פלא החינוך הפיני

זו לא פעם ראשונה שאני שומעת על מערכת החינוך הפיני. נתקלתי בשנה האחרונה בהמון פיסות מידע על החינוך הפיני והשבוע  קיבלתי סקירה נרחבת על החינוך הפיני מהגן עד התיכון. בשנה שעברה במסגרת השתלמות מפקחים ומדריכים בשלומי, הציגו את תוכניות הלימוד במדעים בכל העולם ושם הכרתי את תוכנית הלימודים בפינלנד. תלמידי פינלנד במקום הראשון בהישגי הלומדים במדעים ורצינו לבחון את תוכנית הלימודים שלהם. בתוכנית הלימודים במדעים שמנו לב ששלוש שעות הוראה מוקדשות לתחום התוכן מדע, ושעות הוראה נוספות לתחומים הנושקים למדע כמו חקלאות, בריאות, איכות הסביבה, טכנולוגיה ועוד. בתוכנית הלימודים בישראל לומדים התלמידים בבית הספר היסודי כשלוש שעות מדע וטכנולוגיה הכוללות את כל התחומים הנושקים למדע. באותה השתלמות ראינו גם שלמורה יש המון שעות לתכנן את הוראתו והתכנון נעשה בצוות. 
בלימודי במכללה במסגרת הקורס "סוגיות במדיניות החינוך" שמרצה פרופ' עמי וולנסקי גם אוזכרה מערכת החינוך הפיני לא מעט פעמיים, ובאחד השיעורים הבאים תינתן למערכת חינוך זו סקירה בהרחבה.
בינתיים תוכלו לקרוא את דעתו של פרופ' עמי וולנסקי בנוגע למערכת החינוך הפינית במאמר הבא: http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=4539
השבוע במסגרת תוכנית התחקירים שבערוץ 10 "המקור" יצא הכתב "מיקי רוזנטל" לבדוק מדוע מערכת החינוך הפינית משגשגת בהישגיה בכל תחומי הליבה. מיקי הציג דברים נהדרים על המערכת:
הם לא נותנים לתלמידיהם שיעורי בית, אין אצלהם מבחני הישגיים, והם מלמדים הכי פחות שעות לימוד בעולם -  לומדים רק 4-5 שעות ביום בבית הספר היסודי. אז אני שואלת את עצמי מה בחינוך הפיני גורם לתלמידיהם להיות בעלי הישגיים הכי גבוהים בעולם, איך מערכת החינוך הפיני הכי טובה בעולם?
אז הנה התשובות:
א. מבחינה ארגונית - כל מורה מלמד את אותם התלמידים מספר רב של שנים וכך נוצרת מערכת הכרות טובה מאוד עם כל הלומדים. בכל כיתה 3 מורות, יחס של מורה לחמישה עשר לומדים. סדר היום של הלומדים כולל שעתיים הפסקה מחוץ הכיתה. לאורך כל הכתבה נראים התלמידים בבית הספר מרוצים, מחויכים ושמחים, האווירה בבית הספר רגועה, שקטה. 
בועדות החינוך במדינה יושבים רק אנשי מקצוע ולא פוליטיקאים (מזכירה לכם את הפוסט שכתבתי בעניין בעקבות כתבתו של פרופ' דן חן: מי מקבל ההחלטות) המומחים וחוקרים בתחום החינוך. במערכת החינוך הפינית אין כלל מפקחים, אלא רק מורים ומנהל בניהול עצמי, מה שחוסך המון כסף וכמו כן גורם לתחושה של אמון בין המורה - מנהל - הורים ולהיפך.
ב. אסטרטגיות הוראה - במערכת החינוך בפינלנד לא מחפשים הישגיים לימודים וגם לא בוחנים את הלומדים כלל.  במערכת החינוך הפינית עברו מפרדיגמה של הוראה לפרדיגמה של למידה: מלמדים את הלומדים כלים ללמוד, לחשוב להיות יצירתיים, סקרניים וספקניים. מפתחים אצל הלומדים כישורים, כדי שהם יגיעו לחיים ויתקלו בבעיה הם ידעו לפתור אותה. הלומדים מבנים את הידע, בדיוק כפי שמציגה השיטה הקוסטרוקטיביסטית אותה כל מורה בישראל מכיר!
תוכניות ההוראה מתמקדות בעיקר: ללמוד איך ללמוד. כל לומד מקבל הרגשה שהוא זה שאחראי על הצלחתו, אין לחץ מצד גורמי החינוך, ואין תחרות בין לומדים. במהלך לימודיהם בבית הספר הלומדים מפתחים את הביטחון העצמי מגיל צעיר. ללומדים אין כלל שיעורי בית, רוב התרגול נעשה אך ורק בכיתה. בבית נאמר בכתבה הילדים צריכים לשחק ולא לנבור בספרים והמחברות...
ג. תפקיד המורה - למורה אוטונומיה לתהליכי הוראה ולמידה, הוא האחראי על תכני הלימוד, אין תוכנית אחת סטנדרטית שמתאימה לכול (מחזירה אותכם לפוסט משבוע שעבר סטנדרטים ושונות מהו הקשר?). המורים מפעילים כלים קוגניטיביים להערכת לומדיהם. צוותי מורים מפתחים תוכניות בית ספריות בשיתוף פעולה - הצוות הוא זה שיוצר בעצמו תיאוריות להוראה טובה. כל המורים חייבים להיות בעלי תואר שני, ותהליכי הכשרת המורים איכותיים - כל מורה מתחיל לומד תיאוריה יחד עם התנסות בהוראה בכיתה וקבלת משוב, וחזרה ללימודי התאוריה במשך כל תקופת ההכשרה. ההתנסות של מורים מתחילים נעשית בזוגות לשם שיתופיות ועבודת צוות. 
יש עוד המון דברים מעניינים לכתוב על מערכת החינוך הפינית אך מה שחשוב בעיני זה שכולם נותנים אמון במערכת החינוך: גם השלטון המדיני, גם ועדות החינוך, גם ההורים ובטח המנהל במוריו, אף אחד לא מפקפק ביכולתה, אף אחד לא מודד ומלחיץ אותה, מה שגורם לי לחשוב האם גם פה בישראל נוכל להנהיג מערכת חינוך שכזו???


