודים שמוכתבות על ידי המשרד לא מותאמות לכלל האוכלוסייה, אנו רואים זאת היטב במספר הלומדים הניגשים לבחינות הבגרות (רק 50 אחוז מהאוכלוסיה). פרופ' וולנסקי טוען במאמרו שרק כאשר תינתן בחירה וגיוון רחב במבנה תכנית הלימודים יחול שינוי. לדעתי, כאשר יהיה שינוי שיספק שוויון הזדמנויות לכל הלומדים, בכל גיל, נראה בארץ הצלחה מרובה ואחוז הנבחנים בבחינות הבגרות יעלה.

ד. המגזר החרדי – כותב המאמר מתייחס לפלח אוכלוסייה זו מאחר ורוב לימודיהם מוקדשים ללימודי קודש ולא ללימודי חול בסיסים, מה שמשפיע על שוק העבודה בישראל. אני חושבת שהבעיה באתגר זה היא הרבה יותר מורכבת שכן כבר בקרב תלמידי היסודי ניתן לראות דרישה מצד החמ"ד להקדיש שעות הוראה רבות ללימודי קודש ופחות שעות לימודי מקצועות הליבה, מאלו הניתנות בחינוך הממלכתי. מה שגורם לפתיחת פערים בין לומדים בחינוך הממלכתי ללומדים בממלכתי דתי. בעיה זו גורמת לתסכול גם בקרב המורים, התלמידים והוריהם שכן כולם נבחנים על אותן הבחינות בסופו של דבר (מיצ"ב, פיזה, בחינות בגרות). גם הורי התלמידים מצאו לנכון להתערב בסוגיה ופנו לא אחת לגורמים במשרד החינוך בנידון. הבעיה בשטח  כביכול מטופלת בדרגים גבוהים במשרד אך אין שום שינוי כבר כשלוש שנים ואני חשה את תסכולם של המורים אותם אני מדריכה שלומדיהם מגיעים להישגיים נמוכים בשל מיעוט שעות הוראה.

ה.  תקציב החינוך – מדי שנה עולת שאלת התקציב. במדינתנו רוב תקציב המדינה מוקדש לביטחון והתקציב לחינוך קטן משנה לשנה. בשיעור בו נכחתי בלימודי השבוע ציין פרופ' דוד חן שלמדינת ישראל תקציב חינוך בין הגבוהים בעולם ועל כן הבעיה היא אי ניצול נכון של התקציב. לדעתי, התקציב שניתן אינו מחולק באופן כזה שיאפשר מענה לכל האתגרים שציינתי לעיל, יש עוד המון חשיבה לעשות בנידון. חשיבה מצד גורמים מומחים בתחום החינוך ולא חשיבה מצד פוליטיקאים שניסיונם והיכרותם עם המערכת, בעיותיה והאתגרים העומדים בפניה, לא רב.

לסיכום, למערכת החינוך בישראל אתגרים להתמודדות רבים והם הולכים ומתרבים. אנחנו היום נמצאים בפתחה של שנת 2012, האתגרים שצוינו במאמר עדין לא טופלו כפי שאנו המורים בשטח היינו רוצים שיטופלו. אני כמורה, מדריכה ואמא לשלושה ילדים במערכת, הייתי מאוד שמחה אם אתגרים אלו יהיו מטופלים בהקדם האפשרי .

שינוי, זוהי מילת המפתח,

מקווה שיגיע במהרה!

מקורות: 

 http://www.themarker.com/markerweek/1.1620977

וולנסקי, ע' (2010). מערכת החינוך של ישראל מתוך פאוור ק. (עורך) אינציקלופדיה בין-לאומית לחינוך, אלסוייר, אוקספורד 

יציאה מהקופסא...

