משרד החינוך הינו גוף ריכוזי שעבר לא מעט טלטלות במרוצת השנים מאז קום המדינה. בהסתכלות על מערכת החינוך במבט על מציג פרופ' עמי וולנסקי במאמרו "מערכת החינוך של ישראל", את האתגרים עימם המערכת צריכה עוד להתמודד. אציג בפוסט זה את האתגרים שהציג פרופ' וולנסקי במאמרו ואתייחס אל כל אתגר בעקבות עבודתי בשטח ושיחות עם מורים ומנהלים. האתגרים שהוצגו במאמר הם כדלקמן:
א. ביקוש למקצוע ההוראה. בארצנו , להבדיל מפינלנד עליה כתבתי כבר בעבר, מעמד המורה נמוך מאוד. שכר ציבור המורים נחשב לנמוך במשק. עבודת ההוראה נעשית מורכבת מדי שנה- אלו גורמים לכך שמכללות ההוראה אינן מלאות כפי שהיו בעבר וכפי שהן ברבות ממדינות העולם. מדי שנה פונים אלי מנהלים רבים שאעזור להם במציאת מורים מקצועיים להוראת המדעים בעלי תעודת הוראה. כשאני יוצרת קשר עם מכללות ההוראה יש מעט מאוד סטודנטים להוראה במסלול מדע וטכנולוגיה. לדעתי, עד שלא יהיה אמון מלא במורים מצד גורמים שונים ממשרד החינוך (לדוגמת הפיקוח), מנהלים והורים, לא התגייסו מורים איכותיים לטובת המערכת.
ב. סטנדרטיזציה מצד אחד ומנגד הבניית ידע – מצד אחד מבקשים ממורים להוביל לומדים להישגיים גבוהים, לעמוד בסטנדרטים שנכתבו בכל תחום תוכן ,ומצד שני דורשים הבניית ידע, כיצד אפשר לעשות זאת בכל כך מעט שעות הוראה. אי אפשר לתת למורים להילחץ ממכבש ההישגים שהמשרד דורש וגם לדרוש התאמה לשונות, הבניית ידע ועוד המון מושגים יפים. זה בלתי אפשרי ואני רואה זאת אצל המורים למדעים בשטח שכבר לא נהנים מלמד את תחום התוכן כשהם נדרשים רק להכין את לומדים למיצ"ב. השבוע פורסמה בעיתון the marker כתבה מאת נעמי דרום, המתארת את שני בתי ספר בארץ שמצליחים "לעשות בית ספר למשרד החינוך". בתי ספר המתוארים בכתבה: מבואות הנגב שבקיבוץ שובל ובית ספר גבעת גונן בעיר ירושלים, מוכיחים שעם מספיק אומץ, עקשנות ויצירתיות. בבתי ספר אלו שמים דגש על חוויה, יצירתיות, הנאה וחקר הנלמד, ובאופן זה מבנים הלומדים את הידע. המורים מקדישים שעות בכתיבת תוכניות לימודים ייחודיות ומבחנים הם לא חלק מתוכנית הלמידה, אלא עבודות יצירתיות שבודקות "ביצועיי הבנה. לכאורה, הכול נראה טוב ויפה אך גם בארץ גם בתי ספר נסיוניים עדיין צריכים להגיש לומדים לבחינות הבגרות. מערכת החינוך בארץ מותירה לימודים חדשניים ויצירתיים אך לא מותירה ללומד שלומד את רוב שנותיו בבית ספר מסוג זה להיבחן בבחינות בגרות באותו האופן. http://www.themarker.com/markerweek/1.1620977
ג. תוכנית הלימודים – תוכניות הלימודים שמוכתבות על ידי המשרד לא מותאמות לכלל האוכלוסייה, אנו רואים זאת היטב במספר הלומדים הניגשים לבחינות הבגרות (רק 50 אחוז מהאוכלוסיה). פרופ' וולנסקי טוען במאמרו שרק כאשר תינתן בחירה וגיוון רחב במבנה תכנית הלימודים יחול שינוי. לדעתי, כאשר יהיה שינוי שיספק שוויון הזדמנויות לכל הלומדים, בכל גיל, נראה בארץ הצלחה מרובה ואחוז הנבחנים בבחינות הבגרות יעלה.
ד. המגזר החרדי – כותב המאמר מתייחס לפלח אוכלוסייה זו מאחר ורוב לימודיהם מוקדשים ללימודי קודש ולא ללימודי חול בסיסים, מה שמשפיע על שוק העבודה בישראל. אני חושבת שהבעיה באתגר זה היא הרבה יותר מורכבת שכן כבר בקרב תלמידי היסודי ניתן לראות דרישה מצד החמ"ד להקדיש שעות הוראה רבות ללימודי קודש ופחות שעות לימודי מקצועות הליבה, מאלו הניתנות בחינוך הממלכתי. מה שגורם לפתיחת פערים בין לומדים בחינוך הממלכתי ללומדים בממלכתי דתי. בעיה זו גורמת לתסכול גם בקרב המורים, התלמידים והוריהם שכן כולם נבחנים על אותן הבחינות בסופו של דבר (מיצ"ב, פיזה, בחינות בגרות). גם הורי התלמידים מצאו לנכון להתערב בסוגיה ופנו לא אחת לגורמים במשרד החינוך בנידון. הבעיה בשטח כביכול מטופלת בדרגים גבוהים במשרד אך אין שום שינוי כבר כשלוש שנים ואני חשה את תסכולם של המורים אותם אני מדריכה שלומדיהם מגיעים להישגיים נמוכים בשל מיעוט שעות הוראה.
ה. תקציב החינוך – מדי שנה עולת שאלת התקציב. במדינתנו רוב תקציב המדינה מוקדש לביטחון והתקציב לחינוך קטן משנה לשנה. בשיעור בו נכחתי בלימודי השבוע ציין פרופ' דוד חן שלמדינת ישראל תקציב חינוך בין הגבוהים בעולם ועל כן הבעיה היא אי ניצול נכון של התקציב. לדעתי, התקציב שניתן אינו מחולק באופן כזה שיאפשר מענה לכל האתגרים שציינתי לעיל, יש עוד המון חשיבה לעשות בנידון. חשיבה מצד גורמים מומחים בתחום החינוך ולא חשיבה מצד פוליטיקאים שניסיונם והיכרותם עם המערכת, בעיותיה והאתגרים העומדים בפניה, לא רב.
לסיכום, למערכת החינוך בישראל אתגרים להתמודדות רבים והם הולכים ומתרבים. אנחנו היום נמצאים בפתחה של שנת 2012, האתגרים שצוינו במאמר עדין לא טופלו כפי שאנו המורים בשטח היינו רוצים שיטופלו. אני כמורה, מדריכה ואמא לשלושה ילדים במערכת, הייתי מאוד שמחה אם אתגרים אלו יהיו מטופלים בהקדם האפשרי .
שינוי, זוהי מילת המפתח,
מקווה שיגיע במהרה!
מקורות:
וולנסקי, ע' (2010). מערכת החינוך של ישראל מתוך פאוור ק. (עורך) אינציקלופדיה בין-לאומית לחינוך, אלסוייר, אוקספורד
