‏הצגת רשומות עם תוויות חינוך. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חינוך. הצג את כל הרשומות

יום שני, 23 בינואר 2012

ספר, זה כל הסיפור!!!

לפני כשנה הוזמנתי לפגישה בהוצאת הספרים "רכס". בפגישה נכח מנכ"ל רכס ויועצת מדעית בתחום המדעים, שאני באופן אישי מאוד מעריכה, ד"ר מיקי דביר. בפגישה הוצעה לי הצעה מעניינת: לכתוב ספר שאלות בתחום המדע והטכנולוגיה לתלמידי שכבת ה', שיהווה חזרה למבחן המיצ"ב. על השאלות להיות יצירתיות, מעניינות, לא שיגרתיות, וכאשר הלומדים יענו עליהן, הם יפתחו מיומנויות חשיבה שונות.
חשבתי לא מעט על ההצעה להצטרף לצוות הכתיבה של רכס, החלטתי שיש לי הזדמנות לנסות משהו חדש שטרם התנסתי בו, סוג של אתגר, והסכמתי להצעה. גם לד"ר גילה קורץ יש חלק בהסכמתי לכתיבת הספר, במהלך הקורס "תקשוב ולמידה" אותו היא לימדה, היא סיפרה לנו לא מעט על עריכת הספר שלה ושל פרופ' דוד חן, ועל כתיבת מאמרים בו, עוד היא סיפרה כמה עבודה כרוכה סביב עניין זה וכמה אתגר וסיפוק יש בכך.
עם קבלת ההחלטה להצטרף לצוות הכותבים ברכס, אחת השאלות שמיד שאלתי בפגישה עם יחידת ההפקה והיועצת המדעית הינה: באיזה פורמט יופץ הספר ללומדים– דיגיטאלי או ספרותי. לא מעט ניסיתי לשכנע את הגורמים הקשורים בהפקה בחברת רכס שיש פלוס אדיר לשימוש בפורמט דיגיטאלי, רציתי להוסיף שאלות לספר הנשענות על תופעות טבע שלומדים יוכלו לצפות בהם בעזרת קישור לסרטוני יו טיוב או לכל אתר אחר, אך התשובה היתה שלילית. להערכתי, בארץ עדין חוששים בהוצאות הספרים מפרסום ספרים דיגיטאליים, בעוד שבארצות שונות בעולם זה חלק משגרת הלימודים ואפרט בעניין בהמשך.
הספר שהתבקשתי לכתוב הוא אינו עוד ספר לימוד או אסופת מאמרים/ טקסטים אלא ספר שמטרתו לחזור עם הלומדים למבחן המיצ"ב. מבחן המיצ"ב במדעים מסכם נושאים הנלמדים במדעים במשך שלוש שנים ומדובר במידע רב שעל הלומדים להבין וליישם.  לכן עבודת הכתיבה הינה משימה רצינית, עליך להיות יצירתי, אותנטי, לחדש, לעניין את הלומדים ולהתחבר לעולמם, לא רציתי לגרום להם להשתעמם בקריאת השאלות, אלא לתת להם זיק שיגרום לחשיבה וחיפוש, גילוי התשובה. לא ויתרתי והחלטתי לשלב בספר סרטוני יו טיוב למרות שהוא יודפס ללומדים בגרסת נייר. שביקשתי אישור מההפקה הם אמרו שפשוט צריך לכתוב בספר את כתובת הסרטון וכך זה יודפס. הם בדקו גם את עניין זכויות היוצרים ונתנו לי תשובה חיובית להמשך הכתיבה. התיישבתי לכתוב, למעשה לא ממש התיישבתי. ניצלתי כל רגע פנוי בחיי היום יום שלי לקשר תופעות מדעיות לחשיבה על שאלה וכך יש שאלות שנכתבו בפארק השעשועים, בדרך לחופשה באילת, בבילוי בברכה, בסיור עם תלמידים לגבעה הסמוכה לביתנו וכדומה. הספר מחולק לחמישה פרקים, לפי נושאי המיצ"ב, בסיום כל פרק שלחתי אותו במייל ליועצת המדעים של רכס והיא בדקה את תוקף השאלות מדעים והחזירה תיקונים ובמקביל נשלח כל פרק ליועצת הלשונית ולגרפיקאית והכל חוזר אלי. בתחילת התהליך התפלאתי איך הכל נעשה במייל ללא פגישה עם אף גורם, אך מהר מאוד הבנתי שזה הרבה יותר נוח וחוסר המון זמן. במקביל ערכתי גם את הספר למורה הכולל תשובות מדעיות לכל שאלה, זאת מאחר שהמון מורים למדעים אינם מורים מקצועיים ועל מנת שגם אלו ילמדו את הנושאים באופן מקצועי יש למקד אותם כמה שאפשר.