במהלך הסמסטר האחרון ללימודי, לא מעט משוחחים עימנו בקורסים השונים על חשיבות פיתוח חשיבה יצירתית אצל לומדים. פרופ' דוד חן מתייחס למושג חשיבה יצירתית לא מעט, לטענתו מערכת החינוך נכשלה ורוב לומדיה אינם מצליחים להגיע למטרה שסומנה על ידי החברה ואלו מבחני הבגרות. עוד הוא אומר שלכשלון המערכת כמה סיבות והעיקרית היא שהמערכת מתעלמת ממהות האדם, מהשונות, מהתורשה והיא תופסת את האדם באופן מכאני. בהקשר הזה מדבר חן גם על יצירתיות. לא כל הילדים דומים, לא כולם זהים ואי אפשר לדרוש מכולם להגיע לאותם הסטנדרטים. 
גם פרופסור עמי וולנסקי שמתאר בשיעוריו רפורמות שונות בחינוך מציג עד כמה במסגרת הרפורומות בגל השני, אין מקום ליצירתיות לא בקרב הלומד ולא בקרב המורים, יש סטנדרטים וכולם אליהם כפופים.
ואני שואלת את עצמי ,כשזו מערכת החינוך בא אני עובדת, איך המורים למדעים יכולים לקדם ולפתח את לומדינו בתחום התוכן, איך אפשר במסגרת כה מצומצמת של שעות כשמבחן המיצ"ב נושק בעורפנו לראות ללומדים את ההנאה, הסקרנות והפליאה שבמדע?
את שאלה זו שואלות גם המורות שבהדרכתי, מהן ביקשתי להתנסות בהוראה מפורשת של חקר במדעים. ליבת לימודי המדע זהו החקר המדעי. בנושא זה נכתבו כבר מספר רשומות והבעתי את חשיבות הנושא להוראת המדעים. המורות טוענות שיש להן מעט שעות, המון "חומר" ללמד ולהכין את הלומדים למבחן המיצ"ב, אז למה אני מכריחה אותן להתנסות בחקר.
הסברתי למורות את חשיבות החקר בהוראת המדעים וביקשתי מהן שאם זו מעמסה שיתנסו עם מספר תלמידים מצומצם בתחילה. כדי לחזק את חשיבות החקר הצגתי בפניהן את הסרטון הבא:

בסרטון מתאר נער בן 13, איידן דוויר, מלונג איילנד את החקר שערך: 
בגיל 11 איידן נסע עם משפחתו לטייל בהרי הקטסקיל. איידן התבונן בענפים הערומים והבחין שהם דומים. הוריו עודדו אותו לחקור נושא זה והוא גילה שמבנה הענפים נקבע על ידי רצף מספרי הנקרא "סדרת פיבונאצ'י". באותו הזמן רצו הוריו של איידן להתקין בביתם לוחות סולאריים אך חצרם היתה קטנה והגג לא התאים, אך היה מקום לעץ. והילד שיער שאם יחקה את עיצוב הענפים בעץ בעזרת "סדרת פיבונאצי" עם פאנלים סולאריים שיקלטו את אור השמש, הוא יצליח לספק חשמל לביתו בצורה יעילה יותר. הנער בן ה13 הסעיר את העולם בהמצאתו והוכיח את עליונות חוקי הטבע על האדם. בעקבות פרסום תגליתו אנשים זרים מכל העולם דנו באינטלגנציה של איידן ויכולותיו. איידן כבר הוזמן לשאת את דבריו בכנסים רבים. איידן אומר בסוף הסרטון שהוא לא מוותר וימשיך לחקור את הנושא עד שיגיע לתשובה הרצויה.
אפשר לקרוא כתבה על איידן דוויר והמצאתו גם בעיתון themarker.


