במסגרת לימודיי דנו בשבוע האחרון בשני נושאים מאוד מעניינים בתחום החינוך.
האחד, נושא השונות הבין אישית בשיעור שהעביר פרופ' דוד חן, והשני עליית תנועת הסטנדרטים והמחיר שגבתה שהעביר פרופ' עמי וולנסקי. שני הנושאים מעניינים מאוד ואשתף כאן בתובנותי משיעורים אלו ואתייחס לקשר בין הנושאים.
שונות בין אישית – כמורה, תמיד אמרו לי תחשבי על התלמיד האחר, תחשבי על השונה. פרופ' דוד חן הבהיר את הנקודה בצורה כה בהירה שכן מטבע הדברים, אנו שונים אחד מהשני , זאת בעיקר בשל התורשה. כן, גם הסביבה משפיעה על האדם אך תורשה היא הליבה העיקרית – יש בכל אחד מאיתנו תכונות התנהגות המשפיעות על הלמידה, אלו תכונות מורכבות שנשלטות על הרבה גנים ששונים אצל כל אחד ואחת מאיתנו.
בגופנו קיימים תאים שמתמחים בקבלת מידע מהסביבה, הכוונת התנהגות אלו הם תאי העצב שבראשם עומד המוח. המוח זהו גוש שתפקידו לנהל את הידע, לתקשר עם הסביבה ולכוון את התנהגותנו.
פרופ' חן תיאר שכל נתוני המחקרים האחרונים אומרים שמורה צריך לקחת בחשבון שהלומד לא לוח חלק, הוא מגיע יחד עם מטען גנטי מלידה. אם ילד מצליח/לא מצליח זה לא דווקא בשל המורה טוב/ לא טוב. בין 50-70 אחוז מההתנהגות, ביצועים והישגים של הלומדים מוכתבים על ידי התורשה. מכך ניתן ללמוד שמרחב ההשפעה שלנו כמורים הוא מוגדר בין 30-50 אחוז, המורה משפיע על לומדיו כחלק מהסביבה שלו, את הידע, המיומנויות, כישורי למידה והיצירתיות יכול הלומד ללמוד גם ממוריו. מורה טוב יכול להשפיע על עולם הילד ולקדם אותו. אם מורה יודע שתלמידיו שונים עליו להתאים להם את תוכנית הלימודים כדי שכל לומד ולומד יצליח.
השיעור גרם לי לחשיבה מרובה בעניין השונות הבין אישית, אם לי כמורה, כסביבה של הלומד יש השפעה כה רבה על הלומד, עלי לשים לב יותר לעניין השונות. אך בשטח, במסגרת שעות ההוראה המעטות שיש לתחום התוכן שלי ומבחן המיצ"ב שנושק שעורפי, נשאלת השאלה איך אפשרי לתת מענה לשונות???
לקראת השיעור של פרופ' עמי וולנסקי קראנו את המאמר שהוא עצמו כתב " עליית תנועת הסטנדרטים והמחיר שגבתה". במאמר מתואר כיצד החליטו במדינות שונות בעולם להציב סטנדרטים אחידים לכל הלומדים במדינה. בעקבות ביקורת רבה שהוצגה במדינות השונות על ההישגים אליהם הגיעו לומדים החליטו בממשלות השונות להציב רף של סטנדרטים אליהם כל תלמידי המדינה יגיעו. כל בתי הספר ימדדו על פי אותו הרף, כולם ילמדו אותן תוכניות וחדל ליצירתיות, ללימוד הערכים, ולניהול העצמי של מנהלים ומורים. הצבת הסטנדרט יאפשר על פי המאמר אחידות בהצגת ידע בכל בתי הספר, קביעת מיומנויות נדרשות ועמדות בכל מוסדות החינוך ויקבע סדר וארגון בחינוך.
לדעתי, קביעת סטנדרט אחיד לכל הלומדים הינו דבר לא הגיוני, שכן שמענו מפי פרופ' דוד חן על כל המחקרים שנעשו התומכים בשונות הבין אישית, כל תלמיד בכיתה שונה מהשני ואין אפשרות להתבונן על כל הלומדים רק מנקודת מבט הדורשת הישגיים. חוץ מהשונות בין אישית הנובעת מתורשה, חייבים להתייחס גם לשונות התרבותית בין הלומדים, במיוחד בחברה האמריקאית. נתון שלא נראה במאמר שנלקח בחשבון. במדינת הגירה כמו ארה"ב המון לומדים בעלי תרבות שונה, כיצד ניתן לדרוש מכולם אותם כישורים, הישגיים והצלחה באותן המיומנויות?
אני מסכימה עם כותב המאמר שמצד אחד הסטנדרט קובע רף אחיד לכולם, סדר וארגון ואין מקום לכישלונות, אך אל לנו לשכוח את החוויה, היצירתיות וההנאה של הלומדים.
האם בית ספר אמור לדאוג רק להישגים גבוהים בלבד?, היכן כל תחומי החיים האחרים?
אם כן אסכם ואומר, יש קשר בין שני הנושאים עליהם שמעתי היום הרצאה: שונות בין אישית וסטנדרטים ולצערי הקשר הוא שלילי. לא ניתן להציב סטנדרטים ובנוסף לדרוש להתייחס לשונות בין הלומדים וליצור הוראה מותאמת בכיתות. אנו מנסים ליצור קשר בין שני המושגים בכיתות, בהדרכות אך זהו קשר מלאכותי, בסופו של דבר כל לומדינו נדרשים לעבור את אותה בחינת מיצ"ב!!!
ראיתי בשבוע האחרון המון דוגמאות בשטח של מורים מצוינים שנותנים למורים המון הנאה ויצירתיות בשיעורים, אך כשיש להם שנה ובה לומדיהם ניגשים לבחינה חיצונית הם מתחיילים ללמד באופן אחר – הוראה פרונטלית, לא חוויתית ולא מהנה ובטח לא נותנת מענה לשונות, וכל זה בגלל הסטנדרטים.
מקווה מאוד שההתבוננות על מערכת החינוך בישראל תשתנה בקרוב,נחכה ונראה...