לסיכום, אני מצרפת את הקישור לסרטון של פרק מתוכנית "המקור", כדי שתוכלו לצפות ולראות במו עינכם על מה דיברתי בפוסט זה: http://10tv.nana10.co.il/Category/?CategoryID=400008


אני בסוף הצפייה בתוכנית כמעט וארזתי את חפצי במזוודות ועברתי לגור וללמד בפינלנד!
תהנו...

סטנדרטים ושונות, האם יש קשר?

במסגרת לימודיי דנו בשבוע האחרון בשני נושאים מאוד מעניינים בתחום החינוך.

האחד, נושא השונות הבין אישית בשיעור שהעביר פרופ' דוד חן, והשני עליית תנועת הסטנדרטים והמחיר שגבתה שהעביר פרופ' עמי וולנסקי. שני הנושאים מעניינים מאוד ואשתף כאן בתובנותי משיעורים אלו ואתייחס לקשר בין הנושאים.

שונות בין אישית – כמורה, תמיד אמרו לי תחשבי על התלמיד האחר, תחשבי על השונה. פרופ' דוד חן הבהיר את הנקודה בצורה כה בהירה שכן מטבע הדברים, אנו שונים אחד מהשני , זאת בעיקר בשל התורשה. כן, גם הסביבה משפיעה על האדם אך תורשה היא הליבה העיקרית – יש בכל אחד מאיתנו תכונות התנהגות המשפיעות על הלמידה, אלו תכונות מורכבות שנשלטות על הרבה גנים ששונים אצל כל אחד ואחת מאיתנו.

בגופנו קיימים תאים שמתמחים בקבלת מידע מהסביבה, הכוונת התנהגות אלו הם תאי העצב שבראשם עומד המוח. המוח זהו גוש שתפקידו לנהל את הידע, לתקשר עם הסביבה ולכוון את התנהגותנו.

פרופ' חן תיאר שכל נתוני המחקרים האחרונים אומרים שמורה צריך לקחת בחשבון שהלומד לא לוח חלק, הוא מגיע יחד עם מטען גנטי מלידה. אם ילד מצליח/לא מצליח זה לא דווקא בשל המורה טוב/ לא טוב. בין 50-70 אחוז מההתנהגות, ביצועים והישגים של הלומדים מוכתבים על ידי התורשה. מכך ניתן ללמוד שמרחב ההשפעה שלנו כמורים הוא מוגדר בין 30-50 אחוז, המורה משפיע על לומדיו כחלק מהסביבה שלו, את הידע, המיומנויות, כישורי למידה והיצירתיות יכול הלומד ללמוד גם ממוריו. מורה טוב יכול להשפיע על עולם הילד ולקדם אותו. אם מורה יודע שתלמידיו שונים עליו להתאים להם את תוכנית הלימודים כדי שכל לומד ולומד יצליח.   