המורות הגיבו לסרטון באופן חיובי מאוד והבינו שילדים אינם לוח חלק, הם בעלי יוזמה, תושייה ומלאי יצירתיות וחשוב לפתח אצל הלומדים את החשיבה היצירתית: שאילת שאלות חקר, ניסוח השערת מחקר, ניסוח השערות, תכנון מהלך חקר, ביצועו והסקת מסקנות. 
בסוף המפגש הצגתי למורות את "הפרדיגמה החדשה לחינוך", אליה נחשפתי בעקבות קריאת המאמר  "חזון חדש של בתי ספר בניהול עצמי: גלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית", של יין צ'אנג צ'נג, אותו התבקשתי לקרוא לשיעור של פרופסור עמי וולנסקי. הפרדיגמה החדשה לחינוך הינה פרדיגמה משולשת, השונה לחלוטין מעקרונות הפרדיגמה המסורתית. הפרדיגמה החדשה מדגישה את "פיתוח אינטליגנציות  מרובות תלויות הקשר אצל התלמידים (ובהן אינטליגנציה טכנולוגית, כלכלית, חברתית, מדינית, תרבותית ולימודית) ואת התהליך המשולש (גלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית) בחינוך. אחד ממרכיבי הפרדיגמה הינו התאמה אישית- אינדבידואליזציה. מרכיב זה מציב את הלומד במרכז, ודורש התחשבות בכל צרכי הפרט בעת למידה במטרה לקדם אצלו את המוטיבציה ללמידה. על פי הפרדיגמה החדשה יש לפתח אצל הלומד יכולות ללומד עצמאי, פיתוח אינטליגנציות מרובות בהקשרים שונים, פיתוח יצירתיות ויוזמה בקרב לומדים ומורים.
ביקשתי מהמורות לראות את הקשר בין החקר המדעי שביקשתי מהן לבצע עם הלומדים לבין "הפרדיגמה החדשה לחינוך" ואכן הצלחנו למצוא את ההקשרים.
מכאן יצאנו לדרך חדשה, דרך ניסיונית בסיומה תלמידינו יחוו חווית סקרנות מופלאה ומרתקת, ובתוך תוכי אני יודעת שגם המורים יחוו חוויה זו וישמחו על הרגע שהכירו את שלבי החקר המדעי כה לעומק.
מאחלת הצלחה לכל המורים העוסקים בחקר מדעי בהוראה מפורשת ומקווה שתהליך זה יצמיח מדענים נוספים במדינתנו.

 

מקורות:
http://www.themarker.com/wallstreet/1.1613805


‫יין צ'אנג צ'נג (2003). חזון חדש של בתי ספר בניהול עצמי: גלובליזציה, לוקליזציה ואינדוידואליזציה. בתוך ע' וולנסקי ופרידמן, י' (עורכים). בתי ספר בניהול עצמי – מבט בין-לאומי, (עמ' 55-23). ירושלים: משרד החינוך.

הסמארטפון שלי ואני, יצאנו לדרך...

מדי שנה, אני יוצאת לסיור עם קבוצת לומדים ועם המורה לחינוך סביבתי, לגבעת התיתורה – שדה בור, שנמצא מול בית הספר, במטרה להכיר את מגוון מיני הצומח. באופן זה בכל עונה אנו מכירים מגוון של צמחים ממשפחות, ממינים ומסוגים שונים. בכל יציאה אנו מצטיידים במצלמות, מגדירי צמחים שונים עבי כרס, זכוכיות מגדלת ודפים לתעד את הממצאים בכל עונה.

מאז שרכשתי טלפון נייד מסוג סמארטפון אני מבקשת מהלומדים לא לסחוב עימם דבר, הכל יש במכשיר. הלומדים שיש בהישג ידם מכשיר נייד מסוג סמארטפון מביאים אותו עימם לסיור בגבעה.

בפעם הראשונה, הלומדים לא הבינו איך אני אומרת להם לא לקחת דבר עימם מלבד טלפון נייד. הם לא הצליחו להבין איך יכול מכשיר דיגיטאלי אחד קטן להחליף את כל הציוד שהיינו לוקחים עימנו לסיור ?