לאחר כתיבה, הגהה ועריכה בערך כשנה הסתיימה הכתיבה. שכתבתי מילות פתיחה לספר המורה הרגשתי תחושת החמצה. נכון שהצלחתי להכניס שאלות התלויות בצפייה בסרטוני יו טיוב אך הם כתובים בתוך ספר, ספר עשוי דפים מנייר, לא הרגשתי שזה מספיק. במהלך אותו שבוע, במסגרת לימודיי הכרתי על ידי פרופ' מיקי רונן מחולל המאפשר להעביר מידע באמצעות קוד QR  בקורס " שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים". באמצעות אפליקציה שניתנת להורדה במכשיר הטלפון החכם, הלומדים יכולים לצפות במידע שאליהם המורה מכוון אותם וללמוד באמצעותו. ביום לאחר לימודי, מיד יצרתי קשר עם מחלקת ההפקה ברכס ובדקתי את האפשרות לבצע תוספת של קוד QR  לצד סרטוני היו טיוב בעקבותיהם נכתבו שאלות. כך הלומדים יוכלו לצפות בסרטונים באופן דיגיטאלי במכשיר הסמארטפון (אם קיים ברשותם, ברשות הוריהם או ברשות מורתם) במהרה ולאחר מכן יכתבו תשובותיהם בספר. בחברת הוצאת הספרים התלהבו מהרעיון, זו הפעם הראשונה שהם מוציאים ספר עם קוד דיגיטאלי שחושף את הלומד למידע. ואכן ימים ספורים לפני הוצאת הספר לבית הדפוס הכניסו קוד QR  לכל השאלות בהן מצורף סרטון יו טיוב.
 בימים אלו הספר משווק ומופץ ואני מאוד מתרגשת, כשהעותק הראשון הגיע אלי השבוע הייתי בעננים, ממש גאה בעצמי על כוח הרצון והצלחתי למשימה. כעת מחכה לתגובות המורים בשטח על איכותו וידידותו ללומד ולמורה. לצערי, בשל תפקידי במשרד החינוך, מדריכה, איני יכולה להיחשף בספר בשמי האמיתי. אני מניחה שכל מי שמכיר אותי באופן אישי ידע שאני היא זו שמסתתרת מאחורי כתיבת הספר.
בעוד אני כותבת שורות אלו, כותבת חברתי ללימודים, אורנית פרידמן, פוסט שמתאר פיתוח חדשני מבית אפל למטרות חינוך באמצעות מכשיר האייפד. אורנית תיארה בפוסט שכתבה את שתי אפליקציות החדשות Ibook שפיתחו באפל ואותן ניתן בקלות להוריד למכשיר האייפד: האחת, בעזרתה יוכלו תלמידים לרכוש ספרי לימוד דיגיטליים, צבעוניים ואינטראקטיביים הכוללים גלריית תמונות, סרטוני וידאו, אנימציות, אובייקטים תלת מימד ומבחנים אינטראקטיביים. הלומד יוכל לדפדף בין הדפים ולקרוא בהנאה את הכתוב לאורך הספר או לרוחבו, להגדיל את העמוד או להקטינו ובלחיצת כפתור להוסיף הערות. והשנייה, אפליקציה לכתיבת ספרים ומכירתם ישירות דרך האפליקציה iBooks Author . האפליקציה תאפשר לכתוב  ולעצב ספרים אינטראקטיביים ועשירים במדיה. על הפיתוחים הללו ניתן לקרוא בכתבה הבאה מתוך עיתון כלכליסט:  http://www.calcalist.co.il/internet/articles/0,7340,L-3559349,00.html
שני חידושים אלו בהחלט יכולים לשדרג את מערכת החינוך בארץ ובעולם ואת כל תהליך כתיבת הספר שתיארתי כאן לפני. הספרים שיפתחו באמצעות אפיקציות אלו יהיו הרבה יותר מעניינים, ייחודיים, אינטרקטיבים ועשירים. אני בטוחה שייקח זמן עד שבארץ יחלחל פיתוח זה לבתי הספר, אך אחרי כתיבת ספר בגרסת נייר, אני אשמח להתנסות בפיתוח ספר אינטראקטיבי ומרתק ללומדים. מקווה אני שילדיי ילמדו באמצעות ספרים מסוג זה, ובמקום לסחוב כל בוקר תיק עמוס על הגב, הם יאחזו בתיק צד ובו אייפד בלבד,
ימים יגידו...

