זהירות, בונים כאן!

האם אתם מכירים את השיר "זהירות בונים כאן" ששרה חוה אלברשטיין , מילים ולחן נעמי שמר? 
אתם מוזמנים לראות את מילות השיר בכתובת:
 http://www.shiron.net/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=383&wrkid=4741


זהו השיר שאני מזמזמת לי בראש בשבועות האחרונים כאשר אני שוקדת על פיתוח יחידת לימוד מתוקשבת אינטרקטיבית. זאת נעשה במסגרת קורס הנלמד במכללה בסמסטר זה " עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות" שמנחה ד"ר אתי כוכבי. 
מה זה פיתוח יחידת לימוד, אתם בטח שואלים את עצמכם ולכן אפרט. בתחילה אנו מציבים מטרות פדגוגיות ומטרות מיומנויות הכוללות מיומנויות מתחום התקשוב, אחר כך מתכננים את רצף ההוראה ולאחר מכן את מוסיפים את שיטות הוראה - למידה- הערכה בכיתה. התהליך מאוד דומה לבניית בנין: לבנה ועוד לבנה היוצרות קיר, קיר ועוד קיר שיוצרים חדר וכך הלאה עד שהבניין מוכן, כולל המעלית שמחברת בין כל הקומות...
כל מורה מקצועי, מיומן שמוכן להשקיע בפיתוח חומרים חדשים יגיד שזה "קלי קלות", "בשעה אני מסיים לפתח יחידת לימוד", אז למה זה לוקח לי כל כך הרבה זמן? 
כשמדובר ביחידת לימוד מתוקשבת ואינטרקטיבית הזמן הוא לא חלק מהמשוואה. הזמן הוא המשוואה. בתחילה אחרי שהצבנו מטרות, מיומנויות שברצוננו לפתח אצל הלומד ורצף הוראה, העבודה רק מתחילה. בתחילה, עלינו לחפש חומרים ברשת האינטרנט שמתאימים לנושא היחידה. אני בחרתי לפתח יחידה בנושא "מערכת הנשימה". כמורה למדע וטכנולוגיה אני יודעת מנסיון שזהו נושא מופשט, קשה ללמדו ואמצעים טכנולוגים יכולים רק לתרום להוראה- למידה, על כן בחרתי באתגר פיתוח נושא זה. ברשת סרטונים רבים הקשורים לנושא, כולם באנגלית עם כתוביות והסברים באנגלית שלא מתאימה לתלמידי כיתה ד', כמו כן רוב הסרטונים לא עוסקים בנושא שהגדרתי: איברי מערכת הנשימה ותפקידם. לאחר מכן חיפשתי תמונות שמתאימות לנושא וגם כאן נתקלתי בקושי רוב התמונות לא ברורות, חלקן עם הסברים באנגלית עליהן וחיצים מכל איבר. מה שאומר שאת רוב החומרים מהרשת עלי לערוך מחדש. כאן מתחילה חשיבה מחודשת, באילו אמצעים טכנולוגים אערוך את הסרטים והתמונות שיתאימו לצרכים שלי. ראשית בדקתי מספר תוכנות עריכה שמתאימות לצורך, בדקתי אותם והתחלתי לערוך כל זה לקח לפחות שבוע ימים. אחר כך חיפשתי מקום אחד את כל החומרים במקום אחד הכולל רצף הלמידה-הערכה לתלמיד. בחרתי בתוכנת ה ActivInspire עליה המליצה ד"ר אתי כוכבי. התוכנה מתאימה לעיצוב משימות אינטרקטיביות- עריכת משחקים והפעלות נוספות. כמו כן, אני לא מכירה את התוכנה כך שעלי היה לשבת וללמוד לתפעל את הפונקציות השונות בתוכנה. כל זה לקח לי שבוע נוסף.
בהמשך חיברתי בין כל הגורמים יחדיו ובניתי כמו בשיר " מגדל שיצמח ויגבה וירקיע אל על , וכשכל מגרדי השחקים בסביבה, רק בקושי יגיעו לו עד הצוואר ". אני כל הזמן חושבת על המורים אותם אני מדריכה. אני רוצה שיהיו להם חומרים מוכנים לעבודה במהלך השנה וככל שאני משקיעה יותר זמן בבנייה, פיתוח, חשיבה ובעריכה של חומרים חדשים כך אני מספקת למורים שלי ולכל מורי מדע וטכנולוגיה חומרי הוראה טובים בעברית.
הזמן שלוקח לפיתוח כפי שקראתם הוא רב, לא סתם נתתי לפוסט את השם זהירות , בונים כאן!