אז להלן התשובה:

את מגדרי הצמחים השונים והעבים מחליפה אפליקציה שביקשתי מהלומדים להוריד למכשירים הניידים שלהם. האפליקציה נקראת "פרחי ארץ ישראל" ופיתחה אותה "מיכל שמש". באמצעות האפליקציה הלומדים יכולים לחפש מידע על הפרחים שהם רואים בגבעה בעזרת בחירת צבע הפרח או אזור בית הגידול בארץ. בחיפוש שנעשה מתקבלות המון תמונות והלומד בוחר את התמונה שמתאימה לפרח הנראה בשטח (התאמה). בלחיצת כפתור הלומד בוחר בתמונה המתאימה לצמח שהוא רואה מול עיניו בסיור, ובלחיצה על תמונת הפרח מיד הלומד מקבל מידע מדעי נוסף על הפרח מתוך אתר "צמח השדה". המכשיר הנייד תומך באינטרנט ועל כל צמח ניתן לחפש מידע מעבר לניתן באפליקציה.

את המצלמה הדיגיטאלית, שהייתי דואגת להביא מהבית לכל סיור,  מחליפה המצלמה הקבועה בטלפון הנייד. המצלמה פשוטה לתפעול, בעלת רזולוציה גבוהה ובעזרתה ניתן בקלות לתעד את האובייקט הנראה. לאחר מכן ניתן לשלוח את הממצאים שצילמנו בהודעת טקסט או מייל לחבר, לאתר בית ספר או לכל אחד שחפץ במידע.

את הזכוכית המגדלת מחליפה אפליקצית זכוכית המגדלת שרגע שמקרבים את הטלפון לאובייקט הוא מצלם אותו בהגדלה ומציג את התמונה באופן איכותי. כך שגם בזכוכית המגדלת כבר אין צורך....

פיתוח המכשיר הדיגיטאלי, הסמארטפון , יכול לתרום רבות להוראה. בקורס "שילוב הדמיות ומשחקים מתוקשבים בהוראה" הציגה המרצה, פרופ' מיקי רונן, שני מחוללים המשלבים את הטלפון הנייד בהוראה:

האחד, מחולל בו המורה יכול לתכנן וליצור משחק סלולר לימודי, עם QR בכל נושא. במשחק  שאלות מתגלות בטלפון הנייד רק כאשר הלומד סורק קוד בעזרת מצלמת הטלפון , זאת לאחר הורדת אפליקציה מיוחדת לטלפון, כלומר חייבים חיבור אינטרנטי , את התשובות הלומד יכול לשלוח בהודעת טקסט חזרה למורה. להלן כתובת הכניסה למחולל http://www.classtools.net/QR/create.php

השני נקרא  SMS-HIT, זהו מחולל שפיתחו במרכז הטכנולוגי בחולון, המאפשר למורה להכניס אליו שאלה עליה כל לומדי הכיתה יכולים לענות בעזרת שליחת הודעת טקסט מהטלפון הנייד. כל התשובות מתקבלות תוך כמה רגעים על מסך המחשב והמורה יכול לעקבות התשובות לאתר ידע קודם בכל נושא ולנהל שיח עליו בכיתה.

במדינת ישראל השימוש בסמארטפונים כסביבות למידה הוראה והערכה עדיין לא מפותח, אך במדינות אחרות בעולם כבר מזמן גילו את הפונטציאל האדיר של מכשירים אלו לצורכי הוראה ולמידה.

כך למשל, במדינת אוהיו שבארה"ב. באתר מס"ע ישנו דיווח של טוני בייטס שמציג פרוייקט שמטרתו לקרב את עולם הלימודים אל עולמם האישי של הלומדים. 

על הפרוייקט וקישורים נוספים לשילוב סמארטפון בהוראת המתמטיקה תוכלו לקרוא בקישור הבא:

http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=3141

לסיכום, הטלפון הנייד הינו אמצעי טכנולוגי אליו הלומדים מאוד מתחברים,הוא חלק מעולמם האישי ואי אפשר לא לשלב אותו כחלק מהלמידה שלהם. בכדי לרתום את הלומדים ללמידה וכדי לגרום להם להנאה מהלמידה מומלץ לשלב מכשיר מסוג סמארטפון בהוראה. חברתי ללימודים, אורנית פרידמן, כתבה בבלוג שלה על שילוב הסמארטפון בשיעור תנ"ך, בארה"ב משלבים את המכשיר בשיעורי מתמטיקה (ראו מאמר באתר מס"ע), ואני הצעתי דוגמה לשילוב המכשיר בשיעור מדעים. המכשיר הדיגיטאלי יכול לשרת את כל אוכלוסיית המורים בגיוון דרכי ההוראה, הלמידה והערכה, הכל תלוי רק במורה..........