יום שבת, 21 בינואר 2012

לאן מתקדמת מערכת החינוך בישראל???


משרד החינוך הינו גוף ריכוזי שעבר לא מעט טלטלות במרוצת השנים מאז קום המדינה. בהסתכלות על מערכת החינוך במבט על מציג פרופ' עמי וולנסקי במאמרו "מערכת החינוך של ישראל", את האתגרים עימם המערכת צריכה עוד להתמודד. אציג בפוסט זה את האתגרים שהציג פרופ' וולנסקי במאמרו ואתייחס אל כל אתגר בעקבות עבודתי בשטח ושיחות עם מורים ומנהלים. האתגרים שהוצגו במאמר הם כדלקמן:
א. ביקוש למקצוע ההוראה. בארצנו , להבדיל מפינלנד עליה כתבתי כבר בעבר, מעמד המורה נמוך מאוד. שכר ציבור המורים נחשב לנמוך במשק. עבודת ההוראה נעשית מורכבת מדי שנה-  אלו גורמים לכך שמכללות ההוראה אינן מלאות כפי שהיו בעבר וכפי שהן ברבות ממדינות העולם. מדי שנה פונים אלי מנהלים רבים שאעזור להם במציאת מורים מקצועיים להוראת המדעים בעלי תעודת הוראה. כשאני יוצרת קשר עם מכללות ההוראה יש מעט מאוד סטודנטים להוראה במסלול מדע וטכנולוגיה.  לדעתי, עד שלא יהיה אמון מלא במורים מצד גורמים שונים ממשרד החינוך (לדוגמת הפיקוח), מנהלים והורים, לא התגייסו מורים איכותיים לטובת המערכת.
ב. סטנדרטיזציה מצד אחד ומנגד הבניית ידע – מצד אחד מבקשים ממורים להוביל לומדים להישגיים גבוהים, לעמוד בסטנדרטים שנכתבו בכל תחום תוכן ,ומצד שני דורשים הבניית ידע, כיצד אפשר לעשות זאת בכל כך מעט שעות הוראה. אי אפשר לתת למורים להילחץ ממכבש ההישגים שהמשרד דורש וגם לדרוש התאמה לשונות, הבניית ידע ועוד המון מושגים יפים. זה בלתי אפשרי ואני רואה זאת אצל המורים למדעים בשטח שכבר לא נהנים מלמד את תחום התוכן כשהם נדרשים רק להכין את לומדים למיצ"ב. השבוע פורסמה בעיתון the marker  כתבה מאת נעמי דרום, המתארת את שני בתי ספר בארץ שמצליחים "לעשות בית ספר למשרד החינוך". בתי ספר המתוארים בכתבה:  מבואות הנגב שבקיבוץ שובל ובית ספר גבעת גונן בעיר ירושלים, מוכיחים שעם מספיק אומץ, עקשנות ויצירתיותבבתי ספר אלו שמים דגש על חוויה, יצירתיות, הנאה וחקר הנלמד, ובאופן זה מבנים הלומדים את הידע. המורים מקדישים שעות בכתיבת תוכניות לימודים ייחודיות ומבחנים הם לא חלק מתוכנית הלמידה, אלא עבודות יצירתיות שבודקות "ביצועיי הבנה. לכאורה, הכול נראה טוב ויפה אך גם בארץ גם בתי ספר נסיוניים עדיין צריכים להגיש לומדים לבחינות הבגרות. מערכת החינוך בארץ מותירה לימודים חדשניים ויצירתיים אך לא מותירה ללומד שלומד את רוב שנותיו בבית ספר מסוג זה להיבחן בבחינות בגרות באותו האופן. http://www.themarker.com/markerweek/1.1620977