האם במשרד החינוך מצפים שכל מורה ישב כל כך הרבה שעות ופתח כאלו חומרים? אני לא מצפה מהמורים שלי במהלך שנת לימודים לפתח כאלו חומרים. מנסיון במהלך שנת הלימודים העומס רב ומורה לא יכול להתפנות לפיתוח יחידות הוראה- למידה- הערכה מושקעות כל כך ולכן אני מכוונת את מורי לחיפוש חומרים מוכנים שיתמכו בפדגוגיה של הוראת מו'ט ומתאימה למטרות שהציבו לעצמם. אני חושבת שאם משרד החינוך יספק שעות תקן לפיתוח חומרי למידה על ידי מורים מקצועיים, בכל תחום תוכן, היה מאגר רב של חומרים טובים לנחלת כל המורים בארץ. אי אפשר לדרוש מהמורים לפתח חומרים מושקעים במהלך שנת הלימודים ואי אפשר רק לקנות חומרים מספקי תוכן שונים, כי לא כל ספק תוכן פיתח כל כך הרבה פעילויות לכל מטרות ומיומנויות ההוראה. הכל עניין של הקצאת תקציב של המשרד לצורך השינוי, מהפכת התקשוב. 
אשמח לתגובותיכם בעניין זה.

צדק חברתי!

עד אתמול לא הבנתי את המשמעות העצומה שיש לרשת חברתית "פייסבוק" ולכלי התקשורת הטכנולוגית בניהול מהפכות.
אתמול נוכחי בהפגנה בעיר מודיעין, הייתי בהלם מכוחה של הרשת החברתית-פייסבוק, הגיעו להפגנה כל כך הרבה אנשים שבאים לדרוש "צדק חברתי" והכל דרך הרשת. בתי בת השש לא הבינה איך כולם הגיעו ביחד, וכולם שרים את אותה הסיסמא ומנגנים בכלי הנגינה את אותה המנגינה. הסברתי לה את השתלשלות הענינים והיא שאלה האם המארגנים התקשרו לכולם בטלפון ואמרו להם להגיע. אמרתי לה שכיום, בלחיצת כפתור אפשר להגיע אל כולם ללא כל מאמץ. זוהי כוחה של הרשת האינטרנטית ...

השנה, שנת 2011, בוצעו לא מעט מהפכות מהפכניות לשינוי השילטון ברחבי העולם ובמיוחד באזור המזרח התיכון, לדוגמא המהפכה בשילטון בלוב או במצרים. השילטונות לא היו ערוכים לכוחה של התקשורת הטכנולוגית ולרשת החברתית פייסבוק. האזרחים במדינות השונות התקשרו אחד לשני באמצעות רשת האינטרנט, וכל אדם המקושר למספר חברים העביר מסר לעוד מספר חברים וכך ונוצרת רשת עצומה של חברים שדרשו ועודדו מהפכה. דרך הרשת ניתן להתאגד ולהפגין בעד שינוי השילטון או בעד כל שינוי אחר שרוצים בו.
גם בישראל חלה לאחרונה התעוררות והתחיל גל של מחאות חברתיות שמופצות דרך הפייסבוק. כך למעשה מתאגדים קבוצות של אנשים שרוצים למחות על מחירי הדיור, המזון, הדלק, מעונות היום ועוד. בישראל חש העם שיש צורך בשינוי חברתי והתחילו מחאה באמצעות מעבר קבוצה של תושבים בעיר תל אביב למגורים באוהלים (זאת בשל מחירי הדירות הגבוהים) וכמובן דרך הפצת המסר בפייסבוק. מיד, במשך שעות בלבד, המסר הגיע לאלפי תושבים באמצעות סוגי תקשורות טכנולוגיות שונות ונוצרה התארגנות להפגנת מחאה, אוהלים נוספים הוקמו ברחבי הארץ והמסר הגיע לכל תושבי המדינה.
משבוע לשבוע המחאה עולה מדרגה: בפייסבוק צמחו קבוצות רבות העונות לשם "צדק חברתי", שלושה רינטגונים הופצו ברשת במהרה וכל אחד יכול להורידם למכשיר הנייד שלו ולהפיצם, (ראו רינגטונים "צדק חברתי" בכתובת: http://www.nyfiction.org/archives/1568 ) המוני אתרי אינטרנט עמוסי תגובות בנושא צומחים יום יום כמו פיטריות לאחר הגשם, ומספר התושבים בהפגנות בכל עיר גדל.