סטנדרטים ושונות, האם יש קשר?

במסגרת לימודיי דנו בשבוע האחרון בשני נושאים מאוד מעניינים בתחום החינוך.

האחד, נושא השונות הבין אישית בשיעור שהעביר פרופ' דוד חן, והשני עליית תנועת הסטנדרטים והמחיר שגבתה שהעביר פרופ' עמי וולנסקי. שני הנושאים מעניינים מאוד ואשתף כאן בתובנותי משיעורים אלו ואתייחס לקשר בין הנושאים.

שונות בין אישית – כמורה, תמיד אמרו לי תחשבי על התלמיד האחר, תחשבי על השונה. פרופ' דוד חן הבהיר את הנקודה בצורה כה בהירה שכן מטבע הדברים, אנו שונים אחד מהשני , זאת בעיקר בשל התורשה. כן, גם הסביבה משפיעה על האדם אך תורשה היא הליבה העיקרית – יש בכל אחד מאיתנו תכונות התנהגות המשפיעות על הלמידה, אלו תכונות מורכבות שנשלטות על הרבה גנים ששונים אצל כל אחד ואחת מאיתנו.

בגופנו קיימים תאים שמתמחים בקבלת מידע מהסביבה, הכוונת התנהגות אלו הם תאי העצב שבראשם עומד המוח. המוח זהו גוש שתפקידו לנהל את הידע, לתקשר עם הסביבה ולכוון את התנהגותנו.

פרופ' חן תיאר שכל נתוני המחקרים האחרונים אומרים שמורה צריך לקחת בחשבון שהלומד לא לוח חלק, הוא מגיע יחד עם מטען גנטי מלידה. אם ילד מצליח/לא מצליח זה לא דווקא בשל המורה טוב/ לא טוב. בין 50-70 אחוז מההתנהגות, ביצועים והישגים של הלומדים מוכתבים על ידי התורשה. מכך ניתן ללמוד שמרחב ההשפעה שלנו כמורים הוא מוגדר בין 30-50 אחוז, המורה משפיע על לומדיו כחלק מהסביבה שלו, את הידע, המיומנויות, כישורי למידה והיצירתיות יכול הלומד ללמוד גם ממוריו. מורה טוב יכול להשפיע על עולם הילד ולקדם אותו. אם מורה יודע שתלמידיו שונים עליו להתאים להם את תוכנית הלימודים כדי שכל לומד ולומד יצליח.   

השיעור גרם לי לחשיבה מרובה בעניין השונות הבין אישית, אם לי כמורה, כסביבה של הלומד יש השפעה כה רבה על הלומד, עלי לשים לב יותר לעניין השונות. אך בשטח, במסגרת שעות ההוראה המעטות שיש לתחום התוכן שלי ומבחן המיצ"ב שנושק שעורפי, נשאלת השאלה איך אפשרי לתת מענה לשונות???

לקראת השיעור של פרופ'  עמי וולנסקי קראנו את המאמר שהוא עצמו כתב " עליית תנועת הסטנדרטים והמחיר שגבתה". במאמר מתואר כיצד החליטו במדינות שונות בעולם להציב סטנדרטים אחידים לכל הלומדים במדינה. בעקבות ביקורת רבה שהוצגה במדינות השונות על ההישגים אליהם הגיעו לומדים החליטו בממשלות השונות להציב רף של סטנדרטים אליהם כל תלמידי המדינה יגיעו. כל בתי הספר ימדדו על פי אותו הרף, כולם ילמדו אותן תוכניות וחדל ליצירתיות, ללימוד הערכים, ולניהול העצמי של מנהלים ומורים. הצבת הסטנדרט יאפשר על פי המאמר אחידות בהצגת ידע בכל בתי הספר, קביעת מיומנויות נדרשות ועמדות בכל מוסדות החינוך ויקבע סדר וארגון בחינוך.