ג. תוכנית הלימודים – תוכניות הלימודים שמוכתבות על ידי המשרד לא מותאמות לכלל האוכלוסייה, אנו רואים זאת היטב במספר הלומדים הניגשים לבחינות הבגרות (רק 50 אחוז מהאוכלוסיה). פרופ' וולנסקי טוען במאמרו שרק כאשר תינתן בחירה וגיוון רחב במבנה תכנית הלימודים יחול שינוי. לדעתי, כאשר יהיה שינוי שיספק שוויון הזדמנויות לכל הלומדים, בכל גיל, נראה בארץ הצלחה מרובה ואחוז הנבחנים בבחינות הבגרות יעלה.
ד. המגזר החרדי – כותב המאמר מתייחס לפלח אוכלוסייה זו מאחר ורוב לימודיהם מוקדשים ללימודי קודש ולא ללימודי חול בסיסים, מה שמשפיע על שוק העבודה בישראל. אני חושבת שהבעיה באתגר זה היא הרבה יותר מורכבת שכן כבר בקרב תלמידי היסודי ניתן לראות דרישה מצד החמ"ד להקדיש שעות הוראה רבות ללימודי קודש ופחות שעות לימודי מקצועות הליבה, מאלו הניתנות בחינוך הממלכתי. מה שגורם לפתיחת פערים בין לומדים בחינוך הממלכתי ללומדים בממלכתי דתי. בעיה זו גורמת לתסכול גם בקרב המורים, התלמידים והוריהם שכן כולם נבחנים על אותן הבחינות בסופו של דבר (מיצ"ב, פיזה, בחינות בגרות). גם הורי התלמידים מצאו לנכון להתערב בסוגיה ופנו לא אחת לגורמים במשרד החינוך בנידון. הבעיה בשטח  כביכול מטופלת בדרגים גבוהים במשרד אך אין שום שינוי כבר כשלוש שנים ואני חשה את תסכולם של המורים אותם אני מדריכה שלומדיהם מגיעים להישגיים נמוכים בשל מיעוט שעות הוראה.
ה.  תקציב החינוך – מדי שנה עולת שאלת התקציב. במדינתנו רוב תקציב המדינה מוקדש לביטחון והתקציב לחינוך קטן משנה לשנה. בשיעור בו נכחתי בלימודי השבוע ציין פרופ' דוד חן שלמדינת ישראל תקציב חינוך בין הגבוהים בעולם ועל כן הבעיה היא אי ניצול נכון של התקציב. לדעתי, התקציב שניתן אינו מחולק באופן כזה שיאפשר מענה לכל האתגרים שציינתי לעיל, יש עוד המון חשיבה לעשות בנידון. חשיבה מצד גורמים מומחים בתחום החינוך ולא חשיבה מצד פוליטיקאים שניסיונם והיכרותם עם המערכת, בעיותיה והאתגרים העומדים בפניה, לא רב.

לסיכום, למערכת החינוך בישראל אתגרים להתמודדות רבים והם הולכים ומתרבים. אנחנו היום נמצאים בפתחה של שנת 2012, האתגרים שצוינו במאמר עדין לא טופלו כפי שאנו המורים בשטח היינו רוצים שיטופלו. אני כמורה, מדריכה ואמא לשלושה ילדים במערכת, הייתי מאוד שמחה אם אתגרים אלו יהיו מטופלים בהקדם האפשרי .
שינוי, זוהי מילת המפתח,
מקווה שיגיע במהרה!