כולי תקווה שלמחאה זו יהיו תוצאות טובות , ושהמחיה תהיה במדינתנו קלה יותר
לו יהי...

התנתקות!



אנו נמצאים בשלהי חופשת הקיץ. הילדים ואני נמצאים בחופשה ארוכה. זהו זמן טוב לבלות יחד כולנו: זמן איכות משותף. בזמן הפנוי הזה, החלטנו לארגן לנו חופשה משתפחתית בת שבוע למלון בארץ, בו כולנו נוכל לנוח, להנות ולבלות יחדיו. ארזנו תיקים עמוסי בגדים, נעלים, משחקים ועוד, ובראש התיק הנחתי בעדינות מירבית את המחשב וכבל הטעעינה שלו. סגרנו את התיקים ורגע לפני שיצאנו מביתנו החלטתי שאת הקופסא הדיגיטאלית,המחשב, אני משאירה בבית. אם יוצאים לחופש אז עד הסוף, מתנתקים מהכל - גם מהטכנולוגיה!
בדרך למלון נחנו, הילדים שיחקו קצת באייפון, אני כתבתי לעצמי כמה פתקיות במכשיר והתכתבתי עם חברותי דרך הפייסבוק. הכל בטלפון הנייד. הגענו למלון פרקנו את הציוד ומיד יצאנו להנות בברכה עם הילדים. בערב שמתי לב שסוללת האייפון אוטוטו מסתיימת ויש צורך בטעינה מהירה, אך את המטען, כך הסתבר, שכחנו בבית. מה עושים?
הרגשתי שכעת איבדנו כל קשר עם העולם. בלי מחשב עוד הסתדרתי אך בלי הטלפון הנייד, איך אתפקד? בלי להתבונן בתיבת הדואר האלקטרוני, בלי לראות מה חדר בפייסבוק בקורסים השונים. בלי להכנס לאתר המכללה ולבדוק מה חדש השבוע, בלי להתכתב / לדבר עם חברותי שנמצאות הי שם בבית. הרגשתי שחרב עלי עולמי, נמצאתי במשבר התנתקות טכנולוגית ולא ידעתי מה אעשה כך במשך חמישה ימים. האם ניתן לחזור אחרונה ולא להשתמש במשך זמן לא מועט בשום אמצעי טכנולוגי?
חברים, לא היה קל. כנראה שאין דרך לאחור. מי שהרגיל עצמו להיות כל הזמן בקשר עם העולם מחוץ לבית דרך האמצעים הטכנולוגים יתקשה לחזור ולתפקד בלעדיהם. חשתי כאילו בוער לי באצבעות, מן תחושת מחסור במשהו. מצד אחד הרגשתי שאני כל כולי עם משפחתי ואולי גם קצת נחת מהמרוץ אחר ההתעדכנות, אך מצד שני חשתי חוסר רב בהתעדכנות היום יומית שכל אשר קורה סביבי.
כך נראים חיינו כיום של מרבית מהאנשים בארצנו. רבים עברו לניהול הידע בחיים באמצעות הטכנולוגיה וקשה לנו לתפקד בלעדיהם ביום יום. כשהאמצעים הטכנולוגים מנותקים סביבנו אנו חשים בחוסר רב, תחושה של פספוס- מה יכולתי לעשות בזמן הזה...אורח חיינו השתנה לעומת אורח חיי הורינו.
בסופו של דבר, אם כל הקושי עלינו לדעת להציב גבולות לחיבור הטכנולוגי שלנו ולמען הסובבים אותנו לדעת לפעמים גם להתנתק!!!