לדעתי, קביעת סטנדרט אחיד לכל הלומדים הינו דבר לא הגיוני, שכן שמענו מפי פרופ' דוד חן על כל המחקרים שנעשו התומכים בשונות הבין אישית, כל תלמיד בכיתה שונה מהשני ואין אפשרות להתבונן על כל הלומדים רק מנקודת מבט הדורשת הישגיים. חוץ מהשונות בין אישית הנובעת מתורשה, חייבים להתייחס גם לשונות התרבותית בין הלומדים, במיוחד בחברה האמריקאית. נתון שלא נראה במאמר שנלקח בחשבון. במדינת הגירה כמו ארה"ב המון לומדים בעלי תרבות שונה, כיצד ניתן לדרוש מכולם אותם כישורים, הישגיים והצלחה באותן המיומנויות?

אני מסכימה עם כותב המאמר שמצד אחד הסטנדרט קובע רף אחיד לכולם, סדר וארגון ואין מקום לכישלונות, אך אל לנו לשכוח את החוויה, היצירתיות וההנאה של הלומדים.

האם בית ספר אמור לדאוג רק להישגים גבוהים בלבד?, היכן כל תחומי החיים האחרים?

אם כן אסכם ואומר, יש קשר בין שני הנושאים עליהם שמעתי היום הרצאה: שונות בין אישית וסטנדרטים ולצערי הקשר הוא שלילי. לא ניתן להציב סטנדרטים ובנוסף לדרוש להתייחס לשונות בין הלומדים וליצור הוראה מותאמת בכיתות. אנו מנסים ליצור קשר בין שני המושגים בכיתות, בהדרכות אך זהו קשר מלאכותי, בסופו של דבר כל לומדינו נדרשים לעבור את אותה בחינת מיצ"ב!!!

ראיתי בשבוע האחרון המון דוגמאות בשטח של מורים מצוינים שנותנים למורים המון הנאה ויצירתיות בשיעורים, אך כשיש להם שנה ובה לומדיהם ניגשים לבחינה חיצונית הם מתחיילים ללמד באופן אחר – הוראה פרונטלית, לא חוויתית ולא מהנה ובטח לא נותנת מענה לשונות, וכל זה בגלל הסטנדרטים.

מקווה מאוד שההתבוננות על מערכת החינוך בישראל תשתנה בקרוב,

נחכה ונראה...

כתובת התמונה: http://www.add-syndrome.co.il/wp-content/uploads/resized_skd256524sdc-300x300.jpg

מי מצטרף לחבר'ה?

בדרך כלל שקבוצת אנשים נמצאת בקבוצה סגורה אחרים מאוד רוצים להצטרף כדי לדעת מה מתרחש בה. כך חשתי כשהתחילו לשאול אותי מורות מה זו הקבוצה הזו???

הרגשתי לא בנוח שחלק מהמורות כן בקבוצה וחלק לא בקבוצה, לכן החלטתי לפתוח את הקבוצה לכל מורות האזור ומי שתרצה מוזמנת להצטרף.

ביום שנשלחה ההודעה שלחו בקשת הצטרפות שלוש מורות. מהכרות מוקדמת עם מורות אלו, אני יודעת שאלו מורות בעלות אורנטצייה גבוהה למחשב ומחוברות מאוד לשילוב התקשוב בהוראה. הרגשתי שאני כמדריכה יכולה לשלוט במה שקורה בקבוצה, אני יכולה לבחור מי מצטרף אליה ומי לא. המורה/ המדריך/ המנחה שפתח את הקבוצה הוא השולט בה.