מקורות: 
וולנסקי, ע' (2010). מערכת החינוך של ישראל מתוך פאוור ק. (עורך) אינציקלופדיה בין-לאומית לחינוך, אלסוייר, אוקספורד 

יום שישי, 18 בנובמבר 2011

מי מקבל ההחלטות?

במסגרת עבודתי במשרד החינוך זה כשתים עשרה שנים, יצא לי לא פעם ולא פעמיים לחשוב מי מקבל את ההחלטות הקשורות לחינוך במדינה. ההחלטות החשובות שאנו המורים, המנהלים, המדריכים אמורים להמשיך ולעבוד תוך כדי קבלת החלטות אלו. לפעמיים אני מרגישה שההחלטות שמתקבלות לא מתאימות כלל למה שמתרחש בשטח העבודה ומי שמקבל אותן לא חושב בהגיון.
בשבוע שעבר במהלך השיעור עם פרופ' דוד חן, דקאן בית הספר לחינוך, במרכז ללימודים אקדמיים הועלה הנושא כשדוד אמר שפרסם כתבה בנושא. הרגשתי סקרנות רבה ומיד מצאתי את הכתבה  באינטרנט. הנה לפניכם הקישור לכתבה: http://www.themarker.com/news/1.1559994


בקריאת הכתבה הרגשתי תחושת הזדהות עם כל מילה שנכתבה, חשתי תחושת הערצה לכותב הכתבה שמתאר את מחשבותיו האמיתיות ללא כל חשש.
בכתבה פרופ' חן מציג את העובדה שבכל הועדות הלאומית לחינוך יושבים אנשים שאין להם כל קשר לעולם החינוך וזה מעלה שאלות לא מעטות:
ראשית, איך הם יכולים להבין את מה שקורה בשטח: בבתי הספר, בקרב תלמידים ומורים, איך הם יכולים לבצע שינוי, רפורמה בחינוך ללא הכרות עם עולם החינוך ללא התייעצות עם מפקחים, מנהלים ומורים שעובדים יום יום בחינוך!
אם מקבלי ההחלטות לא שהו יום בבתי הספר בתקופה האחרונה, איך הם יכולים להציע רפורמה למען קידום החינוך בישראל, למען שיפור ההישגים במבחנים הבילאומיים.
כולנו הרי יודעים שאת החינוך בישראל יש לקדם במהרה, נושא החינוך בארץ בעיני מטופל באופן לא מקצועי, ללא משאבים ויש בי תחושה מאוד חזקה שבעוד כמה שנים כל המערכת "תתפוצץ" ואז נשאל את עצמו מדוע.
פרופ' דוד חן כבר עכשו מסביר בכתבתו מדוע, ואף מציע פתרונות: כדי לקדם את החינוך בישראל צריך לקיים שיח עם המורים והמנהלים שחיים את החינוך יום יום, ולא עם כלכלנים שאין להם כל קשר לחינוך. צריך להפסיק לדבר בסיסמאות אלא להתאים את עולם החינוך למאה ה21. עלינו לקחת בחשבון את התלמידים השונים והמגוונים ולהפסיק לקבוע סטנדרטים בחינוך, עלינו להגדיר תכנים שילמדו במקצועות הליבה ולא שעות הוראה. אהבתי מאוד את הביטוי שכתב פרופ' חן בכתבתו לעניין הזה : "קליפה ריקה". אם הגדירו במקצוע הליבה מדעים שעתיים שבועיות או שלוש שעות להוראת תחום התוכן זה לא משנה, הרי בסוף כולם נמדדים על פי אותו המבחן (מיצ"ב), השעות אין חסרות תועלת, מה שחשוב זה התוכן, חשוב מה עושים בשלוש או בשעתיים האלו...


בסמסטר זה  בשיעורים עם פרופ' עמי וולנסקי אנו דנים ברפורמות בחינוך שמתרחשות בעולם ואני מצפה ומחכה לשיעור על הרפורמות הישראל. מסקרן אותי לשמוע על ניהול הרפורמות מקום המדינה ועד היום, מי ניהל אותם ומה היו המטרות.
מקווה לעתיד ורוד יותר בחינוך בארצנו
מיכל