השיעור גרם לי לחשיבה מרובה בעניין השונות הבין אישית, אם לי כמורה, כסביבה של הלומד יש השפעה כה רבה על הלומד, עלי לשים לב יותר לעניין השונות. אך בשטח, במסגרת שעות ההוראה המעטות שיש לתחום התוכן שלי ומבחן המיצ"ב שנושק שעורפי, נשאלת השאלה איך אפשרי לתת מענה לשונות???

לקראת השיעור של פרופ'  עמי וולנסקי קראנו את המאמר שהוא עצמו כתב " עליית תנועת הסטנדרטים והמחיר שגבתה". במאמר מתואר כיצד החליטו במדינות שונות בעולם להציב סטנדרטים אחידים לכל הלומדים במדינה. בעקבות ביקורת רבה שהוצגה במדינות השונות על ההישגים אליהם הגיעו לומדים החליטו בממשלות השונות להציב רף של סטנדרטים אליהם כל תלמידי המדינה יגיעו. כל בתי הספר ימדדו על פי אותו הרף, כולם ילמדו אותן תוכניות וחדל ליצירתיות, ללימוד הערכים, ולניהול העצמי של מנהלים ומורים. הצבת הסטנדרט יאפשר על פי המאמר אחידות בהצגת ידע בכל בתי הספר, קביעת מיומנויות נדרשות ועמדות בכל מוסדות החינוך ויקבע סדר וארגון בחינוך.

לדעתי, קביעת סטנדרט אחיד לכל הלומדים הינו דבר לא הגיוני, שכן שמענו מפי פרופ' דוד חן על כל המחקרים שנעשו התומכים בשונות הבין אישית, כל תלמיד בכיתה שונה מהשני ואין אפשרות להתבונן על כל הלומדים רק מנקודת מבט הדורשת הישגיים. חוץ מהשונות בין אישית הנובעת מתורשה, חייבים להתייחס גם לשונות התרבותית בין הלומדים, במיוחד בחברה האמריקאית. נתון שלא נראה במאמר שנלקח בחשבון. במדינת הגירה כמו ארה"ב המון לומדים בעלי תרבות שונה, כיצד ניתן לדרוש מכולם אותם כישורים, הישגיים והצלחה באותן המיומנויות?

אני מסכימה עם כותב המאמר שמצד אחד הסטנדרט קובע רף אחיד לכולם, סדר וארגון ואין מקום לכישלונות, אך אל לנו לשכוח את החוויה, היצירתיות וההנאה של הלומדים.

האם בית ספר אמור לדאוג רק להישגים גבוהים בלבד?, היכן כל תחומי החיים האחרים?

אם כן אסכם ואומר, יש קשר בין שני הנושאים עליהם שמעתי היום הרצאה: שונות בין אישית וסטנדרטים ולצערי הקשר הוא שלילי. לא ניתן להציב סטנדרטים ובנוסף לדרוש להתייחס לשונות בין הלומדים וליצור הוראה מותאמת בכיתות. אנו מנסים ליצור קשר בין שני המושגים בכיתות, בהדרכות אך זהו קשר מלאכותי, בסופו של דבר כל לומדינו נדרשים לעבור את אותה בחינת מיצ"ב!!!

ראיתי בשבוע האחרון המון דוגמאות בשטח של מורים מצוינים שנותנים למורים המון הנאה ויצירתיות בשיעורים, אך כשיש להם שנה ובה לומדיהם ניגשים לבחינה חיצונית הם מתחיילים ללמד באופן אחר – הוראה פרונטלית, לא חוויתית ולא מהנה ובטח לא נותנת מענה לשונות, וכל זה בגלל הסטנדרטים.

מקווה מאוד שההתבוננות על מערכת החינוך בישראל תשתנה בקרוב,

נחכה ונראה...

כתובת התמונה: http://www.add-syndrome.co.il/wp-content/uploads/resized_skd256524sdc-300x300.jpg