לאחר הצטרפות שלושת המורות האחרונות לקבוצה נרגעו בקשות ההצטרפות, דיי התאכזבתי מכך. באזורנו 35 מורות מקצועיות וחשבתי שתהיה יותר הענות, ובקשות נוספות יופיעו על מסך הקבוצה באותו היום שנשלחה ההודעה. אני שואלת את עצמי ממה זה נובע. להלן השערותיי:

א. האם זה נובע מחוסר ידע טכנולוגי: מורים לא יודעים כיצד להשתמש בכלי "פייסבוק", ו/או אין להם ידע רב בנושא קבוצה סגורה בפייסבוק.

ב. האם זו נובע מחשש מהפרסום בקבוצה. או שהדבר נובע מעומס – בעקבות הצטרפות כל בתי הספר באזורנו ל"אופק חדש" הם חשים עומס רב ומעט זמן חופשי.

ג. האם זה נובע מהבדל מגדרי – אני שואלת את עצמי אם היו לנו יותר מורים באזור היתה יותר הענות לקבוצה?

עדין לא התייאשתי ואני אמשיך לנסות לצרף מורות לקבוצה בכל מפגש הדרכה עימם פנים מול פנים.

בזמן ששרה ואני הכנו את שאלון הפתיחה למורות שחברות בקבוצה, אלו חיפשו מענה לשאלות שונות במייל. החלטתי לא לענות להן מיד כפי שהן היו רגילות עד כה, אלא להפנות אותן לקבוצה הסגורה בפייסבוק למתן תשובות.

אחת המורות כתבה שהיא מחפשת אתרים נבחרים שישרתו אותה בהוראת מדע וטכנולוגיה בבית הספר ואחרת כתבה שהם בונים אתר בית ספרי בתחום המדעים והיא מחפשת אתרים נבחרים . הבנות הגיבו לשאלות המורות והתקבלו קישורים לאתרים שונים ומעניינים שיתרמו להוראת המדע והטכנולוגיה (20 תגובות!!!). אני חושבת שהמורות שהצטרפו לקבוצה וקראו את הכתובות נתרמו והכירו דרך החברות בקבוצה אתרים שהן טרם הכירו.

מורה אחרת ביקשה עזרה במתן הערכות לתעודה. היא שלחה לי מייל בעניין והפנתי אותה לכתיבה בקבוצה. כשהיא העלתה את השאלה לקבוצה חיכיתי יומיים לתגובה וכשזו לא הופיעה עניתי לה אני. השאלה היא למה אף אחת לא הגיבה, ממה זה נובע (שוב אותם מניעים: חוסר ידע, פחד, עומס).

חשוב לי שהמורות יכירו בקבוצה כבית חם להתייעצות ולשיתוף בנושאים שונים: כתיבת שאלות, מחשבות, רעיונות חדשניים ושיתוף בחומרי למידה. השאלה היא איך אני גורמת להן כל יומיים- שלושה להכנס לקבוצה ולהגיב לדברי האחרות. אני מודעת לכך שזה שינוי ולא קל להתרגל לשינויים, אך בטוחה אני שאמצא את הדרך להביא את השינויי למורות האזור.

בנוסף השאיפה שלי היא לגרום לקבוצה להכיר אחת את השניה דרך המסך אך במקביל גם במציאות.

כיום המורות עובדות באותו אזור שהגדיר המשרד, והן כולן משתתפות כבר זמן רב בהשתלמויות ומפגשי מורים משותפים לאזור, אך עדין אני לא מגישה אווירה של שיתוף, גיבוש, עזרה ונתינה לכל המורות באזור ואולי דרך ההכרות בקבוצה נצליח ליצור זאת.

במהלך השבוע הקרוב אנו מעבירות את השאלון למורות בקבוצה,

אעדכן בתוצאות ובנעשה בקבוצה בפוסט הבא!

מי ומה בקבוצה?

לפני כמה חודשים התבקשתי לחשוב על נושא למחקר הקשור לתחום התקשוב. לאחר התנסותי בקבוצה סגורה בפייסבוק בקורס של ד"ר חגית מישר טל במרכז ללימודים אקדמיים "שילוב טכנולוגיות תקשוב בלמידה: היבטים בינלאומיים " בערה בתוכי המוטיבציה להתנסות בכלי עם המורים שאני מדריכה.