שלום כיתה א'

השבוע ילדיי סיימו את גן החובה ורשמתי אותם לכיתה א'.
לפני כשבועיים, בהתרגשות עצומה, התיישבתי עם ילדיי מול מסך המחשב וביצעתי רישום לכיתה א'.
בעזרת הטכנולוגיה מבצעים כיום משימות שבעבר עשו באגף החינוך העירוני וכך אפשר לחסוך בכוח אדם.
הרישום מתבצע במהרה ומקבלים תשובות לאחר כמה שבועות לכתובת המייל הפרטית.
מדובר בשימוש בטכנולוגיה להודעה כה חשובה ואישית.
עד היום אני זוכרת את אימי מראה לי את המכתב שקיבלתי בדואר מהעיריה שהתקבלתי לכיתה א', בבית ספר ממלכתי "הדרים" בראשון לציון. אני זוכרת את ההתרגשות בסיטואציה עד היום, איך המכתב נראה אני לא זוכרת, אך אמי שמרה לי אותו והיום הוא חלק מאלבום התמונות שלי מתקופת ילדותי.
ילדיי לא קיבלו מכתב בדואר, אלא מסמך רשמי שהם רשומים לבית הספר הצומח בשכונת מגורינו.
יש לציין שלא חשתי שום התלהבות באותו הרגע שפתחתי את המייל וראיתי את תשובת העיריה.  קראתי לילדי לראות את המסמך שקיבלתי במחשב,זה העלה חיוך אצל ביתי ובני רק אמר: "בסדר".
הדפסתי למזכרת את המסמכים והכנסתי אותם לאלבום התמונות, אך זה גרם לי לחשוב האם זה שכל עולמנו הפך לדיגטאלי גרם לכך שהרבה מהזכרונות שהיו לנו ולהורינו בעבר נעלמו?
כל ההודעות החשובות שקיבלנו בעבר בדואר, כמו לדוגמא המכתב הראשון המודיע על קבלתנו לגן החובה, לכיתה א', למגמות שרצינו בתיכון, לצו הראשון, לאוניברסיטה, הזמנה לחתונה, ברית/ה או בר מצווה, נעשות במקרים רבים כיום דרך רשת האינטרנט.
למה זה גורם אצלנו?, האם התחושות שאנו חשים שמקבלים מייל שהתקבלנו ללהקה צבאית תהיה זהה אם נקבל את אותה ההודעה בדואר, בתוך מעטפה סגורה שעלינו לפתוח?
לדעתי, קבלת מעטפה סגורה עם הודעה מרגשת, לה חיכיתי לא מעט זמן, הינה חלק בלתי נפרד מהזיכרון של אותו אירוע והיא מלווה ברגשות רבים. הקלות של השימוש ברשת האינטרנט במקרים שציינתי, גורמת לאירוע לאבד מהרגש ומהזכרון המלווים לו.
לפני כמה שבועות הופיעה לי בפייסבוק הודעה על בריתה של קרובת משפחה קרובה. בהודעה תיארו פרטים על התינוקת הרכה שנולדה ושיחגגו לה בריתה בתאריך כלשהו וציינו את מקום האירוע. כשראיתי הודעה זו לא האמנתי למראה עיני, הרי זהו רגע כה חשוב ולא טרחו להודיע לנו בשיחת טלפון על הלידה, שלום האם, ופרטים על האירוע. בתחילה חשתי כעס רב אך הבנתי שזהו כנראה עולמנו כיום, הכל דיגיטאלי ברשת האינטרנט וכנראה שאני קצת מיושנת, אך חסר לי הרגש שמלווה בהודעה על אירוע מרגש כל כך, כמו בימים ההם...
אשמח לשמוע את תגובת הקוראים פוסט זה בענין.