ביקשתי אישור לנושא מראש המגמה, ד"ר גילה קורץ, ויצאתי לדרך...

בשלב הראשון צריך לפתוח את הקבוצה בפייסבוק. לקח לי למעלה מחודש, לגייס את עצמי למשימה. אולי משום שמדובר בכלי חדש, שעד לפגישה שלי עם הקבוצה בקורס של חגית לא נגעתי בו כלל, אולי משום שחששתי מהחשיפה, לעמוד בראש הקבוצה.

את הדחיפה לפתיחת הקבוצה  קיבלתי משני מקורות:

האחד, חברתי ללימודים, שרה פיש, שהצטרפה אלי לביצוע העבודה ודחפה אותי לפתוח את הקבוצה כדי שנוכל להתקדם בעבודתנו.

השני, המורים בשטח. סיפרתי לכמה מורים שבהדרכתי על הרעיון שלי לפתוח קבוצה סגורה בפייסבוק והיו הדים חיובים מאוד.

נפתחה הקבוצה, והראשונות שצירפתי כדי להתחיל את הפעילות בה היו שרה פיש עמיתתי לעבודה ואירית כהן, המדריכה שעובדת עימי במחוז בהדרכת המורים.

עכשיו נותר רק  לצרף את המורים לקבוצה.

במסגרת ההדרכות בבית הספר ביקשתי מכל המורים לחפש את הקבוצה בפייסבוק ולבקש חברות. תוך כדי מהלך זה גיליתי שלחצי מהמורות שבהדרכתי אין כלל פייסבוק והן מתנגדות לפתוח אחד כזה. כמובן שלא רציתי להכריח אף אחת ורק מי שמעונינת בהדרכה דרך הקבוצה תשתתף. לחלק שהיו מעוניינות עזרתי לפתוח דף בפייסבוק וחלק אמרו שהתחברו בבית – הקושי שנוצר הינו חוסר רשת אלחוטית בבתי הספר כך שלא תמיד יכולנו לבצע זאת באינטרנט. לאחר שבוע- שבועיים ראיתי שלא קורה דבר ומורים לא ממהרים להצטרף לקבוצה. בעקבות מייל אישי ששלחתי לכמה מהמורות התחברו עוד כמה מורות לקבוצה. התהליך היה איטי משתיארתי לעצמי. כשחשבתי על רעיון העבודה הייתי בטוחה שבתוך שבוע אני מגייסת את כל המורות, אך לא כך הדבר ותהליך גיוס המורים לקח למעלה מחודש. כעת שרה ואני עורכות שאלון פתיחה למורה במטרה לדעת את נקודת הפתיחה שהם בעת תחילת הפעילות של הקבוצה בפייסבוק ומשם נקווה לראות רק התקדמות.

המון שאלות עולות בתחילת הדרך: האם הקבוצה הזו תצליח להתפתח מקצועית כפי שאני שואפת שיקרה?, האם המורות ישתפו פעולה עימי למרות שלא הכרחתי אותן להשתתף בקבוצה?

בעת ההשתלמות בשלומי נגשה אלי מורה מהמחוז ושאלה אותי על הקבוצה. כששאלתי אותה מהיכן היא שמעה עליה, היא סיפרה שיש לה חברה שהיא מורה למדעים והיא סיפרה לה על הקבוצה. המורה שאלה אם גם היא יכולה להצטרף וכמובן שעניתי בחיוב.

השיחה בינינו נתנה לי תחושה טובה, אני עושה משהו שמאחד את המורים למדעים באזורנו ויכול לקדם אותם.

זה גורם לי לחשוב אולי אני צריכה לשלוח בקשה לכל המורים למדעים באזרנו, כדי ליצור קבוצה סגורה שמתפתחת מקצועית יחד וכך נחליף את המיילים המטרידים.

בשאלה זו שרה ואני עדין צריכות להתחבט

אעדכן בפרטים לכל אורך התהליך

מיכל